פרשת ויחי

הגמרא מביאה מדרש על פרשתנו שנלמד ממנו החיוב לומר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", אומרת הגמרא (פסחים נו.): "דאמר רבי שמעון בן לקיש: (בראשית מט) ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם. ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין, ונסתלקה ממנו שכינה. אמר: שמא חס ושלום יש במטתי פסול, כאברהם שיצא ממנו ישמעאל, ואבי יצחק שיצא ממנו עשו. אמרו לו בניו: שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. אמרו: כשם שאין בלבך אלא אחד - כך אין בלבנו אלא אחד. באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. אמרי רבנן: היכי נעביד? נאמרוהו - לא אמרו משה רבינו, לא נאמרוהו - אמרו יעקב. התקינו שיהו אומרים אותו בחשאי. אמר רבי יצחק, אמרי דבי רבי אמי: משל לבת מלך שהריחה ציקי קדירה (=תבליני המרק), אם תאמר - יש לה גנאי, לא תאמר - יש לה צער. התחילו עבדיה להביא בחשאי".

וצריכים אנו להבין את חשיבות המילים וביאורם של בשכמל"ו שהרי יש דעות בפוסקים שמי שלא אמרה מחזירים אותו (מ"ב סא ס" ק כט) הרב שלמה זלמן אויערברך זצ"ל (הליכות שלמה פ"ז אות ז) שאם התחיל "ואהבת" אינו חוזר (ומציין שזה מחלוקת לכה"ח: חוזר, למ"ב: בבה"ל לא חוזר), וגם שהיו עונים אותה לאחר ברכה במקדש (כמו בתענית טז).

הרמח"ל בדרך ה' (ח"ד פ"ד) מבאר מדוע אמירת בשכמל"ו שייכת במלאכים שלכן רק ביום הכיפורים אנו אומרים אותה בקול רם (שו"ע או"ח תריט, ב), וזה לשונו:"ואמנם עתה אין הדבר הזה משתלם אלא ברוחניים, כי הנה הם טהורים וקדושים ושמו יתברך שורה עליהם ומתקשר בם התקשרות גדול, והם נמשכים ממש אחריו בכל עת ובכל שעה, וכבודו מתגדל בהם. 

אך בתחתונים אין הדבר נשלם, מפני שאינם עדיין שלמים, והרע מתערב בהם לא הטהרו ממנו, וכביכול אין כבודו יתברך מתגדל בהם כראוי. 

והנה המלאכים מצד התיקון שהם בו, משבחים שבח זה, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. אך התחתונים אי אפשר להם לשבח אותו, כי אינם ראויים לזה, ולא השם שורה עליהם כראוי, ולא הכבוד מתגדל בם. אלא יעקב אבינו ע"ה זכה כבר לזה בעת פטירתו מן העולם, בהיותו עם כל בניו הקדושים סביביו שלא היה בהם פיסול, ונתעטרו בייחודו יתברך שאמרו, שמע ישראל וכו', ואז ענה הזקן, 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'. ונמצא שמצדנו אין אנו ראויים לעניין הזה, אלא קצת ממנו ניתן לנו מצדו של יעקב אבינו. ועל כן אנו אומרים אותו, אך בחשאי, זולתי ביום הכיפורים שמתעלים בו ישראל למדרגת המלאכים, וכמו שכתבתי במקומו בסייעתא דשמיא".

רואים אנו מדברי הקדוש הרמח"ל ששבח זה לקב"ה מצריך הבנה מיוחדת על קדושת הקב"ה והתמסרות גדולה במחשבתו לייחד שמו ולהיכנע ולהשתעבד אליו, ולכן זה שייך במלאכים ואנו שאומרים זאת בלחש זה מכיוון שאנו צאצאיו של יעקב אע"ה שזכה לכך חוץ מיום כיפור שאנו נחשבים כמלאכים, המבינים גודל מלכותו ומשבחים אותו בכך ומהם מתגדל כבודו.

נבאר כעת את כוונת בשכמל"ו כתב הרה"ג אליהו שי"ק בעין אליהו (פסחים נו.) בשם אב"ד נוראדנא, שיעקב חשש שמא יש מינות בבניו שהרי לא היה צריך למות כי לא היה בו חטא ושמא אחד חשב שיש שני רשויות ח"ו ובאמת אמרו חז"ל שיעקב אבינו אינו מת, לכן השיבו אותו ככה שאין בלבנו אלא אחד .. ולכך אמר יעקב ברוך שם וכו' שברוך הכוונה שיתרבה ויתוסף ההשפעה וכמו שפירש הרשב"א ורצה לומר שההתקשרות וההשפעה של כבוד מלכותו עמנו יתרבה וגם יהיה עמנו נמשך לעולם ועד.

הרב שלמה זלמן אויערברך זצ"ל (הליכות שלמה פ"ז אות ו) אמר: "נראה שפירושם הוא, שאנו מברכים את השם רק לפי המתגלה לנו ע"י כבוד מלכותו, לפי שאין אנו יכולים לשבחו אלא לפי מה שמתגלה לנו ע"י הנהגתו בלבד". כפירוש מלבי"ם (נחמיה ט, ה): יברכו שם כבודך- ר"ל אתה כפי עצמותך מרומם ונשגב מכל ברכה ותהלה, כי אין משיג אותך להללך, ולא את השפעתך מצד עצמותך לברכך מצד זה, כי אתה נעלם בתכלית ההעלמה נעלה מכל ברכה ושבח, רק מה שיברכו הוא את שם כבודך השם שבו נודעה ע"י כבודך בהבריאה שבראת שע"י נגלה כבודך ומלכותך, את שם הזה יברכו, לא את עצמותך, כי שאתה לבדך מצד עצמותך מרומם ונעלה מכל ברכה ותהלה.

ומסביר ר' חיים מוולאזין זצ"ל ההבדל שבין הייחוד של שמע ישראל לברוך שם בנפש החיים (שער ג' – סוף פ"ז), וזה לשונו: "שענין יחוד פסוק ראשון בתבת אחד, היינו, לכוון שאדון יחיד ב"ה, הוא אחד בכל העולמות והבריות כולם, אחדות פשוט כמשמעו, וכלם נחשבים לאַיִן, ואין עוד מלבדו יתברך לגמרי, ושלא נבוא להתבונן חלילה על מהות הענין איך ומה, לזאת אנו אומרים אחר זה "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", שיתבאר שם שהכונה הוא על הבחינה שמצד השגתנו, שמתראה (= מה שנראה גילוי ה' בעולם הזה) מציאות עולמות ובריות מחודשים ברצונו יתברך הצריכים להתברך מאתו, והוא המולך עליהם, זהו ברוך שם כבוד מלכותו וכו'".