| באור פרק כה פסוק כב "ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי ותלך לדרש את ה'" מהו לשון "ויתרוצצו"? ועוד יש להבין, מהו שאמרה רבקה "למה זה אנכי"? רש"י פירש שאמרה רבקה, אם כה גדול צער העיבור, מדוע אני מתאווה ומתפללת על ההריון. אולם דוחק לומר שרבקה הצדקנית תמאס ותקוץ בהריונה רק משום הקושי והצער, הלא דרכם של צדיקים שהם סובלים צער וייסורי העולם הזה, כדי להשיג הטוב הנצחי. ועוד קשה לפירוש רש"י, מדוע אם כן נחה דעתה של רבקה במה שנאמר לה "שני גויים בבטנך", הרי בכך לא פסק צער העיבור. לכן יש לבאר: "ויתרוצצו", לשון ריצוץ ודחק, כלומר שהיו נדחקים מאוד, והיה נראה שההריון לא יתקיים. לכן אמרה רבקה "אם כן למה זה אנכי", "זה" היינו ההריון, כלומר, מדוע אני הרה לחינם, שהרי ההריון לא יתקיים. "ותלך לדרוש את ה'", הלכה רבקה להתפלל על הריונה שיתקיים. [מעתה מובן מדוע נחה דעתה כאשר אמרו לה "שני גויים בבטנך", כלומר, נאמר לה שההריון יתקיים וסיבת הצער משום שיש שני עוברים]. פרק כו פסוק ב "וירא אליו ה' ויאמר אל תרד מצרימה שכון בארץ אשר אומר אליך" מדוע אמר לו הקב"ה "שכון בארץ אשר אומר אליך", ולא אמר לו באיזו ארץ? אלא רצה הקב"ה לזכות את יצחק בשכר שיקבל על כך שעושה רצון ה' ומסכים לגור בכל מקום שיצטווה, גם אם זה נגד רצונו. כך נהג הקב"ה עם אברהם, שאמר לו "אל הארץ אשר אראך". פרק כו פסוק ה "עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורותי" "שמע אברהם בקולי" - בכל הנסיונות. "וישמור משמרתי" - שמר עצמו שלא יבוא לידי עבירה. ועוד: שמר ונזהר שלא יעברו המצוות בהיסח הדעת ויפסידן. "חוקותי" - שמר את המצוות שאין בהן טעם. "תורותי" - שמר שלא תישכח ממנו התורה. פרק כז פסוק א "ויהי כי זקן יצחק" מדוע הקדימה התורה לציין דבר זה לפני סיפור נטילת יעקב את הברכות? בא הכתוב לומר שמשום כך הצליח יעקב שלא יכירהו ונטל את הברכות מיצחק. ומטעם זה אומר זאת הכתוב בלשון צער - "ויהי", משום שיש בכך צער שהוצרך יעקב ליטול את הברכות בדרך מרמה בלא ידיעת יצחק, ועל ידי כך נגרמו צרות לבני ישראל, שמאז ועד היום רודף עשיו את יעקב. פרק כז פסוק א "ויקרא את עשו בנו הגדול ויאמר אליו בני ויאמר לו הנני" יש לדקדק, שאמר הכתוב "את עשיו" ולא "אל עשיו", מאחר שיצחק לא ראה את עשיו אלא קרא בשמו. והוסיף הכתוב "בנו הגדול", לתת טעם מדוע קרא יצחק לעשיו, כי היה הבכור. וייתכן שלא ידע יצחק שעשיו מכר בכורתו ליעקב. ומדוע רצה יצחק לברך את עשיו? ידע יצחק שבנו עשיו הולך בדרך רעה, והדבר ציערו מאוד, וסבר שעל ידי הברכות ייטיב דרכו. ואכן, מצינו שיעקב נענש על שמנע את דינה מעשיו, שאלמלא היה מונעה ממנו ייתכן שהיתה מחזירתו למוטב. מכאן שהיה עשיו הרשע יכול לחזור לדרך הישר. | האור החיים כלשונו
פרק כה פסוק כב
צריך לדעת אומרו 'ויתרוצצו'. גם אומרה 'למה זה אנכי'. ורש"י פירש אם כן גדול צער העיבור למה זה אנכי מתאוה ומתפללת על ההריון ע"כ. ופירושו ז"ל אין הדעת מסכמת עליו שתמאס הצדקת בהריונה לצד הצער, גם במה נחה דעתה באמור לה האלקים 'ב' גוים וגו'' בזה לא יוסר צערה. ורבותינו ז"ל דרשו דרשות הרבה אבל פשט הכתוב לא נודע. אכן פשט הכתוב הוא 'ויתרוצצו' לשון ריצוץ, פירוש היו נדחקים ביותר כשיעור שיהיו מתרוצצים ולא יתקיימו במעיה וזה יורה כי הריונה אינו מתקיים, 'ותאמר אם כן למה זה אנכי', פירוש 'זה' מורה באצבע חוזר אל ההריון, למה אנכי הרה לריק יגעתי. 'ותלך לדרוש את ה'', פירוש לבקש רחמים על קיום הריונה, ולדעת דבר הסובב הפסדם כי מן השמים לא יעשה נס לשקר שתפקד בדבר שאינו מתקיים, ולעולם לא הקפידה על צער ההריון כי הצדיקים יסבלו צער גדול בעולם הזה לתכלית טוב הנצחי. פרק כו פסוק ב נתכוון לומר סתם לקבל עליו אמרי קדוש אל המקום אשר יאמר אליו הגם שיהיה הפך רצונו, וליטול שכר על הדבר, כי רצה הקב"ה לזכות ידידיו, וכן הוא אומר (לעיל יב, א) 'אל הארץ אשר אראך', וסמוך הזכירה לו דכתיב (שם שם ה') 'ללכת ארצה כנען'. פרק כו פסוק ה 'שמע אברהם בקולי', לכל אשר ניסיתיהו. 'וישמור משמרתי', שמר עצמו לבל יבא לידו דבר שציויתיהו לשמור, וכמו כן שמר המצות לבל יעברוהו בהסח הדעת. 'וחקותי', הם מצות שאין בהם טעם, כמו כן 'תורתי' שמר לבל תשכח ממנו, על דרך אומרו (דברים ד, ט) 'ושמור נפשך וגו' פן תשכח את הדברים וגו''. פרק כז פסוק א טעם הודעה זו, כי זו סיבה שיטול יעקב את הברכות כשלא יכירהו. ואמר לשון צער, שהוצרך ליטול יעקב הברכות ע"י סיבה זו ולא בידיעת יצחק כי מזה סובבו כמה סיבות לבני עמנו. פרק כז פסוק א 'את עשו', ולא אמר אל עשו, כי לא היה רואהו לומר שקראהו אלא קרא את שמו. 'בנו הגדול', נתינת טעם למה לא קרא ליעקב, כי זה הבכור. ואולי שלא ידע מהמכר. וטעם יצחק שהיה חפץ לברך עשו הרשע, כי חשב שבאמצעות הברכות יתהפך למדת הטוב ויטיב דרכיו, כי הצדיקים יכאבו בעשות בניהם רשע, והיה משתדל עמו להטיב ואפשר שהיה מועיל. ותמצא שאמרו ז"ל (ב"ר פ) כי נענש יעקב שמנע דינה מעשו שאפשר שהיתה מחזירתו למוטב, הרי שאפשר לו לחזור למוטב. |
