הלילה ליל "ניטל"

בליל החגא, "יום אידם" המכונה הניטל, שולטות הקליפות. הקליפות הן כוחות רוע טפיליים הנצמדים לכוחות הטוב. על פי הקבלה, בלילה שבו נולד "אותו האיש" אין אפילו קורטוב של קדושה, והקליפות מנצלות כל מעשה של קדושה לטובתן.

זו הסיבה שבשלה הפך ליל הניטל, מצאת הכוכבים ועד חצות הליל, לאחד הזמנים הנדירים שבהם יש מנהג לא ללמוד תורה. החסידים גם אינם מתחתנים בלילה הנורא הזה ואינם הולכים למקווה. המנהג, חשוב להדגיש, הוא בעיקר נפוץ בו חסידים. החרדים הליטאים והספרדים לומדים בליל חג המולד כרגיל מנהג הוא בעיקר של יוצאי יהודי אירופה, ויש שנהגו להקל בארץ ישראל..

שחמט וקלפים
מה עושים בשעות הפנאי הכול כך חריגות האלה.
העיסוק הקלאסי של ליל הניטל הוא משחק השחמט יש המעדיפים לשחק בקלפים, למשל ב"אבקה", גרסה גליציאנית של פוקר, או "21". אחרים טוענים שלכל קלף יש קליפה משלו ולכן המשחק בקלפים חמור במיוחד בליל הניטל.

נייר טואלט קבלי
גדולי האדמו"רים נהגו לנצל את הניטל כדי לחתוך נייר טואלט לשבתות של כל השנה. למעשה המזלזל הזה יש משמעויות קבליות עמוקות, שכן בספרות הקבלה יש התייחסות נרחבת לנצרות כאל פסולת שהופרשה מגוף העם היהודי. היום אפשר לרכוש נייר טואלט חתוך לשבתות, ולכן המנהג פחות רלוונטי.

עוד מנהג אדמו"רי הוא לעשות בניטל חשבונות לכל השנה, ובין השאר לחשב כמה כסף הם חייבים להפריש בשל מצוות מעשר.

תפילה חרישית

בספר "טעמי המנהגים" מסופר שאחת הסיבות העיקריות להתפתחות מנהג הניטל היתה מעשית, "לפי שהיו צוררי היהודים אורבים עליהם ומכים אותם בלילה ההוא בחוץ או ברחוב מכות אכזריות, ולפעמים עד שמתו תחת ידם, ולכן גזרו גדולי הדור שיתכבדו וישבו בבתיהם בלילה הזה ולא ישוטטו בחוצות".

עם הזמן נהפכה הבטלה מתורה בליל חג המולד למנהג, שנשמר כמובן בסוד, מחשש מזעם הגויים. סיפורי מופתים נפוצים על מקרים שבהם גילו הגויים שהיהודים משחקים במקום ללמוד דווקא בליל חג המולד ופרצו לבתיהם באישון ליל. אלא שבדיוק ברגע הפריצה אירע נס, והתלמידים היו עסוקים בדיון הלכתי כשספרים פתוחים לפניהם.

אחד ממנהגי הניטל בגולה היה לומר את כל תפילת "עלינו לשבח" בקול רם. בתפילה הזאת היה נהוג לומר בכל ימות השנה את המשפט "שהם משתחווים להבל וריק"( וריק בגימטריא 316 ושווה לגימטריא של "אותו איש" )בלחש, כדי שהגויים לא ישמעו. בליל הניטל היה נהוג לבדוק היטב שאין גוי בסביבה, ואז לומר את המשפט האסור בקול רם.

נישט לערנען

מקור השם "ניטל" לא ידוע ויש סבירות שמדובר בשיבוש המלה הלטינית, "נטליס", שמשמעותה יום הולדת.עוד הסבר, הוא שמדובר בראשי תיבות של הביטוי נישט יידן טארן לערנען - אסור ליהודים ללמוד.ייתכן גם שניטל מזכיר "ליל נטילתו של אותו האיש
כמה ניטל?

עם השנים התפתח ז'אנר של בדיחות ניטל. לדוגמה: רב חרדי התבקש להספיד את הרצל. לאחר הרהור קצר מצא בו שלוש מידות טובות: הרצל מעולם לא דיבר בשעת הנחת תפילין, מעולם לא חשב על דברי תורה במקומות מלוכלכים, ומעולם לא עסק בתורה בניטל. וגם: בחור למד בניטל. כשנשאל מדוע אינו מקיים את מנהג ביטול התורה, ענה שהוא מציין את הניטל בחג המולד הארמני.

אלא שהבדיחה האחרונה מעידה על בעייה אמיתית. הכנסייה הקתולית והכנסייה הפרוטסטנטית חוגגות את החגא בלילה שבין 24 ל-25 בדצמבר. הכנסייה היוונית-האורתודוקסית והכנסייה הרוסית מציינות את החג ב-6 בינואר. באיזה יום איפה יש להקפיד לא ללמוד? האדמו"ר האחרון מלובביץ' הציע לציין את הניטל לפי מנהג רוב הנוצרים באותה מדינה, וקבע שבארצות הברית יש להימנע מלימוד תורה על פי החג של הכנסיות המערביות (24 בדצמבר). היו גם אדמו"רים וצדיקים שנמנעו מללמוד בשני חגי המולד והמהדרין שבתו מתורה גם בסילווסטר.

שנת ישרים.
בישיבות של חסידי ויז'ניץ  ובעלז נהוג שתלמידי הישיבות הולכים לישון אחר הצהריים וקמים בלילה להשלים את הלימודים שהפסידו.
אבל הגאון הקדוש רבי שלום מקמינקא נמנע מלישון בניטל בטענה שאינו יכול שלא לחלום על דברי תורה.
 נוהג זה מתאים לטעם לניטל בשם החתם סופר : שבליל זה יש קטרוג על ישראל שהנוצרים קמים בחצות והולכים אל בתי תפלותם להתפלל ובני ישראל ישנים אז. משום זה התקינו שלא ילמדו עד חצות ויקומו בחצות וילמדו אז.

קדושת הארץ

יש הסבורים שבישראל אין כל סיבה לציין את הניטל, בשל קדושת הארץ. אבל גדולי האדמו"רים שבאו לארץ המשיכו לקיים את מנהג הניטל, וחסידיהם חיקו אותם.

מקום קדוש

ברכה זו "שעשה לי כל צרכי" כד מסיים מסאנאי. וצריך ליתן טוב טעם ודעת בשייכות נעילת מנעלים לברכה זו. וקבלתי ממורי הגאון החסיד מוהרש"ל שהענין הוא כפי שאמר דהמע"ה במעלת האדם. "ותחסרהו מעט מאלוקים וגו', תמשילהו במעשה ידיך, כל שתה תחת רגליו צונה ואלפים כולם וגו'". הכוונה כי הקב"ה ברא ד' מדרגות בעוה"ז, זו למעלה מזו: א) הדומם ב) הצומח – עולה עליו ויונק מנו ג) בעלי החיים – עולים על הצומח ואוכלים אותו ד) חי מדבר הוא האדם המושל בבע"ח ואוכלם, משתמש בהם ועולה. זש"ה "כל שתה תחת רגליו". ר"ל מאחר שמושל בבע"ח "צונה ואלפים", מכ"ש, שמושל בצומח ודומם שתחתיהם. נמצא שהכל תחת רגלי האדם. וכשלוקח האדם העור מהבהמה לעשות מנעלים למדרך כף רגל, ממחיש בזה שהוא המושל והכל תחת רגליו ממש. על כן שנועל מנעליו מברך "שעשה לי כל צרכי". (סידור שער השמיים מהשל"ה הקדוש).

של נעליך מעל רגליך (שמות ג' ה') אסור ללכת עם נעליים במקום השכינה. אנחנו מוצאים אותו הציווי ליהושע וגם הכהנים בבית המקדש חוייבו ללכת יחפים. ונשאלת השאלה למה, האם זה לא חוסר נימוס להסתובב בבית המקדש, או בכל מקום קדוש ללא נעלים? השל"ה הקדוש ר' ישעיהו הלוי הורוביץ בסידורו "שער השמיים" (הציטוט נמצא למעלה) מסביר את הרעיון שצריך להוריד נעליים במקום קדוש בדרך מעניינת ביותר. ההסבר שלו הוא בשם מורו המהרש"ל. הוא מסביר שבכל בוקר כשאנחנו מתעוררים בבוקר בכל פעולה ופעולה שאנחנו מברכים יש ברכה לברך, והן ברכות השחר. היום אנו נוהגים לומר את כל הברכות יחד בסידרה אחת בבית הכנסת או בבית, בעבר היו אומרים את הברכות לפי הצורך ולפי הפעולה שנעשתה. יש ברכות כמו "מלביש ערומים", "פוקח עיוורים" שבעשיית הפעולה היו מברכים. יש ברכה אחת: "שעשה לי כל צורכי", מתי מברכים ברכה זו? כאשר האדם הוא כבר לבוש והוא נועל את נעליו, הוא סיים להתלבש ועל מעשה זה של נעילת נעליים הוא מברך "שעשה לי כל צרכי". למה נעילת נעליים זה "כל צרכי?" והשל"ה מסביר שבעולם יש פירמידה שבראשה נמצא האדם המדבר שמשתמש בכל דבר שמתחתו בפירמידה, מתחתיו נמצאים בעלי החיים שהם עולים על הצומח ואוכלים אותו, מתחת לבעלי החיים בפירמידה יש את הצומח, והבסיס של כל הפירמידה זה הדומם, זה שהצומח  גדל עליו ויונק ממנו.
כאמור בפירמידה השיא שלה זה האיש והוא נהנה הוא מושל בכול, הוא מושל על בעלי החיים שהם מושלים על הצומח ועל הדומם, הכל ניתן לשליטתו של האדם. אבל יש זמנים שאדם צריך להראות שיש משהו מעליו. שהוא לא הכל יכול, "הכל יכול" הוא מעליו, ולכן כשהוא נמצא במקום קדוש, מקום שהשכינה נמצאת בו, מקום שהכל יכול נמצא, הוא מורד את הנעליים שלו, משום שהנעליים מעור הבהמה הם סמל שהאדם שולט על בעלי החיים, כל גופו כל מה שיש לו נמצא בתוך הנעליים האלו, והוא מוריד את הנעליים, הסמל של השליטה על הבעלי חיים כאשר הוא נמצא בנוכחות השכינה.
כשאדם הולך עם נעליים הוא בעצם אומר שה' נתן לו את כל צרכיו שהוא שולט בכל דבר ודבר ולכן כשאדם בנוכחות ה' הוא צריך להוריד נעליים, והוא מכיר בזה שיש כוח מעליו.
בהסבר זה אפשר להבין גם שיש גם זמנים בחיים שאדם מוריד נעליים, למשל בתשעה באב יום שהוא מתאבל על חורבן בית המקדש, יום בעצם הוא מודה שלא הייתה לו שליטה על מה שקרה לו והדבר הכי יקר לו בית המקדש נלקח ממנו, יום כמו יום כיפור, שהוא פונה לקב"ה ומבקש את בקשותיו ומתפלל שיקבל את צרכיו, או חו"ח בימי אבלות. אבלים מורידים נעליים ובעצם אומרים החיים עוברים ויש מישהו שיכול לקחת זאת מאיתנו משום שאנחנו לא שולטים בכל.