היא היתה אישה יפהפיה!
גם יפה וגם טובת לב.
ממש מקסימה!
האמת? לא הכרתי אותה טוב, אבל אמרו שאבא שלה היה נבלה אמיתית, רמאי ונוכל.
הם גרו בחו"ל שנים.
אחרי שהתחתנה לאהוב לבה, היתה עקרה הרבה שנים.
אוי. כואב.
אישה יפהפיה, לב רחום, שבאה מבית שידע כל הרבה רוע.
כואב.
ואז הגיעה הישועה: היא נפקדה בבן זכר!
איזו שמחה!
(בינתיים, אגב, אחותה ילדה כבר איזה שישיה, אם אני לא טועה)
גם את אחותה לא הכרתי כל כך.
ואז היא היתה שוב בהריון.
איזו שמחה!
בשלב מסויים בעלה החליט לשוב לארץ.
איך שנכנסו לארץ, כשהגיעו לקרבת י-ם, היא כרעה ללדת.
לא היה זמן לבית חולים.
במהלך הלידה, בשטח, בתנאים לא תנאים, היא הרגישה שמשהו לא כשורה, והיא הבינה שהנורא מכל עומד להתרחש.
קרה אסון:
היא נפטרה.
בגיל 36.
קברו אותה באותה נקודה שהיא נפטרה.
מאז על הילדים באים לבכות על הקבר שלה, זו שידעה כל כך צער, אבל עם לב כל כך טוב.
כואב.
רחל אימנו.
3565 שנים לפטירתה.
נשלח מהאנדרואיד שלי
