חבר מביא חבר

מהמישור הסובייקטיבי, הסכנה הגדולה ביותר לקיום משותף היא איבוד האמון בשלטון. אמון זה הוא הנכס המשמעותי ביותר לקיומו השלטון, ובשעה שהוא אובד מתפתה השלטון להשתמש בכוח השלטוני שבידיו. בדרך כלל, שימוש כוחני זה מדרדר יותר ויותר את האמון בו, ובסופו של דבר אנו נעים בין אנרכיה מצד אחד לדיקטטורה אכזרית מצד שני.

"מי יעמוד המקום חפצו, נקי כפיים ובר לבב אשר לא נשא ..."

באתר "הצדוקים, טוהר המידות" מתייחסים די נקודתית לנושא של 'מינוי פוליטי', וכותבים: "ישנם חיובים במשרות ציבורית למען מראית עין בניקיון כפיים, כמו מעבר הכהן הגדול לקודש הקודשים בבית המקדש כשמצווה עליו להסיר את מעילו מעליו כדי לא לעורר חשדות, שמא הוא נושא עליו חפצי ערך בתוך מעילו לרכושו הפרטי[כמו כן ניתן לראות את השקיפות לציבור בפירוט הוצאות קניות המשכן בפרשת פקודי]. זאת כמובן גם כאשר אם ישא על עצמו כלים שאין בכוונתו להצמיד לרכושו הפרטי. הוראה/מצוה זו מדגישה את אחת מהגדרות טוהר המידות בפסיקה כ"מעשה או מחדל הפוגע בחובת הנאמנות של הרשות הציבורית ופוגע באמון הציבור ברשות".
מינוי פוליטי (יותר קשור לטובות הנאה-שמור לי ואשמור לך-שוחד),

קשר ההון והשלטון המביא לטובות הנאה מעלה חיזוק לכאורה לקביעת שכר גבוהה לאנשי ציבור כדי שלא יתפתו להצעות מושחתות. כך גם פשוט אפוא שבין ארבעת הקריטריונים נכלל "שונאי בצע"["יראי חטא, אנשי חיל, דוברי אמת ושונאי בצע" ספר הגאולה, יתרו] פן יתעוורו ותסולף דרכם מהשוחד[ ערוך שולחן מרחיב זאת לשיקולים זרים בחו"מ ב,א:"כל הממונים וכל העוסקים בצרכי ציבור, אף שאין דיניהם דין תורה ואסורים להטות הענין בשביל אהבה או שנאה, וכל שכן על ידי לקיחת שוחד".]. טיעון נוסף  אומר שהשכר הגבוה יעודד את האנשים ה"טובים" להגיע למשרות ציבוריות בכירות (וגם בהתאמה זוטרות). אך אלו טיעונים שאינם מיישבים את דקדוק ותכלית התכונה האישית של השופטים: שנאת בצע, שאין בה חיוב לחיי עוני או קבלת שכר נמוך (אם בכלל), באה כדי ליצור הבחנה בין הטוב והרע ובפרט הנה, שמא יתעסקו מחשבותיהם היכן ואיך להשקיע כספים בתשואה רווחית, מתוך שבקיאים באפשרויות מהנגישות שמקנה תפקידם, גם אם הדברים אינם עולים לכדי שחיתות אך מטים את לב החכם מהצדק לסיפוק האישי. נקודת המבט הערכית בה איש ציבור ישנא את הכסף ממש, מעלה את ערכיו לאהבת את הטוב האמיתי. כך עיסוקיו יתורו אחר טובת הציבור וזיכוי הרבים ולא במעגל כוזב של "אוהב בצע לא ישבע בצע"[קוהלת].

*****

בית המשפט אמר את דברו וזיכה את הנגבי אבל עדיין יש סיכוי לערעור ואולי נשמע בשורה ערכית יותר לעם ישראל שמאס במניפולציות פוליטיות שפוגעות בטוהר המידות הנדרשות מנבחרי ציבור. גם אם הנגבי אינו אשם צריך לסלק מחשבות פוליטיות ולשמוע ערכית מה עומד מאחורי פסיקת בית משפט כדי להשתכנע ש'אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף' ויש מה ללמוד מפסק הדין הזה ערכית ומוסרית, מה שלפחות ההרגשה שלי לא קלטה.

ואולי יפסיקו מנהיגי הציבור לחלק מינויים פוליטייים שמריחים מאד רע, אלא לתת את המינויים לאנשי מקצוע שלא משוייכים פוליטית למפלגה זו או אחרת, וככה לעשות את התיקונים הערכיים הנדרשים ממנהיגי ציבור כלפי כל מוסדות המדינה.