תרבות השקר - ערך מוסף

.."יש בני אדם שאומנותם ממש היא השקרנות, הם ההולכים ובודים מלבם כזבים גמורים למען הרבות שיחה בין הבריות או להחשב מן החכמים ויודעי דברים הרבה, ועליהם נאמר (משלי י"ב): "תועבת ה' שפתי שקר" ואומר (ישעיה נ"ט): "שפתותיכם דברו שקר לשונכם עולה תהגה" וכבר גזרו חכמינו ז"ל (שבת ל"ב): "ארבע כתות אינן מקבלות פני השכינה ואחד מהם כת שקרנים".

ויש אחרים קרובים להם במדריגה אף על פי שאינם כמוהם ממש, והם המכזבים בספוריהם ודבריהם, והיינו שאין אומנותם בכך ללכת ולבדות ספורים ומעשים אשר לא נבראו ולא היו, אבל בבואם לספר דבר מה יערבו בהם מן השקרים כמו שיעלה על רוחם ויתרגלו בזה עד ששב להם כמו טבע, והם הם הבדאים אשר אי אפשר להאמין לדבריהם, וכמאמרם ז"ל (סנהדרין פ"ט): "כך הוא ענשו של בדאי שאפילו אומר אמת אין שומעין לו", שכבר הטביעו בהם הרעה הזאת שלא יוכלו לצאת דבריהם נקיים מן הכזב מתוך פיהם. הוא מה שהנביא מצטער ואומר (ירמיהו ט'): "למדו לשונם דבר שקר העוה נלאו".

ויש עוד אחרים שחליים קל מחלי הראשונים, והם אותם שאינם קבועים כל כך בשקר אלא שלא יחושו להתרחק ממנו ואם יזדמן להם יאמרוהו, ופעמים רבות יאמרוהו דרך שחוק או כיוצא בזה בלא כונה רעה, ואמנם החכם הודיענו שכל זה הוא הפך רצון הבורא ברוך הוא ומדת חסידיו, הוא מה שכתוב (משלי י"ג): "דבר שקר ישנא צדיק" והוא מה שבאה עליו האזהרה (שמות כ"ג): "מדבר שקר תרחק", ותראה שלא אמר "משקר תשמר", אלא "מדבר שקר תרחק", להעיר אותנו על ההרחק הגדול והבריחה הרבה שצריך לברוח מזה.וכבר נאמר (צפניה ג'): "שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית", וחז"ל אמרו "שבת נ"ה): "חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת", ובודאי שאם האמת הוא מה שבחר בו הקדוש ברוך הוא לקחתו לחותם לו, כמה יהיה הפכו מתועב לפניו. והזהיר הקדוש ברוך הוא על האמת הזהרה רבה ואמר (זכריה ח'): "דברו אמת איש את רעהו" ואמר (ישעיה ט"ז): "והוכן בחסד כסא וישב עליו באמת" ואמר (שם ס"ג): "ויאמר אך עמי המה בנים לא ישקרו", הא למדת שזה תלוי בזה. ואמר (זכריה ח'): "ונקראה ירושלים עיר האמת", להגדיל חשיבותע. וכבר אמרו ז"ל (מכות כ"ד): "ודובר אמת בלבבו" - "כגון רב ספרא וכו'", להודיעך עד היכן חובת האמת מגעת. וכבר אסרו לתלמיד חכם לשנות בדבורו חוץ משלשה דברים.

ואחד מן העמודים שהעולם עומד עליו הוא האמת, אם כן מי שדובר שקר כאלו מבטל יסודו של עולם, וההפך מזה מי שזהיר באמת כאלו מקיים יסודו של עולם. וכבר ספרו חז"ל (סנהדרין צ"ז) מאותו המקום שהיו זהירים באמת, שלא היה מלאך המות שולט שם, ולפי שאשתו של רבי פלוני שנתה בדבריה, אף על פי שהיה לכונה טובה, גרתה בהם מלאך המות, עד שגרשוה משם בעבור זה וחזרו לשלותם. ואין צריך להאריך בדבר הזה שהשכל מחייבו והדעת מכריחו. ".