| באור פרק כא פסוק א "וישמע הכנעני מלך ערד ישב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים וילחם בישראל וישב ממנו שבי" מדוע כתוב "וילחם בישראל", ולא כתוב "וילחם עם ישראל"? יש לומר, כי התכוונה התורה להשמיענו שסיבת המלחמה היתה עקב חטאם של בני ישראל. אפשר לומר, שגם מה שכתוב בסמוך "וישב ממנו שבי", התכוונה התורה לומר, "ממנו", כלומר שבני ישראל היו הסיבה שלקחו מהם שבי. וחטאם של ישראל היה, שמחמתם נענש משה שלא יכנס לארץ ישראל, כמאמר הפסוק בתהלים "ויקציפו על מי מריבה, וירע למשה בעבורם". פרק כא פסוק ב "וידר ישראל נדר לה' ויאמר אם נתן תתן את העם הזה בידי והחרמתי את עריהם" מדוע בני ישראל כפלו ואמרו "אם נתן תתן"? משום שלא היו יודעים אם העם הזה בכלל שבע אומות, שהקב"ה הבטיח לבני ישראל לנצחם, או שעם זה הוא לא בכלל שבע אומות, ולכן ביקשו מהקב"ה שיתן אותם בידם וינצחום. פרק כא פסוק ה "וידבר העם באלקים ובמשה למה העליתנו ממצרים למות במדבר כי אין לחם ואין מים ונפשנו קצה בלחם הקלוקל" למרות שבני ישראל יודעים שכל הנהגתם מהקב"ה, באו בתרעומת על משה, משום שהתלוננו על משה שהסכים לדעת קונו, ולא התחנן לה' להביאם בדרך אחרת. ודברי בני ישראל לא היו כדברי המרגלים, שכאן לא אמרו בואו ונשוב למצרים, אלא רק כמי שבא בתרעומת על חבירו שלא עשה לו טוב. ובגלל שחטאם היה קל יותר מאשר בחטא המרגלים, נענשו בעונש קל יותר. פרק כא פסוק ז "ויבא העם אל משה ויאמרו חטאנו כי דברנו בה' ובך התפלל אל ה' ויסר מעלינו את הנחש ויתפלל משה בעד העם" בני ישראל ביקשו ממשה שיתפלל על שני דברים: א. על מחילת החטא. ב. להסיר את המזיק שנשלח. אם היה החטא נמחל קודם שיצא המזיק, לא היו צריכים להתפלל להסיר את המזיק, אבל מכיוון שכבר יצא המזיק, לכן היו צריכים להתפלל "ויסר מעלינו את הנחש". ודקדקו לומר "את הנחש", בלשון יחיד, מאחר שגם נחש אחד מסוכן ויכול להרוג כמה אנשים. פרק כא פסוק יז "אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה" צריך להבין, מדוע שרו שירה על שקיבלו מים, ולא שרו על שקיבלו מן? וביותר קשה, מדוע לא שרו שירה על קבלת התורה? יש לומר, כי שירה זו היא על התורה, על קבלת התורה, שהתורה נקראת "באר", על שם שהיא המקור. וכן ידוע שהתורה נמשלה למים. לפי זה מובן גם מדוע לא היתה טענה על בני ישראל שלא שרו שירה על קבלת התורה, כי כאן כבר שרו את שירת התורה. "עלי באר" - לשון עליה, כלומר לא על באר תחתונה שרו, אלא על באר עליונה, היינו התורה. | האור החיים כלשונו
פרק כא פסוק א
טעם אומרו 'בישראל', ולא אמר עם ישראל, וכמו שאמר בפרשת בשלח (שמות יז, ח) 'ויבא עמלק וילחם עם ישראל'. נתכוון לומר כי הם היו סיבה למלחמה זו, לצד חטאם, גם מה שאמר בסמוך 'וישב ממנו שבי', פירוש ממנו היה הסובב לשבות שביו, והחטא הוא שהם היו סיבה להעדר הצדיק מחמת מי מריבה, דכתיב (תהלים קו, לב) 'ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם', ולא למשה בלבד אלא גם לאהרן כמובן מהענין אלא שמזכיר משה שהוא העיקר.
פרק כא פסוק ב
כפל לומר 'נתן תתן', לצד שלא היו יודעים איזה עם הוא, לזה אמרו 'אם נתון', פירוש, אם הוא בכלל השבעה אומות הנתונים מה טוב, ואם לאו 'תתן', ורבותינו ז"ל (פסיק"ז) אמרו 'נתון' הכנעני 'תתן' השביה. פרק כא פסוק ה הגם שיודעים שכל הנהגתם היא על פי ה', ואין משה עושה דבר מדעתו, אף על פי כן התרעמו עליו שהסכים על דעת קונו ולא הפיל תחינתו לפניו, להביאם דרך נכון למועדי רגל. ונראה כי דבריהם כאן לא היו לעשות גזירה עליהם כדרך שאמרו במרגלים 'ולמה ה' וגו', נתנה ראש ונשובה מצרימה', אלא כמי שמתרעם על חבירו אשר לא טוב עשה, וזה יקרא מדברי לשון הרע, ולזה שלח ה' בהם נחשים מדה כנגד מדה, כאומרם ז"ל (תענית ח.) שאלו לנחש וכו'. פרק כא פסוק ז 'התפלל וגו' ויסר וגו'', פירוש, התפלל למחול החטא, והנה ישתנה מחילת החטא קודם שיצא המחבל לאחר שיצא, שאז הגם שנמחל החטא צריך זכות להסיר המזיק, וכמאמרם ז"ל (שבת לב.) וז"ל לעולם יבקש אדם רחמים שלא יחלה שאם יחלה אומרים לו הבא זכות והפטר, לזה נתחכמו דור דעה ואמרו, כנגד מה שצריך זכות להצלתם מהנחשים, 'ויסר', פירוש שיתפלל גם כן לה' בזכותו של משה להסיר וגו'. 'את הנחש', נתכוונו לומר שיסיר אפילו היזק הקטן שהיא עקיצה ההורגת, ואם היו אומרים את השרף, או נחש השרף, היה נשמע שעל פרט נחש שהוא שורף את הנפש הוא שמקפידים, אבל אם ימות כדרך העולם אינם מבקשים ממנו, תלמוד לומר את הנחש, אפילו פרט הנחש שהוא העונש המכוון כנגד מה שדיברו במשה. גם דקדקו לומר לשון יחיד, שלא ישאר אפילו נחש אחד, כי אחד יכול להמית כמה וכמה. פרק כא פסוק יז צריך לדעת שירה זו מה טיבה, גם למה לא אמרו שירה על המן, כמו שאמרו שירה על המים, גם כל הפרשה צריכה ביאור. אפשר כי שירה זו על התורה אמרוה, ובזה גם כן לא נקרא תגר על הדור ההוא למה לא שוררו שירה חדשה, כשנתנה להם תורה מורשה, אשר לה נאוה תהלה, כי ודאי היא זאת שירת התורה, שנקראת באר מים, נקראת באר על שם המקור שהיא שכינה עליונה שנקראת באר, גם לפי שהתורה נמשלה למים (תענית ז.). ואומרו 'עלי באר', לשון עליה, כי לא על באר שלמטה הם אומרים, אלא על באר עלי פירוש עליון, ענו לה, על דרך אומרו (שמות טו, כא) 'ותען להם מרים', שהוא דרך השיר. >
|
|
