אור החיים לפרשת וירא שווה לכל נפש

באור

פרק יח פסוק יד

"למועד אשוב"

מדוע חזר הקב"ה על קיום הבטחת בן לאברהם?

יש לומר, הואיל וה' הקפיד על שרה, היה מקום לאברהם לחשוב שמא חזר בו הקב"ה מהבטחתו. לפיכך חזר הקב"ה ואמר לו "למועד אשוב", להודיעו שהוא עומד בהבטחתו הטובה.

פרק יח פסוק טו

"ותכחש שרה לאמר לא צחקתי כי יראה ויאמר לא כי צחקת"

מהו לשון "לאמר"? ומהו הלשון "כי יראה"?

יש לומר, כי בא הכתוב להודיע ששרה לא הוציאה דבר שקר מפיה. "ותכחש שרה לאמר", דהיינו, שאמרה דבר אשר ממנו היה משמע כי "לא צחקתי", אבל המילים "לא צחקתי" לא יצאו מפיה.

אמנם עדיין צריך להבין, גם אם לא שיקרה ממש, מכל מקום איך העזה לומר דבר שיישמע ממנו דבר שקר?

על כך אומר הפסוק "כי יראה". עבד שהוא נאמן לרבו וירא מפניו, אם פעם עבר על רצון רבו ועשה מעשה אשר לא ייעשה, אין בו את הכח והעוז להודות על האמת; מרוב מורא ופחד אין הוא מסוגל להודות על מעשהו. בהכחשת המעשה כאילו הוא אומר: אמת הדבר אלא שמחמת המורא מרבי איני מסוגל להודות בכך. נמצא שבהכחשת המעשה העידה שרה על עצמה "כי יראה", שגדולה יראתה מאלקים.

ועל כך השיב אברהם לשרה "לא כי צחקת", כלומר, עם כל המעלה הגדולה של עבד שאימת רבו מוטלת עליו, מכל מקום ראוי יותר לעבד להודות בחטאו, כי זה רצון ה' שהאדם יודה על חטאיו, כמו שכתוב "ומודה ועוזב ירוחם".

פרק יח פסוק לג

"וילך ה' כאשר כלה לדבר אל אברהם ואברהם שב למקומו"

מדוע הלך ה' מיד כשאברהם כילה את דבריו?

יש לומר, לפי שאמר אברהם "ואדברה אך הפעם", כלומר, שלא יוסיף עוד להתפלל על זה, על כן מיד לאחר דבריו הלך ה'.

ועוד יש לומר, כי ידע ה' שפחות מעשרה צדיקים אינם מגינים על העיר, ולכן הלך ה' ביודעו כי כבר אין מה שיוכל לשנות את גזר דינה של סדום.

אמנם בזוהר מובא כי "וצדיק יסוד עולם", דהיינו, שצדיק אחד יכול להציל את כל העולם. אולם יש לומר כי זה דווקא ב"צדיק מופלא".

לפי זה, אם אברהם היה בתוך סדום, היה הוא בעצמו מציל את העיר, שכן בודאי היה אברהם "צדיק מופלא".

פרק יט פסוק א

"ויבאו שני המלאכים סדומה בערב ולוט ישב בשער סדום וירא לוט ויקם לקראתו וישתחו אפים ארצה"

מדוע בכלל באו המלאכים להתארח אצל לוט, הרי עיקר מטרתם היתה להצילו, אם כן יבואו ויצילוהו בלי שיארחם בביתו?

ויש לומר כי הסיבה שבאו המלאכים להתארח בבית לוט, משום שרצו שתהיה ללוט איזושהי זכות של מצוה, שתעמוד לו להינצל מן ההפיכה.

ואמנם אמרו חז"ל שלוט ניצל בזכות אברהם, אך אף על פי כן, לוט היה צריך זכות כלשהי כדי להינצל.

ועוד יש להקשות, מדוע באו בערב דווקא ולא ביום?

יש לומר, כי עשו זאת כדי שלא ימנעו בני סדום מלוט להכניסם, שאילו היו באים ביום ייתכן שלא היו מניחים ללוט לארחם.

פרק יט פסוק כ

"הנה נא העיר הזאת קרובה לנוס שמה והיא מצער אמלטה נא שמה הלא מצער היא ותחי נפשי"

צריך להבין, ממה נפשך, אם העיר התחייבה בהפיכה, מה תועיל בקשתו של לוט, ואם העיר לא התחייבה, לשם מה הוצרך לוט לבקש מהמלאכים לא להשמידה, שהרי אין להם רשות לכך?

יש לומר, כי כיוון שצוער "ישיבתה קרובה", עדיין לא נתמלאה סאת עוונותיה, ולכן לא נתחייבה בהפיכה. ואולם, גם אם עדיין לא נתחייבה, מכל מקום, מכיוון שעוונותיה מרובים, משעה שניתנה למשחית רשות להשחית את שכנותיה של צוער, גם דינה תלוי בידו ואין לה זכות להימלט מן הדין.

לכן מיד אחר ההפיכה עזב לוט את צוער, כי חשש שבקרוב תתמלא סאת עוונותיה ותיהפך גם היא.

האור החיים כלשונו

פרק יח פסוק יד

טעם שחזר לומר ההבטחה, לבל יחשוב אברהם כי לצד הקפדת ה' על שרה ישוב ה' מדברו הטוב אשר דיבר אליו, לזה אמר אליו כי הבטחתו ישמור כעת חיה וגו'.

פרק יח פסוק טו

טעם אומרו 'לאמר'. גם אומרו 'כי יראה'. להודיע צדקת שרה אמנו הצדקת שלא אמרה בפירוש 'לא צחקתי', שלא תוציא מפיה דבר שקר, אלא אמרה ענין שממנו מובן שכוונתה לומר לא צחקה, ולזה לא אמר ותאמר לא צחקתי. ולצד שיאמר האומר והאיך היה לה פנים שתכחש בדברי ה', לזה אמר 'כי יראה', פירוש יש לך לדעת כי העבד הנאמן הירא את רבו ושגג ועשה דבר בלתי מתוקן, ויוכיחנו רבו על אשר עשה, כשיגדל בלבו הפלגת המורא על אשר עבר רצון אדונו, לא יעצור כח להודות על אשר עשה להפלגת המורא ויכחיש, ובהכחשתו עצמה יגיד כי אמת היה הדבר אלא לצד הפלגת המורא אינו עוצר כח להעיז פניו כי כן עשה, והוא מה שהודיע הכתוב כי יראה, והבן. ואמר לה אברהם 'לא כי צחקת', פירוש היותר נאות הוא שתודה כי צחקת, כי בזה חפץ ה' שיתודה האדם בפיו בפירוש, וכן הוכיחנו נביאנו עליו השלום שדבר המרוצה הוא, 'ומודה ועוזב ירוחם' (משלי כח, יג).

פרק יח פסוק לג

פירוש, סמוך לגמר דברי תשובתו לאברהם 'לא אשחית בעבור העשרה' הלך ה' ולא נתן לו מקום להתפלל על פחות משיעור זה, לצד שכבר אמר אברהם 'ואדברה אך הפעם' ולא יוסיף דבר עוד בדבר הזה, או לצד שיודע ה' כי לא תהיה הגנה בפחות מעשרה. והגם שמצינו להרשב"י שאמר (זוהר ח"א פב.) וצדיק יסוד עולם, אפשר שזה יהיה כשיהיה צדיק מופלא, ואפשר שאם היה אברהם בקרבה של סדום היה ממלט כל העיר.

    פרק יט פסוק א

טעם הדבר למצוא הכנה ללוט להכניסם ולזכות בהצלתו, והגם שאמרו כי בזכות אברהם נצול, אבל צריך למצוא לו זכות כל שהוא, ואם היו באים ביום אפשר שלא היו מניחים אותו בני העיר להכניסם כל עיקר.

פרק יט פסוק כ

ממה נפשך אם נתחייבה העיר מה יועיל בקשתו מהם. ועוד רואני כי שמעו לקולו ואמרו 'נשאתי פניך וגו'', ואם לא נתחייבה, מבלי בקשתו של לוט אין להם רשות להשחיתה.

אכן יתבאר הענין על דרך אומרם במסכת שבת (י:) ישיבתה של צוער נ"א שנה ושל סדום נ"ב וכו' ע"כ, וכפי זה דן לוט לפניהם כי עדיין לא נשלמה סאתה, והן אמת כי ישתנה הדין בין קודם שניתן רשות למחבל לאחר שניתן וכו' שהגם שעדיין לא נשלמה סאתה, אף על פי כן כיון שניתן רשות למשחית אין לה זכות להמלט מהדין, וכפי זה הדבר תלוי ביד המשחית. לזה נתחכם לוט ושאל הדבר ממנו, וקבל דבריו ואמר 'נשאתי פניך וגו'', ותמצא שתיכף הלך לו לוט מצוער כי ירא שיגיע זמן תשלום פורענותה.