ראש עיריית ביתר עלית לא מתפקד וגם מהנדס העיר

היפגעות ילדים בתאונות דרכים כרוכבי אופנים וכהולכי רגל בחברה החרדית מחקר שנערך מטעם עמותת "בטרם" בתמיכת קרן המחקרים שליד איגוד חברות הביטוח על ידי החוקרים: ישי המנחם, שרון לוי ומיכל קליין המחקר בתמצית ממצאי המחקר מאששים את ההשערה שילדים בחברה החרדית מהווים אוכלוסייה בסיכון להיפגעות בדרכים כהולכי רגל ורוכבי אופניים, הן בבחינת נתוני היפגעות והן בבחינת התנהגויות סיכון. הממצאים אף מצביעים על מגמות ייחודיות המאפיינות את היפגעות והתנהגות ילדים בדרכים בציבור החרדי. מניתוח נתוני נפגעים בתאונות דרכים כהולכי רגל ורוכבי אופניים לפי קבוצות גיל עולה כי אחוז הנפגעים בגילאי 17-0 עקב תאונות דרכים, מתוך כלל הנפגעים עקב תאונות דרכים גדול יותר באופן מובהק בחברה החרדית (20.1%) לעומת החברה היהודית הכללית (13.6%). כמו כן, הפער הגדול ביותר והבולט ביותר בהיפגעות ילדים בתאונות דרכים בין החברה החרדית לחברה היהודית הכללית, הוא בקבוצת הגיל 9-5, אשר מהווה אחוז גדול מתוך כלל הילדים הנפגעים מתאונות דרכים. בהשוואה בין אשפוז ילדים עקב תאונות דרכים כהולכי רגל ורוכבי אופניים בישובים חרדיים ובישובים יהודיים שאינם חרדיים, תוך התחשבות בגודל ומאפייני האוכלוסייה השונים בישובים אלו, עולה כי בישובים חרדיים נפגעים ילדים מתאונות דרכים יותר מאשר בישובים שאינם חרדיים (59.0 ו-55.9 אשפוזים ל-100,000, בהתאמה). מנתוני אשפוז עולה כי אחוז המאושפזים בגילאי 4-0 ו-9-5 עקב תאונות דרכים כהולכי רגל ורוכבי אופניים מתוך כלל הילדים המאושפזים עקב סיבות אלו גדול יותר בישובים חרדיים (22.9% ו-46.9% בהתאמה) לעומת ישובים יהודיים שאינם חרדיים (12.3% ו-39.9% בהתאמה). בנוסף, עולה כי אחוז הנפגעים באופן קשה ( 16+ ISS) גדול כמעט פי שניים בישובים חרדיים (9.5%) מאשר בישובים שאינם חרדיים (4.9%). מניתוח נתוני פניות למלר״ד בביה״ח שניידר בשנת 2008 עולה כי אחוז הפונים למיון עקב תאונת דרכים בקבוצת הגיל 9-5 מתוך כלל הילדים הפונים למיון גדול יותר בישובים החרדיים (39.5%) לעומת הישובים שאינם חרדיים (27.3%). מנתוני נפגעים בתאונות דרכים עולה כי אחוז הנפגעים כהולכי רגל בקבוצת הגיל 9-5 מתוך כלל הילדים הנפגעים כהולכי רגל גדול באופן משמעותי ומובהק סטטיסטית בחברה החרדית (49.9%) לעומת החברה היהודית הכללית (34.1%). מנתוני אשפוז עולה כי 82.5% מהמאושפזים הגרים בישובים חרדיים היו בגילאי 9-0 בהשוואה ל-65% בקרב הולכי רגל הגרים בישובים שאינם חרדיים. מתוכם, הפער הגדול היה בקבוצת הגיל 4-0, בה אחוז המאושפזים עקב תאונת דרכים כהולכי רגל מתוך כלל הילדים המאושפזים עקב תאונה זו היה גדול יותר בישובים החרדיים (32.5%) לעומת הישובים שאינם חרדיים (17.2%). בהשוואה בין הערים בני ברק ופתח תקווה, הפער בקבוצת הגיל 4-0 היה אף בולט יותר (35.8% בבני ברק לעומת 5.7% בפתח תקווה). באופן כללי, נמצא כי ההיפגעות של ילדים רוכבי אופניים בחברה החרדית היא בעלת מאפיינים דומים לאלו של החברה היהודית. עם זאת, קבוצת הגיל 9-5, מהווה אחוז גדול יותר מתוך כלל ההיפגעויות בחברה החרדית לעומת החברה היהודית הכללית - פי כ-1.5 (לא מובהק סטטיסטית). בבחינת התנהגויות הסיכון של ילדים בחציית כביש בסקר תצפיות עולה כי מתוך כלל הילדים הנצפים בשלושת הרשויות החרדיות, כשני שליש חצו כביש באופן לא בטוח או ללא ליווי מתאים (63%). בקרב גילאי 9-6 השיעורים היו גבוהים באופן מובהק בהשוואה לשאר הגילאים ועמדו על 77% ילדים שחצו באופן לא בטוח או ללא ליווי מתאים. כשליש מהילדים (32%) נצפו חוצים את הכביש הרחק מהצומת (מרחק של 2 עד 30 מטרים ממעבר החצייה). יותר מ-75% מתוכם הינם בגילאי 9 ומטה - 50% בגילאי 9-6 ו-26% בגילאי 5-3 מכלל הילדים שנצפו במדגם בגילאי 9-3, 40% מתוכם היו מלווים באופן לא מתאים: ללא ליווי כלל או בליווי ילד אחר תחת גיל 9. שני שליש מהנצפים שלוו על ידי מלווה מתאים (66%), לא אחזו את ידו של המלווה כלל. כעשירית מכלל הילדים נצפו חוצים את הכביש כשהם מובילים עגלת תינוק כאשר, שיעור הנצפים עם עגלת תינוק גבוה יותר בקרב גילאי 9-3 (13%) בהשוואה לגילאי 17-10 (8%). בבחינת התנהגויות הסיכון של ילדים בהגעה לבית ספר ברשויות חרדיות עולה כי ביותר משליש מהמקרים (35%) הילד הגיע לבית הספר באופן לא בטוח. הגעה ברגל: כ- 90% מהילדים שנצפו ברשויות החרדיות מגיעים לבית הספר ברגל. מתוך הילדים שהיו צריכים לחצות כביש בהגיעם לבית הספר, 30% עשו זאת באופן לא בטוח. הגעה באופניים: 5% מהילדים שנצפו ברשויות החרדיות מגיעים לבית הספר באופניים. מתוכם, הרוב המוחלט אינו חובש קסדה (98%), כאשר מעל גיל 9 לא נמצאו כלל רוכבים חובשי קסדה. הגעה ברכב: 5% מהילדים שנצפו ברשויות החרדיות מגיעים לבית הספר ברכב פרטי או הסעה. ב-39% מהמקרים נצפתה התנהגות לא בטוחה (של ילדים או נהגים), ובעיקר חנייה באופן לא בטוח (חנייה באדום לבן, עצירה במפרץ אוטובוסים, חנייה כפולה). במרבית בתי הספר (11 מתוך 15) נצפו סיכונים בהגעה בנסיעה ברכב וסיכונים בעת חציית כביש בקרבת בית הספר. בבחינת התנהגויות הסיכון של רוכבי אופניים בשלוש רשויות חרדיות עולה כי הרוב המוחלט מהילדים לא חבש קסדה (94%). בקרב גילאי 17-15 לא נמצא ולו רוכב אופניים אחד חובש קסדה. שיעור זה גבוה מאוד יחסית לנתון הארצי. כמחצית מהרוכבים בשעות החשיכה נראו עם אביזר נראות אחד לפחות. שיעורם של הנצפים עם אביזר נראות גבוה משמעותית בקרב החובשים קסדה בהשוואה ללא חובשים קסדה (74% לעומת 48%). ביותר ממחצית מהתצפיות רכבו הילדים לבדם, ללא ליווי של מבוגר או של ילדים אחרים. בקרב ילדים בגיל 5-3 כ- 19% נצפו רוכבים לבדם, ובגיל 9-6 כ- 59% נצפו רוכבים לבדם. רק 32% מקרב הפעוטות והילדים הקטנים בגילאי 5-3 ו-11% מבין גילאי 9-6 נראו רוכבים בליווי מבוגר. בקרב גילאי 5-3 בולט שיעור הרוכבים בקבוצת ילדים (47%). רבע מהילדים נצפו רוכבים בכביש, כ- 14% מהרוכבים בגילאי 5-3 ו 19% מהרוכבים בגילאי 9-6 נצפו בכביש. שיעור הרוכבים בכביש עולה עם הגיל ו-40% מהרוכבים בגילאי 17-15 נצפו בכביש. אחוז נמוך מהילדים (כ-9%) הרוכבים בליווי מבוגר נצפו רוכבים בכביש לעומת שיעורים גבוהים יותר בקרב ילדים הרוכבים לבד או בקבוצת ילדים (22%) או ילד מרכיב ילד (19%) הרוכבים בכביש. לאור ממצאי המחקר המעידים על מגמות היפגעות ברורות והתנהגויות סיכון ייחודיות של ילדים בחברה החרדית מומלץ לקדם מספר מהלכים להעלאת בטיחות ילדים בקהילה: הגברת החינוך לבטיחות בדרכים במוסדות החינוך החרדיים, במיוחד באלו בהם לומדים בנים. העברת מידע והעלאת מודעות בקרב הורים בחברה החרדית בנוגע לסיכון של הליכה ברגל ורכיבה אל אופניים באופן עצמאי על-ידי ילדים בקבוצות הגיל הצעירות ביותר, גיל 9-0. פיתוח מסרים והתערבויות לחיזוק נושא הדוגמא האישית החיובית בנושאי בטיחות בדרכים, תוך התמקדות בחשיבות ההורה, המבוגר ובני נוער כמודלים לחיקוי בקרב ילדים צעירים בחברה. הגברת בטיחות סביב מוסדות חינוך בשעות הגעה לבית הספר כולל תיקון ליקויים בתשתיות ובמעברי חצייה סביב בתי הספר, הצבת משמרות זה״ב, ניתוב מתאים של תנועת רכבים, עידוד שימוש בקסדות אופניים ברכיבה לבית הספר וכד'. עידוד השקעה בפיתוח תשתיות מתאימות לרכיבה והליכה בטוחה בישובים חרדיים

https://beitar24.co.il/strongאומרים-די-למכת-התאונותstrong

www.autocom.co.il/ילדים-מהמגזר-החרדי-חשופים-יותר-לתאונו/

זו כבר הפכה להיות נורמה שאפילו מי שלא מתגורר בביתר עילית מכיר אותה; הודעה שגרתית שאחת לכמה ימים נפוצה בכלי התקשורת: ''תאונה בביתר עילית, ברגע האחרון נמנע אסון''. עובר עוד יום. מקסימום יומיים. ושוב הודעה: ילד כמעט נדרס בביתר עילית, חייו ניצלו בנס. ועוד יומיים. ושוב הודעה. ילד התפרץ. נהג עקף. פצוע בינוני. התרגלנו. שגרה. עיר שסומכת על הנס. ואולי שכחנו, את מה שלימדו אותנו חז''ל: ''לאו בכל יומא איתרחיש ניסא''. לא בכל יום מתרחש נס. איך אמר לנו יהודי שמתגורר בעיר אחרת? ''הפכתם להיות לעיר הניסים. כל יום מקבלים הודעה על נס בכבישי ביתר עילית. האם אתם משוכנעים שם שניסים קורים בכל יום?'' אז כן, בחסדי שמים, עלינו להודות ולהלל על הניסים שאירעו עד כה (היו גם כמה פעמים שלא אירעו ניסים, לדאבון הלב, וילדי תשב''ר טהורים עלו בעיר להיכל הנשמות); אבל בל נשכח שכאשר קורה נס – מנכים מהזכויות. ובכלל, אסור לסמוך על הנס. איסור חמור. איסור מדאורייתא של 'לא תעמוד על דם רעך'. הגיע הזמן להתאפס. ולהתעשת. בוודאי הנהגים, וגם הולכי הרגל, הילדים והוריהם. לזכור: הכביש עלול להיות שדה קטל רחמנא-ליצלן. יידע כל נהג שמתפתה לבדוק ''רק הודעה קצרה'' – שההודעה הזו עלולה לעלות בחייו של ילד רחמנא ליצלן; יידע כל נהג ממהר שמתעצבן שהאוטובוס שלפניו עומד ליד התחנה ולא זז, והוא מתפתה ''לצאת לעקיפה מהירה'' – שהעקיפה הזו עלולה לקחת במהירות את חייו של הולך רגל, רחמנא לשיזבן. יידע כל נהג שלא מסתכל על הכביש, שנוקט פעולות הסחה למיניהן – שהוא עלול להתחרט על כך כל חייו; שהוא עלול להסתובב כל חייו עם אות קין על המצח. עם מצפון מייסר שלא יעזוב אותו עד היום האחרון. האם זה שווה? ויידעו גם הורים ומורים שמעגלים פינות, שלא מזהירים את הילדים באלף ואחת אזהרות לפני כל יציאה אל הכביש על הצורך להסתכל שוב ושוב ושוב, ולא לחצות את הכביש מהתחנה כל עוד האוטובוס עומד ומסתיר את שדה הראייה, ובכלל – לא לחצות שלא במעבר חצייה בשום פנים ואופן. ויידעו גם הילדים. החיים שלנו יקרים, ואנחנו מצווים לשמור עליהם מכל משמר. כמו היהלום הכי יקר בעולם. איך אפשר לזלזל? זכרו: עדיף לאבד רגע בחיים – מאשר לאבד את החיים ברגע ח''ו. בידינו הדבר. 'ניסים' בכל שבוע רק בשבוע שעבר דיווחנו כאן על שלוש תאונות דרכים שאירעו בשבוע שחלף בכבישי העיר: האחת – ברחוב דרכי איש הסואן, שבעיבורו נמצאים ה'שטיבלאך' הידועים של הרב קארו. רכבי חירום, הצלה ומשטרה רבים גדשו את הכביש ביום שישי לפני שבועיים. במשך זמן רב ניסו מתנדבי צוותות הטיפול הנמרץ להציל את הילדה הקטנה, כבת 10, שנפגעה מרכב חולף וסבלה מחבלה רב מערכתית בראשה ובידיה. מתנדבי ההצלה המסורים דיווחו על ''ילדה שסובלת מחבלה רב מערכתית, כולל בראש, ומצבה מוגדר בינוני עד קשה''. (נא להתפלל לרפואת הילדה בת שבע בת רעכיל לרפואה שלמה). קודם לכן, באותו שבוע – שוב הוזעקו צוותי ההצלה להעניק טיפול רפואי לילד כבן 11 שנפצע בתאונה בעת שרכב על אופניו ברחוב קדושת לוי פינת הרב שך בעיר. הילד נפגע מאוטובוס חולף שהעיף אותו, והוא נפצע באורח קשה. (הציבור נקרא להתפלל עבור הילד בנימין זאב בן חנה ליבא לרפואה שלמה). ועדיין באותו שבוע, ביום רביעי. גורמי רפואה ממד''א ואיחוד הצלה הוזעקו בעקבות דיווח על תאונת דרכים בין אוטובוס לרכב פרטי שאירע ברחוב המגיד ממעזריטש פינת הר''ן, כאשר במקום נפגע הולך רגל שפונה לקבלת טיפול רפואי. לא סומכים על הנס על כל אלה דיווחנו בדאגה בשבוע שעבר, ולא פיללנו שדם בגיליון הבא (המקלדת כתבה 'דם' במקום 'גם'. העדפנו לא לתקן) – ניאלץ לדווח על עוד ''ניסים'' שקרו בעיר. אבל זו המציאות: ביום שישי האחרון – שוב הכתה מכת התאונות בעיר. מתנדבי ארגוני ההצלה הוזעקו לרחוב אלעזר המודעי בעיר בעקבות דיווח על רכב שהתנגש בקיר, ככל הנראה כתוצאה מאיבוד שליטה על הרכב. התוצאה הייתה קשה: גבר אחד, בן 62, ושתי נשים, האחת בת 55, השנייה בת 27 – פונו ל'שערי צדק' עם חבלות פנים וגפיים, במצבי פציעה שונים. והיום גם 'סתם' מקרים של 'כמעט תאונה', כפי שהתרגלנו בעיר הזאת: עוד סרטון שמראה כיצד ילד קופץ לכביש ונהג בולם ברגע האחרון; עוד תיעוד של נהג מבצע עקיפה בלתי חוקית של אוטובוס שעומד בתחנה, ואז בולם רגע לפני פגיעה בילדה קטנה שבדיוק ניסתה לחצות. מה עובר עלינו???!!! איך הפכנו ל'בירת הניסים התחבורתיים'????!!! האם נטרפה עלינו דעתנו?!!! לזכר הילדים שנספו אין ברירה – אנחנו זקוקים לתזכורת. לא תמיד קרו ניסים. למי שהספיק לשכוח, בשנים האחרונות חוותה העיר שלנו כמה תאונות קטלניות שהסתיימו בצורה מחרידה, כאשר משפחות יקרות איבדו את היקר להן מכל ועד היום לא התאוששו. בשש השנים האחרונות נהרגו שלושה מילדי העיר ע''ה מאוטובוס חולף, בהם המקרה שאירע בחול המועד פסח לפני שלוש שנים, אז נהרג הילד ברוך אייזנברג ז''ל בן השלוש, תושב העיירה ניו סקווירא בניו יורק שהגיע עם הוריו לביקור חג עם משפחתו בעיר, ואוטובוס פגע בו בסוף רחוב החוזה מלובלין. לפני כן קיפח הילד יצחק רוזנפלד ז''ל את חייו מפגיעת אוטובוס באותו הרחוב בעת שרכב על אופניים. בשנת תשע''ה נהרג הילד ישראל דוד ויינגרטן ז''ל בן הארבע, לאחר שאוטובוס פגע בו, וגם אז היה זה ברחוב החוזה מלובלין. על פי עדי ראייה שדיווחו אז על המקרה הטראגי – ישראל דוד ז''ל היה בכביש יחד עם אחיו, אך תושבת העיר שהבחינה בהם הצליחה לעצור את האח. ישראל דוד נותר על הכביש ועלה לעולם שכולו טוב. האם אנחנו מנסים להעכיר את האווירה? לא ולא. בסך הכל אנו מנסים לעורר ולשוב ולעורר, להורים, לצוותי החינוך, לילדים עצמם – ובעיקר ובראש ובראשונה – לנהגי הרכבים הפרטיים והאוטובוסים: לפקוח שבע עיניים, ולעשות הכל כדי לייקר את החיים. אשמת הגורם האנושי הסיבות – מגוונות. יש גם בעיות בתשתיות – שעל חלקן נצביע בשורות הבאות – אבל בל נשכח את הגורם העיקרי: זהו הגורם האנושי. נהג שעוקף. נהג שעסוק בטלפון. ילד שקופץ לכביש. אוטובוס שלא נכנס למפרץ אלא בחר להוריד נוסעים על הכביש. ועוד מגוון בעיות. וכאמור, ישנו גם גורם התשתיות. מסתבר שהעיר הזו קטנה מכדי להכיל פעילות תחבורתית כל כך עמוסה, כל כך ערה, כל כך אינטנסיבית. עיר של 70,000 תושבים, רובם המכריע ילדים, שבמקור נבנתה עבור כמחצית מכך. אלא שאז באו ההרחבות, הפיצולים והיחידות, ועימן הצורך בתגבור תחבורה, ובמאות אוטובוסים שמסתובבים בכבישים הדו-נתיביים הצרים בעיר, אוספים ומורידים נוסעים באינטנסיביות, כאשר אל המשוואה נכנסים גם קווים עירוניים, וגם עשרות קווים בינעירוניים לכל רחבי הארץ, מהצפון ועד לדרום, מגוש-דן עד לשומרון. הפתרון: תחנה מרכזית וכאן עולה פתרון אפשרי, שראוי לדיון. פתרון שבכל עיר נורמלית – בטח בערים גדולות ומרכזיות – מהווה פתרון מובן מאליו משנים שנימה: תחנה מרכזית. תושב ירושלים שרוצה לנסוע לעיר מסוימת בצפון, בדרום או במרכז, יודע שאין לו את הלוקסוס לרדת מהבית ולחכות שהקו המדויק יגיע עד לתחנה שמתחת לביתו. בדיוק בשביל זה יש תחנה מרכזית. לוקחים קו פנימי, נוסעים לתחנה המרכזית, ומשם אפשר לקחת קו לכל אזור מבוקש בארץ. צפת וטבריה, דימונה ועפולה, קרית ביאליק ורעננה. אנחנו, תושבי ביתר עילית, התרגלנו ללוקסוס: רוצים לנסוע לשבת בעמנואל? אין בעיה, האוטובוס מחכה לנו ממש מתחת לבית. שבת במירון או צפת? חצי דקה הליכה והאוטובוס מגיע עד לפתח הבניין שלנו, כמו מלכים. למה לא. זו נוחות מבורכת. אבל כשהנוחות מתנגשת בבטיחות – ייתכן שהגיע הזמן לעשות חשיבה מחודשת. כשהעיר הקטנה שלנו היא אחת הסואנות בארץ מבחינת תחבורה ציבורית ששועטת בעיר יום ולילה – כנראה שצריך לעשות אתחול חשיבתי. הפתרון המדובר הוא להקים מסוף גדול בכניסה לעיר – שממנו ייצאו כל (או לפחות רוב) הקווים הבינעירוניים. בכבישי העיר ינועו רק קווים פנימיים, שייקחו את הציבור לתחנה המרכזית. כבישים רגועים יותר הפתרון עשוי לסייע באופן כפול: ראשית לכל – עומס האוטובוסים שנעים בכבישי העיר יפחת בכחמישים אחוז. שנית – יימנעו עיכובים ועומסים בכבישי העיר בגלל נוסעים שמקדישים דקות ארוכות להעמסת מזוודות ועגלות בתא המטען של האוטובוס. העומס המדובר הולך ועולה בסופי שבוע ובשעות השיא. והעומס הזה מסכן את כולנו. צאו לכבישי העיר ותראו ילדים שממתינים דקות ארוכות עד שהם יכולים לעשות כביש. בשלב מסוים הסבלנות פוקעת, והם עושים את זה בצורה הכי לא בטיחותית והכי לא אחראית. ויש את רעש האוטובוסים. הצפירות. פקקי התנועה ומצוקות החנייה. ועוד לא דיברנו על הרס התשתיות. הכבישים שהופכים למשובשים. וזיהום האוויר (כן, יש דבר כזה. זו לא המצאה של כמה משוגעים לדבר. את העשן המחניק הזה כולנו שואפים הישר לריאות). תחנה מרכזית – יכולה להוות פתרון נהדר, בדרך להפיכת העיר שלנו לבטוחה יותר. מודל קרית-ספר נכון. ברגעים אלו ממש – קוראים רבים זעים על מקומם באי נוחות. בעלי רכבים פרטיים יכולים ליהנות מהסדר מעין זה. אבל אלה שמתבססים על תחבורה ציבורית ורגילים לנסוע לשבת לסבא ולסבתא, לשווער ולשוויגער, בבני ברק או בקרית גת – עשויים לומר לעצמם: 'מי הזיז את התחנה שלי? מדוע מצפים ממני לנסוע בשני קווי אוטובוס – אחד פנימי ואחד בינעירוני – כדי לנסוע אל מחוץ לעיר? התשובה היא – שכנראה אין ברירה. המצב בעיר כבר בלתי נסבל. עדיף לוותר על נוחות – כדי להבטיח את החיים. ולחילופין – אבוי לנוחות כזו, שעלולה חס וחלילה לפגוע בחיי אדם. אולי אפשר למצוא פתרון מְאַזֵן. לדוגמה – שהקווים המרכזיים הנוסעים לירושלים ולבני ברק, כן יעברו ברחובות הראשיים פעם בשעה, ואילו בשאר הזמן ייצאו מתחנה מרכזית בכניסה לעיר. מהיתרון נהנה כולנו – גם נוסעי התחבורה הציבורית, וגם בעלי הרכבים הפרטיים: נהנה מעיר רגועה יותר, נקיה יותר, דילול משמעותי בכבישים, ועיקר העיקרים – תחושה בטוחה יותר בס''ד. נשמע לכם תקדימי? אז נספר לכם שבעיר מודיעין עילית קיים ההסדר הזה, ולפי שיחות שקיימנו עם תושבי העיר הזו – ההסדר עובד מצוין וכולם מרוצים. היעד הוא להוריד את האוטובוסים הכבשים מהכבישים, להחזיר לעיר את השקט התחבורתי ולצמצם את הסיכון כמה שאפשר. בכל מקרה, אנו פותחים את תיבת התגובות לעוד הצעות ורעיונות שלכם, הקוראים היקרים. והקב''ה יצילנו מכל פגע רע ויחזיר את כולנו לבתינו לחיים ולשמחה ולשלום.

http://www.igudbit.org.il/?CategoryID=420&ArticleID=2052

https://beitar24.co.il/?s=תאונות

מכת התאונות שפקדה לאחרונה את עירנו – ומהווה המשך לטרגדיות מחרידות שאירעו בכבישי העיר בעבר רח''ל – אינה מאפשרת להמשיך בסדר היום. עירנו היא אחת הערים העמוסות ביותר בילדים וגם בתחבורה ציבורית, ולפיכך – היא אחת המסוכנות ביותר מבחינת הבטיחות בכביש. 'עיר הילדים' – הוא כינוייה של העיר, ולא בכדי. הנתון הזה הוא מקור לגאווה, אבל גם סיבה לזהירות יתרה. בכל יום ויום גודשים את כבישי העיר אלפים רבים של ילדים כ''י, כאשר במקביל, העיר עמוסה מאוד באוטובוסים וגם ברכבים פרטיים. זאת ועוד, עקב ריבוי יחידות הדיור ותוספות הבנייה – הפער בין ההכנה התשתיתית בעיר לבין מספר התושבים בפועל, הוא מהגדולים ביותר בארץ. זוהי עיר שמספר הילדים והתושבים המסתובבים בכבישיה הוא גדול פי כמה וכמה מהתכנון המקורי של הכבישים. כל כבישי העיר הם דו-נתיביים בלבד – נתיב בודד לכל צד. התוצאה, טומנת בחובה סכנה מוחשית. למשל, כאשר אוטובוס עוצר בתחנה כדי להעלות או להוריד נוסעים ומאחוריו עומד נהג נרגן שממהר לפגישה מחוץ לעיר – הנהג שמאחור עלול לנקוט צעד נמהר ומסוכן ולהתפתות לעקוף את האוטובוס, מבלי לחשוב על האפשרות שילד שנעלם משדה הראייה של הנהג בדיוק מנסה לעבור את האוטובוס ולחצות את הכביש. נקל לחשוב מה עלולה להיות התוצאה רח''ל, וכבר היו דברים מעולם בעיר. כל זה גורם לכך שהמפגש בין רכבים להולכי רגל בעיר טומן בחובו סיכון מוגבר. תוסיפו לכך את הלחץ מצד נהגים שלעתים לא חושבים מספיק על כלי המשחית שנתון בידיהם – כאשר רגע אחד של הסחת דעת לשם עיון בהודעה שבדיוק התקבלה בטלפון, או כל פעולה מסיחה אחרת עלול חלילה להוביל לסכנת נפשות – ותקבלו תמונת מצב מדאיגה מאוד, שמצריכה עירנות יתרה מצד הנהגים, שצריכים לנהוג בריכוז מרבי, וגם מצד הולכי הדרך. בנוסף, ראוי להשקיע יותר בהנחלת כללי הזהירות בדרכים לילדי העיר, וזו תהיה חובת ההשתדלות המינימלית. בגוף הכתבה פירטנו כמה מקרים טראגיים שאירעו לאחרונה בעיר. אם תרעננו את הזיכרון, תיזכרו בעוד ועוד מקרים שהסתיימו בניסים גלויים. כמו המקרה של נוסעים מתוך האוטובוס שזיהו ילד רץ לכביש וצעקו לנהג לעצור. הנהג בלם בשבריר השנייה האחרון, כשהגלגל הקדמי עומד סנטימטרים בודדים מהילד השוכב על הכביש, ואלו מעשים שבכל יום. בעניין זה, צריך להזהיר את הילדים שגם אם הנהג עוצר עבורם ומסמן להם לעבור, עדיין צריך לשים לב שאין נהגים שעלולים לעקוף ולסכן את הילד. בכלל, מצב שבו נהג מסמן לילד שהוא יכול לעבור עלול להיות מאד מסוכן, מכיוון שלפעמים ילד חושב שנהג סימן לו, בשעה שהנהג כלל לא ראה אותו. כלומר, הילד עלול לדמיין שתנועה מסוימת שעשה הנהג הוא סימון לעבור, בעוד שהנהג היה עסוק בכלל בשיחת טלפון עירנית. בנוסף, נהג לא יכול לראות את כל הכביש כמו הולך רגל, כשרכב עוקף אותו או מתקרב מהנתיב הנגדי. נוסף על כך, לנהג בתוך רכב אין שליטה על מה שקורה במעבר חציה, ואם ח''ו יהיה צריך למשוך את הילד אחורה, או לסמן לרכב שבא מכיוון נגדי לעצור וכדומה – הוא לא יוכל לעשות זאת. לכן צריך להזהיר את הילדים לא לעבור בצורה כזו כלל וכלל. בנוסף, ראוי להזכיר שילדים קטנים עוברים את הכביש רק עם מבוגר. אין להם את שיקול הדעת המתאים להבין מתי הנהג ראה אותם ואפשר לעבור. בעניין הזה ראוי לחדד עוד נקודה: אנו חיים בעיר מלאה ילדים ברוך השם, וניתן לראות כמעט בכל עת ילדים מחכים במעברי החצייה למבוגרים שיעבירו אותם את הכביש. רוב הולכי הרגל בעיר הם עירניים ואכפתיים, ומסייעים לילדים שמבקשים לעבור את הכביש. אבל לפעמים ילדים מתביישים לבקש ומחכים עד בוש, כך שיש עוד מה לשפר בעניין. כשמעבירים ילדים את הכביש ולא נותנים להם לעמוד ולהמתין, הדבר מונע מהם להגיע למצב שינסו לחצות לבד או כשנהג עוצר להם. זכרו: הילד שממתין יכול להיות הילד שלך. ועוד משהו: כשמעבירים ילד כביש, כדאי לעבור עם הילד חלק מהכביש למען הבטיחות, וכך לוודא שהוא לא ייעצר פתאום באמצע, ושרכב לא מגיע ממול. כמו כן, עלינו למגר את תופעת הרכיבה באופניים, בקורקינט וכדומה בשולי הכביש. מדובר בסכנת חיים של ממש! עלינו לעורר ולשוב ולעורר על הצורך לנהוג בריכוז מלא. לאור הנתונים התחבורתיים, הדמוגרפיים והטופוגרפיים של העיר – לא די בריכוז של מאה אחוזים, אלא צריך ריכוז מיוחד של שלוש מאות אחוזים ויותר. ובזכות ההשתדלות במצוות 'ונשמרתם לנפשותיכם' ו'לא תעמוד על דם רעך' – נזכה שהקדוש ברוך הוא ישמור צאתנו ובואנו, שלנו ושל צאצאינו, ונזכה לקיום הפסוק 'אין פרץ ואין יוצאת ואין צווחה ברחובותינו', מתוך בטיחות ושלווה לאורך ימים ושנים טובות.

ביתר 24 - כל מה שקורה בביתר עלית ראשי חדשות מקומי בעקבות הדי! כ״א בסיון ה׳תשפ״ב אומרים 'די' למכת התאונות! 0 שיתופים תשתיות שטעונות תיקון, מעברי החצייה שחסרים, החלופות, הפתרונות, והחשיבה מחוץ לקופסה @מערכת 'שערים' תקציר הפרקים הקודמים: בשבועות האחרונים הרמנו ב'שערים' את דגל הזהירות בדרכים. מזה חודשים ארוכים שהכותרת 'נס בביתר' בהקשרים של תאונות שהתרחשו בעיר – הפכה לעניין של שגרה. כמעט בכל שבוע – ולפעמים כמה פעמים בשבוע – אנו מתבשרים על עוד תאונה שבחסדי שמים הסתיימה ללא נפגעים או בפצועים בלבד. הנוהל הפך להיות שגרתי: מורחים כותרת על 'כמעט אסון' או 'נס בביתר' – וממשיכים בשגרה. שגרה מעיקה, מטרידה ומסוכנת. עוד אנו יושבים וכותבים את הידיעה הזו במערכת, בשעות אחר הצהריים של יום ראשון השבוע – והנה עוד הודעה: שוב תאונה, הפעם ברחוב קדושת לוי בעיר, עם שני פצועים 'קל'. עוד 'נס בביתר'. עוד 'כמעט אסון'. ואתה, התושב הסביר, תופס את ראשך בין שתי ידיך ושואל: עד מתי??? עד אנה יהיה זה לנו למוקש??? מתי נתעשת ונבין שאי אפשר להמשיך הלאה???!!! כתוצאה מכך, פרסמנו בשבוע שעבר מאמר מערכת מפורט שבו הצבענו על המטרד, פירטנו את הליקוי בתשתיות שנובע כתוצאה מהעומס בכבישי העיר, והצענו מספר הצעות מעשיות שעלו בשיחות עם תושבים אכפתיים. אחת ההצעות – זו שלמען האמת גררה בעקבותיה את כמות התגובות הגבוהה ביותר – דיברה על הקמת 'תחנה מרכזית' בעיר, שתחסוך את תנועת האוטובוסים הבינעירוניים. לתושבים רבים היה מה להגיב על ההצעה, כאשר חלקם הציגו הצעות נוספות לשיפור וייעול. בתור עיתון שגולת כותרתו היא היותו במה אותנטית ונאמנה לרחשי התושבים – את היריעה המרכזית הזו נקדיש השבוע כדי להביא את תגובות הציבור (רק חלק מהם, כמובן; אם נרצה להביא את כולן – נידרש להדפיס מאות עמודים…). אתם מוזמנים לקרוא, ולהמשיך לשלוח את הערותיכם למערכת. מידיעה: הדברים נבחנים בחיוב על ידי פרנסי העיר ומקבלי ההחלטות – הרי לכולם אכפת מהמצב, וכולם מבינים שנדרשת פעולה דחופה. כמובן שכל ההצעות הללו מתמקדות בתחום ייעול התשתיות. אולם על דבר אחד אין חולק – וזהו הצורך של הנהגים בעיר לנסוע בזהירות ותוך תשומת לב מרבית, ללא כל בדל-בדלה של הסחת דעת, עיסוק בטלפון וכדו', כי מדובר בסכנת נפשות ממש! וכמובן – על הולכי הרגל שצריכים להיזהר, ההורים שחייבים להזהיר ולהדריך את ילדיהם לחצות בבטחה ולהתהלך בזהירות, ועל הילדים עצמם, לצעוד בזהירות יתרה, לא לקפוץ לכביש ולא לעבור שלא במעבר חצייה, וגם שם, רק בליווי מבוגר ותוך שימת לב מוחלטת. והקב''ה יזכנו שנזכה להגיע למחוז חפצנו לחיים ולשמחה ולשלום. תודה על ה'די' למערכת שערים שלום וברכה, אנחנו מתחילים בימים אלו מבצע של זהירות בדרכים במסגרת הפרויקט של העירייה מטעם 'חפצנו לחיים'. בשיחה בפני התלמידים היום השתמשתי ב ''די'' הענק שפרסמתם בעמוד הראשי של הגיליון האחרון. הקראתי חלק מהכתבה על האסונות האחרונים וכו' כדי לעורר את התלמידים לנושא. אז קודם, כל יישר כח על הצפת המודעות לעניין. בנוסף, אשמח לקבל חומר שהצטבר לכם בנושא – תמונות וכתבות כדי להמחיש לילדים מה יכול לקרות ח''ו. ואם אפשר בקבצים שאוכל להגדיל ולתלות בכיתות ובמסדרונות הת''ת. יישר כח אמ''ז לא להפלות את התח''צ למערכת עיתון שערים, העיתון הנקרא ביותר בביתר, ובאמת!! בעקבות הכתבה שלכם בשבוע שעבר על התאונות, שהעליתם רעיון להקים מסוף לנוסעי התח''צ לכל הקווים בין עירוניים. הנני להעיר, שאולי בכדי למנוע צפיפות ותאונות בכבישים היה יותר מומלץ להקים חניון לרכבים – 'חנה וסע', כמו שקיימים במספר מקומות, וכל בעלי הרכבים יחנו שם את רכבם ויתניידו בעיר רק עם תח''צ עירוני ואז זה יוריד באופן דרמטי את מס התאונות, שרובם ע''י רכבים, והכבישים יהיו הרבה יותר ריקים, וכמובן להוסיף קווי לילה וכו' וכו'. כמובן שאפשרות זו ברור לכם שאינה במציאות, אז תמהני – למה אפשרות ברורה ומובנת לעשות תחנה מרכזית לנוסעי התח''צ??? בעלי הרכבים מובנת ביותר, שהרי הם גרים בעיר ויש להם חנייה ליד דלת הבית…. ואלו שהם בשכבה המוחלשת, אין להם די לקנות רכב להם ול-10 ילדיהם, מובן ביותר שיחזרו משפחה עם כל 10 הילדים בשעה מאוחרת מחתונה בבני ברק ועכשיו יעצרו להם ב'מסוף' יעירו את 3 מילדיהם שכבר ישנים חצי, יחכו בעצבים בחום הקיצי ובחורף בקור ובגשם לאוטובוס פנימי שיגיע לקחת אותם ברוב טובו – זה מובן ביותר? הדבר כל כך ברור להפלות את נוסעי התח''צ באופן גורף פעם אחר פעם? בגלל שאין להם ברירה והם חייבים את התח''צ? זו הבעיה של המדינה עסקניה וקברניטיה, כל כמה שהם ירצו לעזור ולדובב את נוסעי התח''ץ הם לא יבינו את זה לעולם! לא חושב שהם ניסו אי פעם את חווית הנסיעה נסיעה באוטובוס! הרבה יותר קל להגיד שהעומסים הם בגלל התח''צ ובגלל זה אולי לשפר עם מסוף שיהיה מסודר וכו' וכמובן לא יזיזו את עצמם שהם בעלי הרכבים…. וכמה הערות על הרעיון: א' – במודיעין עילית רק הנסיעות הנדירות מתקיימות מהמסוף ולא נסיעות למקומות מרכזיים כמו ירושלים וב''ב שיש כל כמה דקות ממוצע נסיעה, שזה יש בכל שכונה, ועם העומסים בביתר, אז זה מהאוטובוסים של ירושלים הכי הרבה, ולהוציאו למסוף אינו בחשבון, כדלעיל. ב' – אם כבר הרעיון של הרכבים לעיל – לא יצטרכו להוסיף כמעט אוטובוסים פנימיים במשך היום, מאחר שכל רכב הוא יותר נפח ובן אדם אחד. משא''כ אם יבוטלו כל הנסיעות הבין עירוניים בתוך העיר במקום כל אלו, יצטרכו להוסיף קווים עירוניים בתוך העיר ולא מוריד כמעט מהעומס המדובר בעיתונכם. אשמח אם תיקחו דברים אלו לתשומת ליבכם, ולהמשיך לשמוע ולהשתמע מכל התושבים, וכמובן להמשיך להועיל ולשפר למענינו! י.פ. – אחד מתושבי העיר הבעיה של 'אוהב ישראל' שלום. אני תושבת רחוב אוהב ישראל. בעקבות הכתבות לאחרונה על התאונות – אני חייבת להגיב ולעורר: כל מי שגר ברחוב יודע שהניסים הכי גלויים בענין קורים דווקא פה ולא פעם בכמה זמן, אלא מדי דקה!!! יש ברחוב עשרות (!) מוסדות לימוד שונים שמצטרפים לעוד כמות נכבדה של מוסדות בהמשך ברחוב אדמ''ורי ויז'ניץ. בכל הרחוב הארוך אין אפילו לא מעבר חציה אחד!!! יש אחד בתחילת הרחוב ועד לצומת אבא שאול אין שום מעבר חציה, שלא נדבר על פסי האטה שאין בכלל. אלו דברים בסיסיים בעיר עם כמות ילדים כה גדולה ופי כמה וכמה ברחוב הזה. נוסף על כך – הרחוב בנוי בצורת עיקול כשהמוסדות נמצאים ממש בסיבוב. המכוניות טסות ולא רואות מה קורה בהמשך מעבר לסיבוב. גם הולכי הרגל לא יכולים לדעת אם מגיעה מכונית או לא. התחנה העיקרית של התלמידות נמצאת בצד השני של הכביש וכך, כל התלמידות חוצות כל יום ומי שצופה מהצד לא יכול שלא להתחלחל מהסכנה. מה גם שלאורך כל צידי המדרכה חונות מכוניות ואין מה לעשות אלא להיכנס לכביש בצורה שגם אם יאטו לא יראו את הבנות וכך הבנות מתפרצות לכביש והנהגים שטסים לא רואים בכלל מה קורה. ובשילוב כל הפרמטרים – זו סכנה שאין כמותה. אני בתור מבוגרת מפחדת לחצות את הכביש הזה. אז הילדות??? לא מובן איך לא עשו משהו בעניין עד היום. זה לא רק בטיחות הילדים (והמבוגרים) שגרים באזור אלא גם בטיחות של כל התלמידות שלומדות שם! כל מי שגר באזור יודע על מה מדובר ואילו ניסים מתרחשים בכל רגע, אך כידוע אין סומכין על הנס. וכמו שהתרעתם – שעל התושבים לשים לב לנהוג במשנה זהירות – כאן זה פי כמה וכמה שיש צורך דחוף של פיקוח נפש מצד העירייה לבוא ולפעול בעניין בדחיפות! תודה רבה.