בס"ד
דבר תורה נקודתי
בשמחת תורה אנו קוראים את פרשת "וזאת הברכה". זוכים אנו שוב להגיע למעמד המרגש, סיומה של תורה. מסכמים אנו שנה נוספת בה נפגשנו כל שבת מחדש עם דברי אלוהים חיים. חוגגים אנו את זה שהגענו לסיומה של תורה, וחוגגים אנו את התחלתה מחדש. סיומה של תורה הוא גם סיכומה. אקורד הסיום, מילות הפרידה. היינו חושבים שהתורה תסיים בעשרת הדיברות, ב"שמע ישראל" או בתמצות כלשהוא של כל תרי"ג מצוות. אולם התורה מסיימת בברכות שמשה מברך את עם ישראל. מדוע התורה בחרה להתעסק דווקא בדברים אלו?
אלא, שדברים אלו הינם אכן סיכום. "אלוהים דיבר טוב על ישראל". כל התורה כולה נועדה למטרה אחת: "לטוב לנו ולבנינו כל הימים". טוב ה' לכל, ואת התורה הקדושה נתן לנו כדי ללמדנו מהי דרך החיים הנכונה, מהו המוסר הנכון, מהי ההשקפה האמיתית על המציאות. הברכות שמברך משה את עם ישראל הינם סיכומה של תורה, שכן הם מטרתה הסופית, לשם נגיע אם נקיים את דבר ה', הכתוב בכל התורה כולה.
מסר נפלא לוקחים אנו מפרשה זו ומחג זה, ההבנה עד כמה התורה קשורה לחיינו ומעצימה אותם, ולא מדכאת ועוצרת. עד כמה צריכים אנו לשמוח בזכות ובחובה להיות עם ה'.
חג שמח!
דבר תורה מעמיק
בשמחת תורה מציינים אנו את סיומם של חמשת חומשי תורה. לאחר שנה שלימה בה קראנו כל שבת פרשה אחרת, מגיעים אנו לסיומה של תורה.
את הפרשה האחרונה אנו קוראים בשמחת תורה - פרשת "וזאת הברכה". בסופה של הפרשה התורה מתארת לנו את פטירתו של משה רבנו. לאחר שהוא מברך את העם, משה עולה על הר נבו ורואה את ארץ ישראל, אליה לא יזכה להיכנס. לאחר שמשה רואה את כל הארץ, הוא נפטר ומקום קבורתו לא נודע.
צריך להבין מדוע התורה בחרה לסיים בדמותו של משה, ולא בהלכות חשובות או בעקרונות דתיים.
כדי להבין דברים אלו, יש להעמיק באישיותו של משה. על משה נאמר בתהילים "ותחסרהו מעט מאלוקים", משה הגיע לשיא הגבוה ביותר שבן-אדם יכול להגיע אליו, לפסגת השלמות והטוב. התורה מספרת לנו על משה שהיה אדם עניו – "והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה". בהבנה פשוטה, אדם עניו הוא אדם המצטנע, הבורח מן הכבוד ומשתדל שלא להיות במרכז העניינים. א"כ, כיצד יכול היה משה להיות מנהיג של עם המונה מיליוני אנשים? כיצד עניו יכול להגיע לשיא, הרי הוא משפיל את עצמו? אלא, שאנחנו חושבים שעניו הוא אפס. אדם שאינו נחשב בעיני עצמו לכלום. אולם זו לא הענווה שהייתה מידתו של משה רבנו.
משה מוזכר בסוף הפרשה כ"עבד ה'". אדם המשועבד לבורא העולם במאת האחוזים. משה הבין שכל מה שיש לו הוא מבורא העולם, משה עשה עצמו "כלי" כדי לקבל את דבר ה'.
דבר ה' נמשל למים, כמו שמים יורדים ממקום גבוה למקום נמוך, כך דברי ה' מתקבצים אצל האדם שיודע להנמיך את עצמו ביחס לבורא עולם. משה, בגדלותו- ידע כמה הוא קטן. ידיעה זו – עשתה אותו גדול.
משה הבין שכל מה שיש לו הוא מתנה מבורא העולם. והכין את עצמו לעשות את רצון ה' בתכלית. אדם כזה, יכול להנהיג גם כשהוא מגמגם, כיוון שלגשמיות ולארציות לא היו השפעות על משה רבנו. משה הוא אדם שביטל את עצמו לגמרי. כל-כולו היה משועבד לדבר ה'.
שיעבוד זה לכאורה הקטין אותו, לכאורה איפס את האישיות שלו, אולם הענווה של משה והשעבוד העצמי שלו לבורא עולם קישרו אותו אל הנצח. אל האינסוף. אל העולם הרוחני שאיננו תלוי בזמן ובמקום.
יכולת זו של משה להיות כלי לדבר ה', נתנה לו אפשרות להוריד את התורה לעולם שלנו. "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע " אומרת המשנה הראשונה במסכת אבות. משה העביר את דבר ה' במלואו. הוא "מסר" את התורה בדיוק איך שהוא קיבל אותה.
מקום קבורתו של משה לא נודע. כיוון שמשה לא רצה שיראו בו משהו. הוא לא רצה שיעשו ממנו אליל, יכבדו אותו ויעריכו את מה שעשה. אותו משה שארבעים יום וארבעים לילה היה בהר סיני, לא אכל ולא שתה – ביקש שלא ידעו היכן נקבר. כיוון שכל המטרה של משה הייתה להביא את דבר ה', לו עצמו לא הייתה כל ממשות עצמית.
מסר זה, התורה רוצה להעביר לנו בסופה. לאחר כל המצוות והדברים הגדולים שהתורה כתבה עליהם, לאחר כל הציוויים והדינים – חפצה התורה ללמד אותנו את היחס הנכון לתורה. משה מסמל עבורנו את הידיעה שעם כל מה שלמדנו, המרחק בינינו לבין ידיעת התורה הוא גדול מאוד. אנחנו למדים ממשה להסתכל בענווה על הדבר הגדול הזה. על התורה העצומה הזאת. הסתכלות כזאת מאפשרת לנו ללמוד תורה. ולשמוח בה.
בשמחת תורה, אנחנו רוקדים כשספר התורה סגור. רוקדים אנו על עצם שייכותנו לדבר העצום הזה. שמחים אנו על כך שגם אנחנו חלק מהפלא הגדול הזה של עם יהודי. עם שזוכה לקבל את פני השכינה, העם הנבחר מכל מיליארדי האנשים בעולם.
אנו רוקדים עם ספר התורה כשהוא סגור, וכוללים בתוכו הכול. את הדברים שאותם אנו מבינים, וגם את מה שלא. את הדברים אותם אנחנו מקיימים, ביחד עם הדברים שאנחנו עוד לא מקפידים עליהם כ"כ.
אנו רוקדים עם הכל, מתוך מבט של ענווה. מתוך הבנה כמה דבר זה גדול ועוצמתי. אנו שמחים עם המכלול, עם מה שאנחנו מבינים ומקיימים, וגם עם מה שלא.
חג שמח לכולם!
כמידי שנה, המקום לדון בו על דברי התורה:
http://www.facebook.com/topic.php?topic=14496&uid=160950736023
אביעד חזני
