הכרת הטוב
בס"ד
בהמשך לאירועי עמנואל ואולי בגללם, היו לי המון תחושות מעורבות, מצד אחד - אני נמצאת בצד
של החרדים ואוהבי התורה וא"י, ותמיד אמרתי לעצמי שאם ישראל תתחלק לשניים, אין לי ספק
לאיזה צד אצטרף, מצד שני - העבר שלי, וגם ההווה שלי קשור לחברה החילונית, שגם אם בשבתות
וחגים אני לא מבלה איתם, יש בי הרבה הכרת הטוב כלפיהם וגם אהבה רבה.
בשבת הרהרתי בכל מה שקורה בארץ שלנו, גם הייתי בשיעור שכלל קריאת תהילים, פרשת
השבוע ודברים לזכרו של הרב אליהו מרדכי זצ"ל. השיעורים האלה שאותם מעבירה מורה לתורה,
תמיד מעניינים, הדבקות של הנשים בתורת ישראל מעוררת קינאה באמת, אין שום דבר אחר -
רק תורה וא"י, בעיקר כאן ביו"ש, שכולם יודעים איזה מסרקות ברזל עברו על התושבים כאן
בתקופת ההתנתקות.
מצד אחר, יש לי תחושה חזקה שלא רק כאן, אבל בעיקר כאן, בשטחי יהודה ושומרון (ולא מפליא
שהאירועים התקשורתיים האחרונים יצאו מתוך עמנו-אל) חלה במהלך השנים התחרדות והקצנה
דתית, כיפות סרוגות התחלפו לשחורות, ובשיעורים, לפחות שאני לומדת, לא רואים (בלשון
המעטה) את הציבור החילוני באהדה רבה, בטח לא את מנהגיו, וקצת לפני ההתנתקות - גם
לא את מנהיגיו.
אני חושבת שהאירועים בעמנו-אל חושפים בצורה חדה את הפערים העמוקים שאמנם תמיד היו,
אבל כאילו הגענו לתהום פעורה - מצד אחד הציבור החילוני וגם המסורתי, ומצד שני הציבור
החרדי, אני כבר לא בטוחה שקיים איזה שהוא אמצע .
ואני שואלת איפה ההסכם של 'זבולון-יששכר', איך הוא היטשטש בצורה כל כך חדה והתרסק מול
עינינו, שזה צריך לפרנס לזה וזה מאיר לזה בתורתו. לצערי - לא זה קיים ולא זה קיים. החברה
החילונית מזמן התנתקה מהציבור החרדי וההיפך. אמנם, המדינה ממשיכה לתמוך בציבור
החרדי ומקבלת תמיכה פוליטית, אבל נראה (לאור פסיקותיו האחרונות של בג"צ שגם כאן מתחילים
להיות סדקים, החברה החילונית לא מוכנה, ונראה שתיאבק על כך, שלחרדים תהיהתמיכה ממשלתית
רחבה כפי שהיתה בעבר - אם תמיכה זו לא תהיה שווה לזו שמקבלים החילונים).
בעצם קרה כאן תהליך איטי אבל עמוק שבו עקרנו במו ידינו את הבסיס שהחזיק אותנו בארץ
ישראל, תחושת האחדות, הערכה הדדית, קבלה אחד את השני כיהודי, קבלת השונה - כילדה
גם כשהייתי חילונית מאד אהבתי את התורה ומעולם לא הסתכלתי על החיצוניות, כמוני חברותי,
וגם במהלך החזרה בתשובה לא הרגשתי התנגדות מצד החברה החילונית, אולי הרמת גבה אבל
מעולם לא התנגדות למה שאני עושה, וההיפך, לא זכור לי בעבר החילוני שלי שיהודי חרדי או
דתי יסתכל עלי כחריגה או מאוסה.
רבותי, היום אני מרגישה זעזוע ממה שקורה פה בארץ, הן מהצד החילוני והן מהצד הדתי/חרדי,
כל אחד מושך לכיוון שלו, והתהום הנפערת מסוכנת כי הגשר עומד להתמוטט.
ואני שואלת:
אם הציבור החרדי החליט להתנתק מהציבור החילוני - האם לקח בחשבון שיצטרך להתמודד לבד
עם עול תקציבי, קשיים כלכליים איומים, חוסר תמיכה בישיבות - כוללים וכו', שהרי היום החברה
הדתית מתקשה מאד לעמוד בנטל כלכלי משפחתי, ובוודאי תתקשה לתרום ולהעמיד את
החברה הדתית/חרדית על רגליה ללא סיוע ממוסדות חילוניים + ממשלתיים.
ואם הציבור החילוני החליט להתנתק מהציבור החרדי - האם לקח בחשבון שהוא מוריד מעליו
ברכה ואורות שעטפו אותו ושמרו עליו מכל משמר כדי שהעם היהודי ימשיך לשרוד ???? האם
אותו ציבור מבין שהוא עלול להבלע בחשיכה שתיפול עלינו כאן ?
***
אני אישית חרדה ממה שקורה כאן, וחושבת שדווקא על הרבנים מוטלת החובה לסלול את הדרך
לאחדות בין כל היהודים. למצוא את המשותף ולא את השונה, רק אחדות ואהבה בישראל תסלק
את אלה שרוצים להשמיד אותנו. שאם חלילה לא נמצא דרך לאחדות - נכלה את עצמנו בתוכנו
וחלילה לנו לעשות זאת.
שבוע מבורך לכל בית ישראל.
 |
|
|
