פרשת "נח" וחודש חשוון

בס"ד

דבר תורה נקודתי
בפרשה אנחנו לומדים על שני עונשים שניתנו. העונש ראשון ניתן לכל העולם במבול, והעונש השני ניתן ל"אנשי הפלגה" שרצו לבנות מגדל ולהילחם נגד בורא עולם. בעונש הראשון הושמד כל העולם, ולעומתו בעונש השני ה' פיזר את החוטאים ברחבי העולם. שאלה מתבקשת היא, מה גרם להבדל בין העונשים?
אחד הכללים החשובים בלימוד התורה הקדושה הוא לשים לב למילה החוזרת ונשנית פעמים רבות באותו נושא. החזרה על מילת מפתח זו מהווה הדגשה ו"הזמנה" לתשומת לב מיוחדת. אם נסתכל נשים לב שמילת המפתח בסיפור דור המבול היא "הארץ". דור המבול היה דור מושחת המרוכז בעצמו בלבד. דור שכל מעייניו חומריים- ארציים.
לעומת אנשי המבול, אותם אלו שרצו לבנות מגדל היו אומנם רשעים - אבל את עיניהם נשאו לשמיים. הם הכירו במציאות ה', ושאפו לעלייה, לרוחניות. מטרתם הייתה לעלות למעלה, להעפיל ולהתקדם.
היכן שמצויות מחשבותיו של האדם, היכן שנמצאים רצונותיו – שם הוא עצמו עומד. מי ששאיפותיו לקדושה, אפילו אם הוא לא נמצא שם עכשיו, נמצא במצב טוב לאין ערוך מאדם שכל רצונותיו חומריים וארציים, וזו הסיבה להבדלי העונשים בין המקרים.
לקח חשוב נישא עימנו, מסר לדורות – מהם השאיפות שלנו? להיכן אנו רוצים להגיע, ומה אנו עושים בשביל זה? האם אנו זוכרים לשים לב לאמצעים גם כשמטרותינו נכונות?
שבת שלום!



דבר תורה מעמיק
בפרשתנו אנו נתקלים במאורע מזעזע. רוב-רובה של אוכלוסיית העולם נכחדת במשך שנה במבול, ורק נח ומשפחתו ומעט חיות ובהמות נשארים בחיים. נח בנה תיבה בה הניצולים שהו עד גמר המבול. סיפור זה מעלה בפנינו תמיהות רבות: צריך להבין מה הייתה המטרה במבול, ומה הייתה הכוונה בהשארת נח ומשפחתו בחיים. שאלה נוספת המצריכה התייחסות היא מדוע השמדת העולם נעשית בצורה כזאת. הרי בורא העולם הוא כל יכול, ויכול להשמיד את כל מי שירצה כהרף עין, מדוע היה צורך בשנה שלימה?
המדרש (קהלת ט') מתאר בפנינו את אשר אירע מיד לאחר בריאת אדם הראשון: "בשעה שברא ה' את אדם הראשון... אמר לו: ראה, מעשיי כמה נאים ומשובחים הם. וכל מה שבראתי, בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי. שאם קלקלת, אין מי שיתקן אחריך".
האדם הוא נזר הבריאה ותכליתה. כל בריאת העולם הייתה בשביל האדם, והאדם הצטווה לשמור על העולם. ה' שם את האדם בגן עדן "לעובדה ולשומרה" - על האדם להיות אחראי על מצבו של העולם. מצבו הפיזי, ומצבו הרוחני.
דור המבול היה דור מושחת מאוד. לאחר שאדם הראשון חטא ונזרק מגן עדן, תחושת המחויבות של האדם כלפי העולם נעלמה. האדם נהייה אגואיסט והתחיל לעשות דברים המועילים לו בלבד. בני האדם חדלו מלחשוב על טובת הכלל, והחלה השחתת מידות. וכשהאדם נהייה מושחת, הדבר משפיע גם על הבהמות והחיות: "כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ" - כל בשר. כל היצורים החיים בעולם השחיתו את דרכם.
העולם אינו יכול להתנהל בלי מנהיג, ובוודאי שלא עם מנהיג מושחת. נוצר מצב שצריך "לנער" את בני האדם. חובה לטלטל אותם טלטלה עזה ולהזכיר להם מה תפקידם. ריבונו של עולם עושה צעד קשה. צעד שהבטיח שלא יחזור שוב לעולם. בורא עולם מוחק את כל היצורים החיים - "כל אשר בארץ - יגווע".
ה' משמיד את כל אוכלוסיית העולם, ומשאיר את נח ומשפחתו עם 7 זוגות מכל בהמה טהורה, וזוג מכל בהמה טמאה. נח ובניו היו מעט מאוד אנשים, שהוטל עליהם לפרנס ולדאוג לכל מיני בעלי החיים.
מתואר במדרש שנח כמעט ולא ישן בזמן בו שהה בתיבה, וכשיצא מהתיבה היה חולה. העומס היה רב והמטלות היו קשות מנשוא.
במשך שנה שלימה שהו נח ובניו בתיבה, שנה שלימה של חינוך והפנמת מציאות חיים חדשה. נח ומשפחתו למדו מסר חשוב בתיבה: הם למדו שהם אחראים על בעלי החיים. הם למדו שהם אחראים על העולם. הם הבינו שעיני העולם נשואות אליהם. הם הבינו מה רב כוח של האדם, ומה גדולה האחריות שלו לבריאה.
אנחנו - אלפי שנים אחרי, קוראים את הפרשייה המופלאה הזו. אנו - צאצאיו של נח, הלומד בפרשתנו את היחס הנכון לבריאה. כל אחד ואחת מאיתנו צריכים לחשוב: האם אני מועיל לעולם? האם אני משרת את המטרה בעבורה נשמתי ירדה לכאן? האם קיומי מוצדק, או שמא מיותר חס ושלום?
אם כל אחת ואחד מאיתנו יחשוב על זה, לו נסיק את המסקנות הנכונות מהדברים - נזכה לעולם טוב הרבה יותר.
שבת שלום!


דברי התורה מעוצבים ומסוגננים:

לצפייה בפייסבוק:
http://www.facebook.com/?ref=logo#!/photo.php?pid=532202&fbid=164385870240821&id=100000082270734

להורדה:
https://docs.google.com/fileview?id=0B4-LdY_lo466ZTM4ZmRjMDktZjNhMC00ZGI0LWI0NTktOWI0N2RhZDgwN2Iz&hl=iw&authkey=CIPt9LQB

תוקן על ידי אורית09 ב- 12/10/2010 01:14:10