| באור פרק ח פסוק ב "קח את אהרן ואת בניו אתו ואת הבגדים ואת שמן המשחה ואת פר החטאת" פרשה זו נאמרה עוד לפני שהקימו את המשכן. הסיבה לכך, לומר לנו שקדמו כל מצוות המשכן לימי המילואים של אהרן, ולא נעשו כהנים אלא רק לאחר שלמדו ממשה את כל הדינים הנוגעים למשכן וקיבלו עליהם לעשות. הסבר נוסף: אם לא היו יודעים קודם את כל הדינים, ייתכן היה מצב שאדם יביא קרבן לכהנים והם לא יידעו מה לעשות. פרק ח פסוק ד "ותקהל העדה אל פתח אהל מועד" "ותקהל", משמע שבאו לבד. יש לומר, כי כאשר בני ישראל ראו שמשה לוקח את אהרן ובניו ואת הבגדים, הגיעו הם מעצמם בלי שיקראו להם. הסבר נוסף: משמעות "ותקהל", שהמקום החזיקם, הקב"ה החזיק את כל בני ישראל בפתח אוהל מועד, כלומר, היה מקום לכולם בפתח אוהל מועד, כמו שאמרו חז"ל. פרק ח פסוק ה "ויאמר משה אל העדה זה הדבר אשר צוה ה' לעשות" משה אמר לבני ישראל שכך צווה ה' לעשות, כדי שלא יבואו לערער על דבריו ולומר שמשה בדה את הדברים מלבו. ולאחר שמשה אמר להם כך, קרח לא יוכל לומר שעשה מחלוקת עם משה בשוגג, שלא ידע שזה במצוות ה'. הסבר נוסף: משה רבינו היה לו דין מלך, ואמרו חז"ל "מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול", וכאן משה התנהג בצורה פחותה, בכך שרחץ את הכהנים, והרי אינו יכול למחול על כבודו, כי הוא מלך, לכן אמר משה לבני ישראל, אני עושה כך רק משום שכך ציווני ה'. הסבר שלישי: על פי מה שאמרו חז"ל שבאותה שעה שרחץ אותם במים, זכו הכהנים בקידוש ידים ורגלים, שיוכלו להטהר ולהתקדש בשעה שבאים לעבודת המקדש. לכן אומר "זה הדבר אשר צוה ה'", לומר, שעל ידי הרחיצה במים יזכו בכל הדברים הללו. | האור החיים כלשונו
פרק ח פסוק ב
פרשה זו נאמרה קודם הקמת המשכן. וטעם שנאמר כאן, לומר לך שקדמו כל משפטי הקרבנות ופרטיהן ודקדוקיהן קודם מילואיו, כי לעשות כולן נתכהנו הוא ובניו, ולא נתכהן עד שלמדו משה כל פרטי דיני כל הקרבנות, וקיים וקבל עליו לעשות ככל הכתוב, ואז אמר לו 'קח את אהרן', שעל מנת כן נתכהן. ועוד שזולת זה משכחת שיביא אדם מישראל קרבן מיד בקרבתו לפני ה' ולא ידע מה לעשות. פרק ח פסוק ד אולי כי בראותם מעשה משה שלקח אהרן ובניו והבגדים וגו', נקהלו מעצמן. או ירצה להודיע שהחזיקם המקום לכל ישראל בפתח אהל מועד, כמו שדרשו ז"ל (ויק"ר י) בפסוק 'הקהל וגו'', וכאן יודיע הכתוב שכן היה. פרק ח פסוק ה אמר כן להודיעם לבל יערערו על הדבר כקרח וכעדתו, בחושבם כי מלבו ומרצונו היה עושה, ומעתה אין טענה לקרח כי שוגג היה, שהרי הודיעו בשעת מעשה כי זה הדבר הוא מצות ה' ולא מלבו ומרצונו של משה. עוד ירצה על דרך אומרם ז"ל (שמו"ר ב) כי משה מלך היה, דכתיב (דברים לג, ה) 'ויהי בישורון מלך', ותנן (קידושין לב.) מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול. והנה משה היה עושה מעשים שאסור לעשותם אפילו עבד עברי לאדונו לרחוץ אותם במים וכו' כל גופם וכל סדר המעשה, ואין לך זלזול גדול מזה, אשר על כן הקדים לומר 'זה הדבר אשר צוה ה'', מפי ה' נאמר לי לעשותו ודוקא זה ולא אחר, כי המלך אסור לעשות כן הגם שיחפוץ למחול, כי דוקא זה הדבר, לצד שהפה שאסר מלך שלא ימחול על כבודו הוא שהתיר וצוה לי לעשות. עוד ירצה על דרך מה שאמרו ז"ל בתורת כהנים בפסוק (ו') 'וירחץ אותם במים', באותה שעה זכו בקידוש ידים ורגלים ובטבילת יום הכפורים עד כאן. והוא אומרו 'זה הדבר אשר צוה ה'' לעשות לדורות, כי בזה יזכו בקידוש ידים ורגלים וטבילה ביום הכפורים לדורות. |
