דעה: אל תאמינו להם - זהו מאבק על הכפר שלנו

רבות התלבטתי אם להעלות על הכתב את דעותיי, וזאת מכיוון שאינן "תקינות פוליטית" - סובלניות, אוהבות, מבינות או מתפשרות.

כמו רוב תושבי הכפר, אני עוקב אחר חילופי הדברים מעל דפי העיתון, ותוהה כמה הטעיה ואחיזת עיניים עוד נסבול עד שנתפקח, נתעורר ונפנים לאן פני הדברים.

הבה נאמר דברים נכוחה:

כבר אמרו זאת אנשי דת, יהודים, מוסלמים או נוצרים:  "הדת אינה מתפשרת. דת לא יכולה להתפשר". באמירה קצרה וברורה זאת  כרוכה כל הפילוסופיה החרדית, ומה שעומד מאחורי הויכוח בכפר.

תומכי הדתיים בכפר מתחלקים בעיני לשניים:

המסורתיים מבית אבא או מאמונה, אוהבים את הביקור השבועי בבית הכנסת, את התפילות, החגים ושמירת מסורת ישראל, שמהווים פן נוסף לחייהם. הם מאמינים שהוויכוח נסוב כאן על זכותם לחיות לפי אמונתם, ובאמת ובתמים מתכוונים לכך כאשר הם אומרים שאינם רוצים לכפות את דרכיהם עלינו, החילוניים. ובפרפרזה על המונח בו משתמשים החרדים לתיאור החילוניים, אקרא לקבוצה זו "תינוקות שנשבו" .

הקבוצה השנייה היא ה"יבוא" החרדי קיצוני שהולך וגדל, שמטעה ומשקר לנו ולמסורתיים במצח נחושה. לנו - כי כך נהוג אצלם, ולמסורתיים - כדי שישמשו להם ככסות, מסיכה וחזית נוחה לבריות, שתסתיר את כוונתם האמיתית. וכוונתם האמיתית היא השתלטות  על הכפר וחיסול דרך החיים החילונית.

מבחינת החרדים, זוהי מלחמת קיום, ששורשיה נעוצים בצורך הקריטי במקומות מגורים חדשים, הנובעים מהריבוי הטבעי  שלהם.

אל תאמינו למתק השפתיים שלהם. אין להם כל כוונה לחיות בשלום לצידנו. זכרו - הדת אינה יכולה להתפשר, אסור לה, ולכן, גם אם יספרו לנו סיפורים, יחייכו במתק שפתיים, ויפרטו על כל מיתר ונים בליבנו,  על ארון הספרים היהודי, יידישקייט ובית אבא, מטרתם אחת היא: שאנחנו לא נהיה כאן.

כמה תמימים אנחנו יכולים להיות: אין צורך לחזור להיסטוריה הרחוקה של חרמות ונידויים מימי הפילוסוף שפינוזה כדי להבין "סובלנות דתית" מהי. מספיק להיזכר בעשרות השנים האחרונות, ולהלן רק כמה מושגים שיזכירו לכם:  יבניאל, בית שמש, בני ברק, מאה שערים, העגלה העמוסה והעגלה הריקה של הרב קוק, אחוזי ההשתמטות, חמורו של משיח, והרשימה עוד ארוכה. האם ולו באחת מדוגמאות אלה פגשנו סובלנות דתית? האם ראינו דו קיום באחד מהמקומות האלה?,  או רק התדרדרות, נטישה חילונית ומות ההומניות. אז מדוע אתם חושבים שזה יהיה שונה כאן??!!

הטעות הראשונה בכפר ורדים הייתה הקמת בית כנסת גדול ומפואר כל כך, שנים לפני הקמת מרכז קהילתי ותרבותי הנחוץ לפיתוח ושמירה על ערכי התרבות החילונית.

השנייה הייתה ויתור הקהילה הקונסרבטיבית, הפעילה בקרבנו החל מהקמת הכפר, על בית הכנסת. רבים בני המצווה  העולים לתורה במליאת הגנים, רבים החוגגים שם את החגים, באווירה נעימה בה מתפללים כל בני המשפחה, נשים וגברים, יחדיו. ולצידם עומד בית הכנסת המהודר, ה"שייך", משום מה, לחרדים.

הטעות השלישית הייתה העירוב. בואו נעצור בזמן לפני הטעות הרביעית והיא הקמת המקווה.

אין לי דבר נגד אדם הבוחר לחיות באורח חיים דתי, אין לי דבר נגד ה"תינוקות שנשבו", אך אני מאמין, ומקווה שאולי הצלחתי לשכנע מישהו, שיש כאן תכנית והיא מתבצעת לנגד עינינו, והתכנית היא, הפיכת כפר ורדים ליישוב חרדי.

ביום שבו חילונים יוכלו לגור במאה שערים, או בני ברק, ודרישותיהם לתיאטרון, מרכז ספורט או בית כנסת קונסרווטיבי (על רפורמי אפילו לא אעז לדבר) יענו, רק אז יש לחזור ולדון בהקמת מקווה בכפר ורדים. ועד אז אסור לוותר על אף שעל, ויש להקשות ככל האפשר על תהליך ההתחרדות כי זהו מאבק על הבית שלנו, על כפר ורדים.
http://www.vradim.net/index2.php?id=1166&lang=HEB