הרב ישראל יוד, ראש מכון פאר בבני ברק, העוסק במכירת ובבדיקת כשרות מוצרי סת"ם, הרגיש לפני שבוע ששיא חדש נשבר. הוא ראה לא מעט מקרים של זיופים ורשלנות בתחום התפילין, המזוזות וספרי התורה, אבל שום דבר לא הכין אותו לזוג התפילין שקיבל לבדיקה אקראית, לאחר שנרכשו לא מזמן בחנות שאמורה לכבד את עצמה. "נראה שמדובר בזוג תפילין שהוציאו את הפרשיות שלהם מהגניזה - אין הסבר אחר לכך", אומר הרב יוד. "פשוט שמו פרשיות כאלה בבתי תפילין ששופצו ונצבעו היטב. כשרואים מה יש בפנים - פשוט לא מאמינים".
ומה היה שם בפנים, באמת?
"לא יאומן - שגיאות בתשע מילים, ובנוסף לכך אותיות מיותרות, אותיות חסרות ומילה כפולה. אנו מאמינים הרי שיש השפעה והשלכות לכל מה שכתוב שם, לכן כשקראתי באחת הפרשיות ואבדתם מהרה מהרה, זה היה פשוט מזעזע, במיוחד כשיודעים שאותו אדם שהניח את התפילין הפסולות נמצא כרגע בטיפולים כימותרפיים קשים".
הסיפור הזה הוא אחד מתוך שלל סיפורים שאפשר ללקט בנקל בעקבות שיחה עם כל סופר סת"ם מצוי. אם עד היום היה אפשר לחשוב שענף הסת"ם ומוצרי הקודש נהנה מאמינות יחסית, שהרי כל העוסקים בכך הם לא סתם אנשים מאמינים אלא כאלה שממש עובדים "בתחום", הרי שההפך הגמור הוא הנכון. בעסקי הסת"ם משמשים להם בערבוביה בורות, נוכלות וחוסר פיקוח משווע. כמובן שיש גם סופרים או סוחרים אמינים רציניים, אבל נראה שהיקף הנוכלים למיניהם גבוה מכפי שניתן היה לשער.
ענף הסת"ם קורץ ללא מעט נוכלים בעיקר בגלל רף הרווחים הגבוה, במידה ו"חוסכים" את עלויות סופרי הסת"ם המקצועיים. אם תצליחו להדפיס פרשיות לתפילין בהדפסת משי מבלי שאף אחד יעלה עליכם, הרי שעל כל זוג תפילין תוכלו להרוויח יותר מאלף שקלים כמעט ללא מאמץ. אם תשיגו ספר תורה פסול או גנוב ותמכרו אותו בחצי מהמחיר המקורי, מדובר במכה שתכניס לכיסכם כ-50,000 ש"ח. גם ענף המזוזות אטרקטיבי, במיוחד כשמדובר בכמויות גדולות שנמכרות בדיל משתלם.
הקטע היותר מדאיג הוא שגם כאשר מדובר במכירה שלא נובעת מזיוף או מגניבה, במקרים רבים הבורות והחאפריות פשוט חוגגת. כמובן שבמידה ובודקים האם לסופר יש תעודת הסמכה בתוקף (של "יד רפאל" או "משמרת סת"ם", שני הגופים הבולטים בתחום), סיכויי הרשלנות מצטמצמים, אבל בואו נאמר שאם סתם הלכתם לחנות לתשמישי קודש ורכשתם מזוזה מבלי לבדוק את טיב הסופר - יש מצב שאתם בבעיה.
אלעד (שם בדוי. "מספיק כועסים עליי כאן באזור", נימק את בקשתו להשמטת שמו האמיתי), סופר סת"ם מאזור הדרום, מגיע עם בטן מלאה על השוק. "99% מהעסק הזה שחור", הוא פותח ומקדים. "אחרי שהשתחררתי מהצבא פתחתי את העסק, והחלטתי לעשות הכל באופן חוקי, עם חשבוניות והכל. זה יותר קשה, כי כשזה חוקי אתה צריך לתת כל הזמן קבלות. כשאני כותב ספר תורה ב-100,000 ש"ח, ומס הכנסה לוקח לי 30,000 שקל מהם, זה הרבה פחות משתלם. החומרים עצמם עולים 30,000 ש"ח, וגם זה שעשה הגהה לא נתן לי קבלה. כלומר, אני אמור לספוג את זה. זו שרשרת שלא נגמרת. אם היום אני מוכר תפילין הכי מהודרות ב-2,000 ש"ח, אז ברגע שאני צריך להוסיף את המע"מ של כל אחד מהספקים ומבעלי המקצוע של הבתים, הרצועות, הפרשיות, ההגהות והסגירה, אז להגיע למצב של מחיר ריאלי הוא בלתי הגיוני".
אז למה אתה בכל זאת נשאר בענף?
"כי אין לי יותר מדי ברירות אחרות".
חולה רעה נוספת של הענף, לדברי אלעד, הוא חלק גדול מהסוחרים, שמחפשים בעיקר את הרווח. מאחר ומצד אחד הם מנסים למכור במחירים זולים, ומצד שני בכל זאת צריכים לגזור קופון, הנטייה של חלק גדול מהם היא לעבוד עם חאפרים. "יש סוחרים שמשיגים ספרי תורה זולים מאוד ב-60,000 ש"ח מסופרים שהם לא סופרים - חברה עם גופיות ומכנסיים קצרים שאין להם מושג בהלכה", הוא אומר בצער. "אתם סוחרים מוכרים את הספרים ב-80,000 ש"ח, והסופרים האיכותיים שמוכרים ב-90,000 פשוט נתקעים. במקרים אחרים הסוחרים הולכים לסופרים הטובים שמצבם לא משהו, ופשוט רוצחים אותם. אין לי דרך להגיד את זה אחרת. אני מכיר באופן אישי אברך בעל משפחה מרובת ילדים, ששילמו לו 40,000 ש"ח כדי לכתוב ספר תורה. זו פשוט בדיחה. במזוזות זה גרוע לא פחות: מגיעים לסופר, נותנים לו 5,000 ש"ח ואומר תכתוב לי 100 מזוזות. כלומר, הסוחר מפתה אותו בכסף מראש, ואחר כך מוכר את כל המזוזות ברווח של 30 עד 60 שקל למזוזה. כמובן שגם על ההגהות מנסים לחסוך, ומשלמים 5 שקלים למזוזה. זה במקרה הטוב".
בפועל נתקל אלעד ב"מוצרים" כאלה בעיקר לאחר מעשה, וכל פעם מחדש הוא מתאכזב לראות עד כמה שכיחותם גבוהה. "במהלך השנים שבהם אני במקצוע נתקלתי בספרי תורה שפשוט זעזעו אותי. קשה להסביר את זה כאן בעיתון, כי מדובר במושגים הלכתיים. אדם הדיוט לא כל כך יכול לעלות על זה, ולכן זה הולך טוב. אם אתה מתעסק עם מישהו שלא אתה ולא הוא יודעים את ההלכה - שניכם בבעיה. אבל בגלל שאני סופר - אני יכול לראות אם מישהו עשה טעות כזו. לא פעם ולא פעמיים פסלתי ספרים כאלה".
יעקב, סופר סת"ם מאזור הצפון (שמו המלא שמור במערכת), מספר על מצב דומה. כשהוא עצמו התחתן והגיע לבית השכור, כמובן שהחל לבדוק את מזוזות הבית. לתדהמתו גילה במספר חדרים מזוזות מנייר דמוי קלף. מקרה אחר שזכור לו במיוחד נוגע למזוזה שהובאה אליו לבדיקה, והטקסט שלה גלש הרבה מעבר לנדרש. "אחרי הפרשיות הרגילות הופתעתי לגלות גם את פרשת ציצית, ואחריה אפילו את השכיבנו אבינו לשלום", הוא אומר. "מזל שלא הכניסו שם גם את הקדיש. זה רק מראה על הבקיאות של מי שכתב את המזוזה. הוא פשוט העתיק את הטקסט מהסידור, ושכח לעצור היכן שהיה צריך".
כשאנו מבקשים ממנו לדבר מספרים ולהעריך את אחוזי התפילין הפסולים מבין כל אלה שהוא מקבל לבדיקה, המספרים אכן מדאיגים. "מצבם של תפילין מעור בהמה גסה הרבה יותר טוב", הוא אומר. "אבל בתפילין מעור בהמה דקה זה לגמרי אחרת. אתה מכיר את התפילין הקטנים שהיו מחלקים פעם לעולים, מן תפילין קטנים כאלה שנראים כמו קרטון? מבין אלו 90% פסולים. יש תפילין מעור בהמה דקה שהן פשוטות אבל טובות יותר, ומביניהן 50% בערך מתגלות כפסולות".
אז איך בעצם אפשר להימנע מכל הבעייתיות הזו?
"צריך לקנות ממישהו שאתה מכיר אותו, סומך עליו. אני למשל נותן לכל אחד תעודת אחריות לשבע שנים על התפילין. יש בעיה? אין בעיה, תבוא ונחליף".
כשאני חושב על זה, מעניין שדווקא בענף שדורש כל כך הרבה יראת שמיים, דווקא היא נעדרת.
"יש סופרים שרובם מקסימים ואנשים טובים, וגם יעשו חסדים, כולל תרומת תפילין במחירי עלות לאנשים מעוטי יכולת. רבים עושים את זה. אבל כשאתה קונה תפילין ומזוזות מסוחר שקנה מסוחר שקנה מסוחר, זה אחרת לגמרי. אם אתה קונה ספר תורה ב-80,000 שקל מבלי להכיר את הסופר, אתה נמצא בבעיה. כשאתה קונה מסוחר ולא יודע מי בדיוק הסופר, אז אין לך אבא ואמא".
* * *
הרב ישראל יוד ממכון פאר הוא אחד הגורמים שמנסים לעקוב ככל הניתן אחר תופעת הזיופים והרשלנות בתחום, ונראה שהוא ממש חי את הנושא. בחלון הראווה של מכון פאר הוא מציב מפעם לפעם דוגמאות מבהילות, כולל ממחלקת השוגג. כך, הוא מספר, לא מזמן הוצבו בחלון הראווה שלהם זוג תפילין שלא הצליחו לשרוד טיול של כמה בחורים צעירים בחום של יולי. "כשמשאירים את התפילין ברכב החם, הן ניזוקות בצורה בלתי הפיכה, משום שכאשר הדיו מתחמם - הוא נמס. כשהוא נמס אז או שהוא מתפשט ופוסל את האותיות, או שהוא יכול להידבק לצד האחורי של הקלף המגולגל. כך הפרשיות נפסלות, כמובן. זה חוסר זהירות. אולי יש כאלה שלא יודעים, אבל חום ומים הם האויב הכי גדול של התפילין".
סוגיה חשובה נוספת שעליה מצביע הרב יוד היא בדיקת המחשב. הנושא פרץ לדבריו לפני כ-20 שנה, אבל כנראה שלא מספיק. "בעידן הנוכחי, לא לשלוח לבדיקת מחשב לתפילין מזוזות וספרי תורה זה ממש בגדר פשיעה. אגב, יש גם תוכנות אמינות יותר ואמינות פחות. היה לנו בשבוע שעבר מקרה מדהים עם סופר שנתן קלף לבדיקת מחשב. זה עבר את הבדיקה בהצלחה, אבל אז נערכה הגהה נוספת והמגיה גילה שחסרה אות. אותו סופר אמר שהוא חייב לצאת לציבור ברי"ש גלה, ולהודיע שהתוכנה פשוט לא טובה".
המשך
http://www.hidabroot.org/ARDetail.asp?BlogID=111790&utm_source=activetrail&utm_medium=email&utm_campaign=%d7%92%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%95%d7%9f%2044
