| באור פרק ג פסוק כז "עלה ראש הפסגה ושא עיניך ימה וצפונה ותימנה ומזרחה וראה בעיניך כי לא תעבור את הירדן הזה" לכאורה המילה "בעיניך" מיותרת, שהרי לפני כן כבר אמר "ושא עיניך"? יש לומר, כי משה ביקש מהקב"ה לעבור ולראות את ארץ ישראל, וכנגד זה אמר לו הקב"ה, יהיה נס ותראה את כל הארץ בעיניך, גם בלי ללכת בה. ולכן כתב "וראה בעיניך", כי אדם רגיל אינו מסוגל לראות את כל ארץ ישראל כשהוא עומד מחוץ לה, רק למשה ניתנה יכולת זו. הסבר נוסף: יש אפשרות לראות את הרחוק באמצעות כלי המקריב, וכאן אמר הקב"ה למשה שיראה את כל ארץ ישראל "בעיניך", כלומר, בעינים ממש, ללא כלי המקריב. פרק ג פסוק כח "וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו כי הוא יעבר לפני העם הזה והוא ינחיל אותם את הארץ אשר תראה" צריך להבין, מהי מצוה זו שצווה את יהושע? אמרו חז"ל "אין צו אלא מלכות", וגם כאן צווה על המלכות, שיהושע ימלוך על בני ישראל עוד בחייו. פרק ד פסוק ג "עיניכם הרואות את אשר עשה ה' בבעל פעור כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו ה' אלקיך מקרבך" כלומר, אתם ראיתם את חומרת עבודה זרה מכל העבירות, שהרי בעבודה זרה אפילו אלו שלא עבדו, אלא רק חשבו בלבם, השמידם ה'. וכמו שנאמר "למען תפוש את בית ישראל בלבם". פרק ד פסוק ד "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום" יש לדקדק, מדוע אומר "ואתם" בתוספת ו', הרי ו' מוסיף על ענין ראשון, וברור שאינם דומים אלו שדבוקים בה' לאלו שעובדים עבודה זרה? וכמו כן יש להבין, מה פשר ה' הידיעה ב"הדבקים"? יש לפרש על פי מה דרשו חז"ל "ונח מצא חן בעיני ה'", נח לא היה ראוי להצלה אלא שמצא חן. אף כאן, בני ישראל היו ראויים להשמדה, אך בגלל שהיו דבוקים בה' על ידי שחזרו בתשובה, ה' שמר עליהם. ודקדקה התורה לומר "כולכם", לומר לנו, שכוונת הפסוק היא לכולם ממש ולא על חלק מהם. פרק ד פסוק י "יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב באמור ה' אלי הקהל לי את העם ואשמעם את דברי אשר ילמדון ליראה אותי כל הימים אשר הם חיים על האדמה ואת בניהם ילמדון" משמע מהתורה שבאמצעות שמיעת דברי ה' ילמדו בני ישראל להיות יראי ה'. אמרו חז"ל "ישראל על הר סיני פסקה זוהמתן", שהזוהמה פסקה בגלל שהם שמעו את דברי ה' עד שיצאה נשמתן. ועל ידי שיצאה נשמתן נזדככו, והוטבעה בנפשם היראת שמים בטבע. וזו כוונת הפסוק כאן, "ואשמעם את דברי", כלומר את עשרת הדברות, והסיבה להשמעת עשרת הדברות היא כדי שבני ישראל יהיו יראי שמים על ידי שתיפסק זוהמתן. וכך אנו רואים שבמשך כל הדורות סבלו עם ישראל צרות רבות, ובכל זאת הם עומדים ביראתם. | האור החיים כלשונו פרק ג פסוק כז הוצרך לומר תיבת 'בעיניך', ומה גם אחר שאמר בסמוך 'שא עיניך', נתכוון לומר לו כי מה ששאל לראות על ידי הליכתו לארץ כאומרו אעברה ואראה יעשה לו ה' נס ויראה באמצעות עיניו לבד בלא הליכה, כל מה ששאל לראות אחר שיעבור, והוא דבר שאין עין הזולת תוכל לראות, והוא מה שדקדק במאמר 'עיניך' בכינוי. עוד ירצה לפי שימצאו חכמות שיקריבו הרחוק על ידי דבר אמצעי, שמשימין אותו בין עיניהם למול מקומות הרחוקים ויקרבם ויראם כאילו הם לפניו, ולשלול דבר זה אמר ה' אליו 'וראה בעיניך' ממש, פירוש בלא אמצעות דבר אחר. פרק ג פסוק כח צריך לדעת מה היא מצוה זו. ובספרי אמרו (פנחס קלו) וז"ל צוהו על הגבעונים, דבר אחר צוהו על המריבות וכו', עד כאן. ואין זה מפורש בכתוב, זולת אם נאמר שהם דברי קבלה. ואפשר לומר בפשט הכתוב על פי דבריהם ז"ל שאמרו אין צו אלא מלכות דכתיב (שמואל א יג, יד) 'ויצוהו ה' לנגיד וגו'', ועיין מה שפירשתי בפסוק (שמות ו, יג) 'ויצום אל בני ישראל וגו'', כמו כן בא מאמר ה' כאן למשה, שבחייו ימלוך יהושע על ישראל ויחזקהו במלכותו לעיני כל ישראל. פרק ד פסוק ג פירוש 'אתם ראיתם', החומרא שבעבודה זרה יתר על כל העבירות, שאפילו אותם שלא עבדוהו אלא שחשבו בלבם והלכו אחריו לעובדו הגם שלא עבדוהו עדיין השמידם ה', והוא על דרך אומרו (יחזקאל יד, ה) 'למען תפוש את בית ישראל וגו''. פרק ד פסוק ד צריך לדעת למה אמר 'ואתם' בתוספת וא"ו כמוסיף על ענין ראשון, ולא ידמו הנדבקים בה' להולכים אחרי בעל פעור. עוד אומרו 'הדבקים' בה"א הידיעה, ולא מצינו שקדם זכרון דביקות זה שיוצדק לומר עליו הדבקים. ואולי שיתבאר על דרך מה שדרשו ז"ל בסנהדרין (קח.) בפסוק 'ונח מצא חן בעיני ה'' (בראשית ו, ח) וז"ל ונח אפילו נח שנשתייר מהם לא היה כדאי אלא שמצא חן, עד כאן. כמו כן נתכוון במאמר 'ואתם' פירוש וגם אתם הייתם ראויים להשמיד אלא לצד היותכם דבוקים, פירוש נתקרבתם בתשובה ונדבקתם בה', בזה אתם חיים. ודקדק לומר 'כולכם', להעיר שלא על חלק מהם הוא אומר אלא על כולם. פרק ד פסוק י יתבאר על דרך אומרם ז"ל (שבת קמו.) ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן, ופירשתי בפרשת יתרו שפסיקת זוהמתן היתה מאמצעות גבורות דברי אלקים עד שיצתה נשמתם, וזהו הסרת זוהמה מהם. והוא מאמר 'ואשמיעם את דברי', פירוש עשרת הדברות שבאו בגבורות, דכתיב (שמות כ, א) 'וידבר אלקים את כל הדברים', וטעם שעשיתי זה 'ליראה אותי כל הימים', באמצעות הפסק זוהמתן מהם, שהוא המונע את האדם מלירא את ה', וזה סיבה שישראל לא מרו את כבודם וסבלו כמה צרות ימים רבים אין מספר, ועל משמרת יראת ה' עומדים, כי פסקה זוהמתן, וטבע נפשם ליראה את ה', כי כל שאין זוהמא מבדלת בינו לבין ה' מטבעו לירא ה' הנכבד ברוך הוא. |
