רמות צלמער היקר,
אם אתה מציץ פה לפעמים - הריני שולח לך את געגועי, ואת ברכת השנה הבע"ל לטובה ולמתוקה.
רציתי לומר לך פנים אל פנים שאתה חסר בפורום, אבל הפסקת לעשות את הסיבוב של השנור בשטיבל שלנו.
וכדי לא להשאיר גליון חלק, לבזבז חס ושלום אשכול על דברים בטלים לאחרים, אכתוב רעיון שאולי תיהנה לדבר עליו באחד ממסעות השנור הבאים שלך:
על כל רגע ורגע שאדם חוסם פיו, זוכה לאור הגנוז שאין כל מלאך ובריה יכולים לשער (הגר"א).
הפירוש של כפל הביטוי "רגע ורגע" –
בפשטות זה אומר ששתיקה ארוכה אינה מעשה אחד עם שכר אחד, אלא השכר נמדד לפי כל רגע ורגע. אינו דומה שכרו של מי ששותק למחרפיו רגע אחד למי ששותק שתי רגעים.
יש מצוות שהן פעולה אחת, וגם אם מתארכת לזמן רב זה אותו שכר, כי זו קיומה של מצוה בודדת. ואין קיום מחודש בכל רגע מחדש. ויש מצוות אחרות שכל רגע מקיימים בהם מצוה נוספת. (הבדל מעשי בין מצוות אלו לאלו – אם היה הפסק אחרי שקיים רגע אחד ורוצה לקיים שוב, אם מברך בפעם השניה או שכבר אין על מה לברך כי כבר קיים מצוותו ונגמרה).
למשל: מצוות מהאופן הראשון – שופר, לולב וד' מינים, טבילה ונט"י,
והשייכות לאופן השני – ישיבה בסוכה, ציצית ותפילין, תלמוד תורה. וחסימת פיו דומה לקיום תלמוד תורה שכל רגע מתחדשת מצווה חדשה, שכר חדש ונפרד עליה.
עוד אפשר לבאר את הענין של "על כל רגע ורגע" וכו', על פי הגדרת המושג פרק הזמן רגע, שהוא זמן קצר, ו"רגע ורגע" הוא שבריר זמן עוד יותר קצר ממנו.
מרוב שקשה להקריב את הקרבן של חסימת פיו, יש שכר גדול אפילו לפרק זמן קצר מאוד.
המשמעות היא שאם התאפק מלומר מילה, של תגובה למעליבו, או של לשוה"ר ורכילות, וכדומה, אפילו אם לא הצליח לבלום פיו לגמרי, ונשבר אחרי כמה דקות של שתיקה – הרוויח את הזמן ששתק, והגם שלבסוף לא שתק, מ"מ מגיע לו שכר גדול נורא על הזמן שהצליח.
ויתכן שהחידוש הזה, יביא את האדם לשתוק לגמרי. כי ילמד בנפשו מהו השכר על שבריר רגע, ולא ירצה להפסיד שכר כזה גדול.
ועוד פשט, שמדרכי תכסיסי ההתגברות על היצר, זה לא להלחם עמו לגמרי בבת אחת, אלא לדחותו לפרק זמן, וכשמצליח יכול לדחותו עוד ואח"כ עוד, וזה מיקל על ההחלטה של המלחמה מול דרכי היצר שהם בהיפוך - להגדיל את הנסיון שיחשוב שאיננו יכול להתגבר לגמרי וממילא לייאשו מללחום עמו ויפול בעבירה מיד.
ועל עבירה שרוצה אדם לחלל שבת למשל, ידחה אותו בשעה, ואח"כ עוד שעה, וכך יכול לשמור כל השבת. ועל עבירה שמרגיש שצריך לאכול מאכא"ס כי הוא חלש ויתעלף, ידחה בחמש דקות, וכשיצליח ידחה עוד חמש דקות. וכך יצליח להתגבר על ההרגשה הזו.
אבל הדחף של דיבור אסור, הוא נורא, ולכן העצה היא לדחותו לזמן קצר של "כל רגע ורגע", מעט שבמעט, וזה אפשרי בנקל, וכך העצה היא לדחות את הדיבור לגמרי. כי אם יצטרך מלכתחילה להחליט לא לדבר בכלל – זה יקשה עליו מאוד, ויפול ברשת של היצר הרע.
