|
|
| נשלח ב-24/2/2009 10:19 |
 |
| |
משנכנס אדר מרבין בשמחה, איך בדיוק?
ידידי חברי הפורום היקרים יש לי שאלת
מחשבה בשבילכם,
בחודש אב כתוב משנכנס אב ממעטין בשמחה, איך זה בא לידי ביטוי
מיעוט השמחה?
כתוב ברור, אין עושים נישואין לא אוכלים בשר לא שותים יין לא
רוחצים את הכביסה, וכו',
בקיצור העסק מובן,
והנה מגיע חודש אדר הבעל''ט שבו כתוב ''
משנכנס אדר מרבים בשמחה '',
במה זה מתבטא ? האם אנחנו צריכים לצחוק
יותר ? הרי לא כתוב ברור מה הם הפעולות שעלינו לעשות בשביל להרבות את השמחה,
נראה מי מהחברים כאן יכול להאיר לנו את
העיניים בנושא זה.
תוקן על ידי ביןהחסידים ב- 24/02/2009 10:21:07
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2009 20:39 |
|
| |
אבל על שאלתך
מדוע בממעטין בשמחה כתוב האיך והפרטים אבל לא על המרבין בשמחה
ההסבר הוא פשוט
יהודי צריך לעבוד את השם בשמחה
גדולה תמיד, ....תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב.
ומשנכנס אדר מרבין בעבודה זו.
אבל אם כתוב ממעטין בשמחה אז
צריכין פרטים, שלא תחשוב שצריכין להיות ח"ו היפך השמחה.או לכה"פ להדר על
כך.
לכן נכתבו הפרטים בחז"ל ובשו"ע.
שע"כ כאן ולא יותר.
ובכלל יהודים הם העם השמח ביותר
עלי אדמות.
מי שמתמצא ב"ספרות"
החילונית יודע שבספרות אומות העולם ישנם הרבה ספרים, שירים או "מחזות"
שהם פשוט "טרגדיות" , פשוטו כמשמעו, זה עשוי לקרוא או לשמוע עם ממחטה גדולה ולבכות, ולצאת מזה עם תחושה עצובה.
לא יאומן כי יסופר אבל זוהי עובדא,
שגויים משלמים מעות הרבה כדי לכנוס לתיאטרון ולחזות בטרגדיה רח"ל.
זה עוד מסורה מימי היוונים ימ"ש,
שכתבו טרגדיות יווניות ארוכות ומסורבלות.
השמעת מימיך סיפור יהודי שורשי
שאינו מסתיים בדבר טוב או שמח?
אפילו מגילת איכה והקינות מסיימין
בדבר טוב.
זה מה שמסופר בשם
הרוזינער, שהסביר לפריץ מדוע אין היהודים שבכפריו שבעי רצון מעבודת האדמה כמו
הערלים, ותמיד מחפשים עצות להיפטר ולמצוא משהו אחר.
וענהו שנשמת ישראל הם מעולם השמחה
והתענוג, ותמיד מחפשת שמחה ותענוג.
לכן אין אנו זקוקים להדרכות האיך להיות
בשמחה, זה ב"גנים" שלנו!
אגב: לכבוד חודש אדר
טוב להשים לב מחר בעת תפילת שחרית כמה פעמים אנו מזכירים לשונות של שמחה, כמו
שמחה, גילה, עלוז, עליצה, הודיה, שירה, זמרה, תוף וכינור
ושאר כלי זמר, מחול, (לדוגמא ישמחו השמים ותגל הארץ ירעם הים יעלוץ השדה וכו') כמה
פעמים הם מוזכרים בפסוקי דזמרה דכל יום ומכ"ש בשב"ק.
וכמובן שאפשר
להרבות בשתיית יין, וא"צ לעשות כאותו כפרי שהיה משתכר בכל
יום של חודש אדר מאחר ש"עלה" על כוונתו של המן, אלא אפשר לעשות כמנהג הגרי"י קנייבסקי שהיה שותה בכל יום של
חודש אדר שיעור מסויים
של יין.
מישהו כתב לי
באישי שהכוונה היא בלימוד התורה, כמו שכתוב פיקודי השם ישרים משמחי לב,
שזה פחות או יותר גם מה שבאטשי
כותב שצריכים לעבוד את הקב''ה ביותר שמחה,
אבל כל זה לדעתי שייך לרמז דרוש
וסוד אבל שאלתי הייתה במובן הפשוט של המאמר, איך זה בא לידי ביטוי?
מה שמשה777 כתב, קצת מעניין,
מפני שקשה לי להאמין שכוונת המאמר הוא שנשתה כל יום כוסית לחיים,
פסוק מפורש
בתורה (תחת אשר לא עבדת וגו') זה אצלך דרוש?
עבדו את ה' בשמחה זה סוד?
מה כל כך קשה? שאל
לכל תינוק חכים וגם טיפש מה פירוש בשמחה? בשמחה איז טייטש פרייליך. ההיפוך
של עצבות, זה הכול. מה זה ושמחת בחגיך? אנשים בראוי להם ונשים בראוי להם, ואם
ליטוואק אינו יכול להיות פרייליך רק עם כוס יין, מי מכריח אותו שיהיה
ליטוואק? אדרבה תנו שכר לאובד ויין למרי נפש, אצלנו יודעים בשם הנועם
אלימלך שבשעת שמחה של מצוה אין לשתות אז - מטעם ולא יתערב זר בשמחתינו,
- זולת בפורים שהיה ממש מסירת נפש אצל הצדיקים.
מרגלא בפי המגידים שאם
רוצים לדעת שורש איזו תיבה יסתכלו בפעם הראשונה שמופיעה התיבה הזאת בתוה"ק
- אינני יודע המקור אך כך נוהגים לצטט..
תיבת שמחה מהי הפעם הראשונה?
אצל לבן : מדוע לא הגדת לי ואשלחך בשמחה ובשירים בתוף ובכינור
זה אכן הפשט הפשוט של שמחה מן
התורה, השאר הם דיחוקים שאפשר בשעת לצאת בהם בשעת הדחק.
שמחה= לעבעדיג לוסטיג פרייליך
אויפגעלייגט גוטמוטיג אויפגעהייטערט ההיפוך של באדאהסט אנגעזעצט
תוקן על ידי ביןהחסידים ב- 01/03/2009 20:40:53
תוקן על ידי ביןהחסידים ב- 01/03/2009 20:41:50
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2009 21:11 |
|
| |
לשתות יין...
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2009 23:51 |
|
| |
שאל אותי פעם יהודי חכם:
למה אם יקום לו יהודי ויעשה סעודה גדולה שאינה סעודה של מצוה בבשר ויין וישמח יתר על המידה למחרת ראש חדש מנחם אב מייד יעירו לו נווווווו... משנכנס אב ממעטין בשמחה וכו' וכו'
אבל למה כשרואים יהודי מדוכדך או עצוב בתאריך כמו ג' אדר אף אחד לא מעיר לו על ההלכה של משנכנס אדר...?
ועוד סיפור מעניין מסופר על הראפשיטצער רב ששמח יתר על המידה ועשה בלאגן גדול בכיתתו בחיידר ביום ראש חדש אדר, הרעבע אובד העצות נזף בו אך הילד לא שת לצעקותיו ועל כל גערה ענה למלמד "משנכנס אדר מרבין בשמחה" ולכן איני מחויב לשבת בשקט,
יצא לו המלמד מהכיתה הרועשת ותוך כמה דקות הופיע עם אביו של הראפשיטצער, איך שרק ראה הראפשיטצער את אביו מייד התיישב בשקט מוחלט על מקומו ולא הוציא יותר הגה מפיו.
המלמד שכבר הרגיש את הניצחון שאל בעקיצה לא מוסתרת: ומה קרה עכשיו למצוות מרבין בשמחה?
ענה לו הראפשיטצער מיניה וביה: פשוט מאד מה לא מובן פה? משנכנס "אב" ממעטין בשמחה!
תוקן על ידי lamden ב- 01/03/2009 23:49:04
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2009 01:17 |
|
| |
למדן קבל 
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2009 07:16 |
|
| |
אין שמחה כשמחת התורה
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2026 06:26 |
|
| |
משנכנס אדר מרבין בשמחה.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2026 14:56 |
|
| |
אכן, לא מובא בשולחן ערוך הדין הזה. כי אין שום 'דינים' במה מרבין בשמחה. אין כאן לכאורה שום מהלך הלכתי.
כמובן שיש לנו להתאמץ לקיים מה שנאמר בגמרא, גם כשזה אינו ממוסגר הלכתית. ודרכי שמחה רבות טובות ומגוונות. וכל המרבה הרי זה משובח, וטוב לב משתה תמיד.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2026 15:23 |
|
| |
4;יום שלישי ל' שבט תשפ"ו4;
5;ᥧהלכה מאת ר' שבתי יגל הי"ו5;ᥧ
שאלה: מהי המשמעות ההלכתית של מאמר הגמרא 'משנכנס אדר מרבים בשמחה'? היאך מרבים בשמחה? מה מצופה ממני לעשות?
והאם ה'מרבים בשמחה' נוהג כבר מהיום ראשון של ראש חודש אדר או רק מהיום שני של ראש חודש?
תשובה: הגמרא במסכת תענית אומרת 'כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה'.
ואמנם בהלכות שלושת השבועות השולחן ערוך לימד אותנו היאך למעט בשמחה, לא לאכול בשר ולא לשתות יין, לא לכבס ולא להסתפר, ועוד ועוד פרטי הלכות, אך בהלכות פורים השולחן ערוך לא לימד אותנו היאך מרבים בשמחה, ולא רק זאת אלא אף כלל לא הזכיר שיש להרבות בשמחה, ומבואר לכאורה שאין לכך משמעות מעשית.
אמנם שמעתי פעם לבאר (מהרב יחזקאל שוורץ שליט"א) על פי דברי החתם סופר שכתב שהמצווה הראשונה שנער בר מצווה מקיים, היא לקיים את המצוות בשמחה, ומה שהתורה לא מצווה על מצוות השמחה בעבודת ה' בפירוש (אלא רק על דרך השלילה – 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב') זה משום שאם היו מצווים אותנו בפירוש על השמחה, היה כבר קשה לשמוח... היה לנו נערווים, והיינו מתחילים לשאול שאלות... כמה השיעור של השמחה? יש שיעור חזו"א? כבר שמחנו מספיק? יצאנו ידי חובה? וכן על זה הדרך.
ואם כן אותו דבר גם בעניינו השולחן ערוך לא מצווה אותנו להרבות בשמחה בחודש אדר (כל השנה צריך לשמוח בעבודת ה', אלא שבחודש אדר יש להרבות בשמחה) כדי שנוכל לשמוח באמת ולא לדאוג היאך שמחים!
אולם אם בכל זאת תתעקש ותשאל אז מה למעיישה? מה מצופה ממני לעשות? היאך אני מרבה בשמחה? אענה ואומר שהנה מצינו בתורתנו הקדושה שני דברים המשמחים את הלב, 1) לימוד תורה – 'פקודי ה' ישרים משמחי לב' 2) שתיית יין – 'ויין ישמח לבב אנוש'.
וזכורני שקראתי פעם באחד העלונים שמרן הרב חיים קנייבסקי זצ"ל היה נוהג לשתות מעט יין בימי חודש אדר כדי להרבות בשמחה, שהרי היין הוא משמח, ובוודאי שיש גם להרבות בלימוד תורתנו הקדושה המשמחת לב ומאירת עיניים.
אמנם יש להקשות באשר לעצה להרבות בלימוד תורה, הרי אדם צריך ללמוד כל רגע פנוי שיש לו וכפי שנאמר 'והגית בו יומם ולילה', וזה נכון בכל ימות השנה, ואם כן היאך שייך להרבות בלימוד תורה? הרי כל רגע פנוי שלומד זה אינו תוספת אלא עיקר החיוב?
ויש לתרץ זאת על פי דרשתו של האדמו"ר מגור בעל ה'לב שמחה' באירוע סיום הש"ס, שהביא את המשנה במסכת אבות: 'מרבה תורה – מרבה חיים', והקשה ה'לב שמחה' את הקושיא הנ"ל, היאך שייך להרבות בלימוד תורה?
ויישב זאת בכך שהמשנה מדברת על מי שגורם לאחרים ללמוד תורה, והוא מרבה בלימוד תורה של אחרים, שגורם ומזכה אחרים בלימוד תורה (גם זה שמעתי מהרב שוורץ שליט"א).
ואם כן אפשר לומר שבחודש אדר ישתדל להרבות בשמחה על ידי שיבדוק היאך הוא יכול לגרום לכך שעוד אנשים יזכו ללמוד את התורה המשמחת, כל אחד ואחת לפי יכולתיו (אם בארגון טכני של שיעור תורה, אם בתמיכה כספית, אם בלהציע לימוד בחברותא למי שיכול להיות מעוניין בכך ועוד ועוד).
וזה לשון ספר 'פסקי תשובות' בנידון זה (היאך להרבות בשמחה בחודש אדר): 'ובכל דבר שנוכל אז להרבות בשמחה מצוה איכא, וכל אחד ישער בלבו ובנפשו, ומצוה בכל מה שאפשר להרבות בלבו וענייניו בשמחה של מצוה'.
ובאשר לשאלתך השנייה, נראה שמאחר ויום ראשון של ראש חודש אינו שייך לימי חודש אדר, שהרי הוא ל' שבט, ומניין ימי חודש אדר מתחיל רק מיום שני של ראש חודש, הרי שהגדרת 'משנכנס אדר' היא רק מיום שני של ראש חודש, אך דע לך שאין איסור להרבות בשמחה כבר מהיום...אין בזה חשש של 'שמחה לבטלה'...1;.
להצטרפות לקבוצה:
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/2/2026 18:31 |
|
| |
| lamden כתב: |  | שאל אותי פעם יהודי חכם:
למה אם יקום לו יהודי ויעשה סעודה גדולה שאינה סעודה של מצוה בבשר ויין וישמח יתר על המידה למחרת ראש חדש מנחם אב מייד יעירו לו נווווווו... משנכנס אב ממעטין בשמחה וכו' וכו'
אבל למה כשרואים יהודי מדוכדך או עצוב בתאריך כמו ג' אדר אף אחד לא מעיר לו על ההלכה של משנכנס אדר...?
ועוד סיפור מעניין מסופר על הראפשיטצער רב ששמח יתר על המידה ועשה בלאגן גדול בכיתתו בחיידר ביום ראש חדש אדר, הרעבע אובד העצות נזף בו אך הילד לא שת לצעקותיו ועל כל גערה ענה למלמד "משנכנס אדר מרבין בשמחה" ולכן איני מחויב לשבת בשקט,
יצא לו המלמד מהכיתה הרועשת ותוך כמה דקות הופיע עם אביו של הראפשיטצער, איך שרק ראה הראפשיטצער את אביו מייד התיישב בשקט מוחלט על מקומו ולא הוציא יותר הגה מפיו.
המלמד שכבר הרגיש את הניצחון שאל בעקיצה לא מוסתרת: ומה קרה עכשיו למצוות מרבין בשמחה?
ענה לו הראפשיטצער מיניה וביה: פשוט מאד מה לא מובן פה? משנכנס "אב" ממעטין בשמחה!
תוקן על ידי lamden ב- 01/03/2009 23:49:04 |
|
כמדומני, שהסיפור הינו על ר' יונתן איבשיץ¡...
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
|
| מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
|
|
