| באור פרק ד פסוק ל "לעבוד את עבודת אהל מועד" יש לדקדק, מדוע בבני גרשון אומרת התורה "באוהל מועד", ואילו בבני מררי אומרת "אוהל מועד"? יש לומר, כי עבודת בני גרשון היתה באוהל מועד עצמו, שנשאו את יריעות המשכן, ואוהל מועד כיסה את יריעות המשכן. מה שאין כן בני מררי, שעבודתם היתה בקרשים ובאדנים, שזו עבודת אוהל מועד, כי הם, הקרשים, נשאו את אוהל מועד, ולא בתוך אוהל מועד. פרק ו פסוק ב "דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם... נזיר להזיר לה'" מדוע כפל הכתוב "דבר" "ואמרת", וכן כפל "נזיר להזיר"? יש שני מיני נזירות. יש נזירות רגילה שאדם מקבל על עצמו, אבל יש נזירות שנעשית כדי להינצל מעבירה וכדומה. נזירות זו משובחת מן הראשונה. כנגד שני מיני נזירות אלו כפלה התורה בלשונה. כנגד סתם נזירות אמרה התורה "דבר", וכנגד הנזירות המשובחת אמרה התורה "ואמרת". וכן אמר הכתוב: "נזיר" - כנגד סתם נזירות, "להזיר לה'" - כנגד הנזירות המשובחת, שמלכתחילה היא נועדה לשם ה', כדי להימנע מלעבור על מצוותיו. פרק ו פסוק כד "יברכך ה' וישמרך" מדוע התורה מקדימה את הברכה ורק לאחר מכן מוסיפה את השמירה, הלא קודם יש להזכיר את עצם השמירה ועליה יש להוסיף את הברכה? הסבר אחד: גודל השמירה תלוי בגודל הברכה, כלומר, אם בני ישראל יהיו מבורכים יותר, כך שמירתם תהיה גדולה יותר. הסבר שני: הברכה תהיה גדולה מאוד, ולכן יצטרך ה' לשמור את בני ישראל שמא ירצו אויביהם לקחת מהם את ברכתם. הסבר שלישי: השמירה היא על הברכה, כלומר, שלא תגיע שום רעה מהברכה. פרק ו פסוק כה "יאר ה'" יש לומר, שלא יהיה מסך שמבדיל בין ישראל לקב"ה, ועל ידי כך תאיר שכינתו של הקב"ה על ישראל. פרק ו פסוק כו "ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום" אם יש הרבה עוונות לעם ישראל עד שהם מבדילים בין עם ישראל לאלקים, אז "ישא ה' פניו אליך", כלומר, ישא את המבדיל והמפריד, ו"ישם לך שלום", שזהו היפך הפירוד. פרק ז פסוק יח "ביום השני הקריב נתנאל בן צוער נשיא יששכר" מדוע הקדימה התורה את שבט יששכר לשאר השבטים, ואפילו לראובן שהיה הבכור? לפי שיששכר היה בן תורה, ולכן הורם שבטו מעל כולם. מאותה סיבה גם זבולון הוקדם לשאר השבטים, מכיוון שהיה מחזיק ביד יששכר ומאפשר לו ללמוד. ומדוע אצל יששכר הקדימה התורה את שמו לתוארו "נשיא", ואילו בשאר שבטים הקדימה התורה את התואר "נשיא" לשמם? בא הכתוב לגלות שנשיא יששכר, נתנאל בן צוער, היה חשוב בפני עצמו, גם ללא תואר "נשיא". ואכן בשמו מוזכר זכרון התורה: "נתנאל", נתן א-ל, ועל התורה כתוב "לקח טוב נתתי לכם". וגם "בן צוער" רומז לתורה, שאין התורה נקנית אלא על ידי צער וייסורים. וייתכן כי משום כך גם הקדים את שמו, לומר שבגלל התורה שבו, זכה להיות נשיא. פרק ד פסוק ל "לעבוד את עבודת אהל מועד" יש לדקדק, מדוע בבני גרשון אומרת התורה "באוהל מועד", ואילו בבני מררי אומרת "אוהל מועד"? יש לומר, כי עבודת בני גרשון היתה באוהל מועד עצמו, שנשאו את יריעות המשכן, ואוהל מועד כיסה את יריעות המשכן. מה שאין כן בני מררי, שעבודתם היתה בקרשים ובאדנים, שזו עבודת אוהל מועד, כי הם, הקרשים, נשאו את אוהל מועד, ולא בתוך אוהל מועד. | האור החיים כלשונו פרק ד פסוק ל 'לעבוד את עבודת אהל מועד'. ולעיל בבני גרשון אומר 'עבודה באהל מועד', לצד כי עבודת בני גרשון היא באהל מועד עצמו, שנושאים יריעות המשכן ואהל מועד מכסהו וגו', מה שאין כן בני מררי שעבודתם היא הקרשים והאדנים וגו', שהם עבודת אהל מועד שנושאים אהל מועד, ולזה אמר 'לעבוד את וגו' הקרשים וגו'' שהם עבודת אהל מועד. פרק ו פסוק ב כפל הכתוב לומר 'דבר ואמרת', גם שינה לשונו, אולי שיכוין לשני מיני נזיר, שאחד משובח מחבירו, והוא נזירות כההוא שאמרו בנדרים (ט:) שאמר שמעון הצדיק מימי לא אכלתי וכו' אלא פעם וכו' העבודה שאגלח לשמים כו' עליך אמר קרא 'נזיר להזיר לה'', יעויין שם. לזה אמר 'דבר' כנגד שאר נזירות, 'ואמרת' כנגד נזירות המעולה. ולזה כפל לומר 'נזיר להזיר לה'', ולא אמר להזיר לה', נתכוון לומר כנגד שני מיני נזירות, 'נזיר' כנגד כל הנזירות שיזיר עצמו, ומאמר 'להזיר לה'' כנגד נזירות שהיא מתחלתה לה', כמעשה אותו אדם שהזיר כשראה בבואה שלו. פרק ו פסוק כד הקדים הברכה ואחר כך השמירה, לומר שיצוה ה' שמירתו להם לפי ערך הברכה וגדולתה. עוד ירצה שכל כך תהיה גדולת הברכה עד שיצטרך ה' לשומרך. עוד ירצה 'יברכך' ולא יסובב רעה מהברכה כדרך (דברים ח, יב) 'פן תאכל ושבעת וגו''. פרק ו פסוק כה פירוש, שלא יהיה מסך המבדיל בין ישראל לאביהם שבשמים, שבזה יאיר אור שכינתו על ישראל. פרק ו פסוק כו פירוש, אם סובבו מעשים עד שהבדילו עונותיכם ביניכם ובין אלקיכם, 'ישא ה'' המבדיל, 'וישם לך שלום', פירוש הוא היפך הפירוד.
פרק ז פסוק יח
הקדים שבט יששכר לצד היותו בן תורה, הורם שבטו וקדם לראובן הבכור, ולא זו בלבד אלא גם זבולון המחזיק בידו ללמוד דכתיב (דברים לג, יח) 'שמח זבולן בצאתך ויששכר וגו'', ישב בצלו וקדם לראובן. 'הקריב נתנאל וגו' נשיא יששכר'. הקדים הזכרת שמו לזכרון הנשיאות, לעשות לו גדר המעלה גם בלא חשיבות הנשיאות, מה שאין כן כל שאר הנשיאים שהקדים זכרון הנשיאות לשמם. ובשמו הזכיר זכרון התורה ואמצעות קניינה, זכרון התורה נתנאל נתן אל על דרך אומרו (משלי ד, ב) 'לקח טוב נתתי לכם', אמצעות קניינה 'בן צוער', שאין התורה נקנית אלא על ידי יסורין, כך היא דרכה של תורה (אבות ו), 'אדם כי ימות באהל'. ואולי כי לצד זה גם כן הקדים זכרון שמו, לומר כי לצד המפעל הרשום בשמו שהיה בו, זכה להיות נשיא לבני יששכר יודעי בינה לעתים. |
