| באור פרק א פסוק א "ואלה שמות בני ישראל" משמעות הוספת ו' היא "הוספה על הראשונים", דהיינו, הוספה על מה שכבר נכתב. ואם כן, מה פשר הוספת האות ו' במילה "ואלה"? טעם אחד: לומר שבני ישראל הנמצאים במצרים הם צדיקים כמו האבות הקדושים. לכן הוסיף ו', לומר שיש כאן המשך מהעבר, מה בעבר היו בני ישראל צדיקים, גם עכשיו עומדים בצדקותם. טעם שני: הוסיף ו' לומר שזמן הגלות התחיל משנולד יצחק, ו' מוסיף על הראשונים, כלומר שגם הראשונים היו בגלות ועדיין עם ישראל בגלות. פרק א פסוק טו "ויאמר מלך מצרים למילדות" מדוע כאן המלך בכבודו ובעצמו אמר למיילדות, ואילו בשאר צרות השעבוד נכתב בלשון רבים, שהמשמעות היא שלא המלך עשה זאת בעצמו: "וישימו עליו שרי מסים", "ויעבידו מצרים את בני ישראל", "וימררו את חייהם בעבודה קשה"? יש לומר, כי רצה פרעה לשמור את הגזרה הזאת בסוד, כדי שהעבריות לא יסתירו את הריונן, לכן פרעה בכבודו ובעצמו אמר למיילדות שכל בן הנולד מהעבריות להמיתו, ולא ביקש מאחרים לומר להן. פרק ב פסוקים כד-כה "וישמע אלקים את נאקתם... וירא אלקים את בני ישראל וידע אלקים" לאחר שבני ישראל צעקו ושמע הקב"ה את צעקתם, ראה ה' את עם ישראל, ומיד כשראה אותם הוציאם מצרתם, משום שהקב"ה הוא אב הרחמים ולא יכול לראותם בצרתם. לכן בעת כעסו מסתיר פניו, כמו שכתוב "ואנכי הסתר אסתיר פני". פרק ד פסוק ט "והיו המים אשר תקח מן היאר והיו לדם ביבשת" מדוע נאמר "והיו" שתי פעמים? רש"י מפרש, לומר שהמים לא יהיו דם עד שיגיעו ליבשה. ויש להוסיף על כך, שדבר זה הוא מאותה סיבה שלא הכה משה את היאור, משום שהיאור הגן עליו. אותה סיבה קיימת כאן, כאשר אמר לו ה' לקחת ממימי היאור, לא נעשו המים לדם כל עוד היו בידי משה, אלא רק כאשר יצאו מידיו והגיעו ליבשה. פרק ה פסוק ו "ויצו פרעה ביום ההוא" מהפסוק משמע שדווקא ביום ההוא ציווה פרעה לא לתת לבני ישראל תבן. מדוע? יש לומר, כי חשב פרעה שמחמת גודל צרת השעבוד ישכחו את המחשבות של עבודת ה', והיה סבור שיספיק לזה שעבוד של יום אחד. הסבר נוסף: לא נשאר לבני ישראל שעבוד אלא רק אותו יום, משום שלמחרת הכה משה את היאור ומאותו רגע הופסק השעבוד. כמו שאמרו חז"ל: "מעת שהתחילו המכות נסתלק השעבוד מעליהם". | האור החיים כלשונו פרק א פסוק א טעם אומרו 'ואלה' בתוספת וא"ו, ללמוד עליהם כי כולם צדיקים כאבותיהם, ואלה מוסיף על הראשונים, מה ראשונים להם אברהם יצחק יעקב צדיקים עליונים כמעשה אבות עשו הבנים. עוד ירצה על דרך אומרם ז"ל (תנחומא שמות ד) כי זמן הגלות התחיל מימי אברהם משנולד יצחק, והוא אומרו 'ואלה וגו' הבאים מצרימה', מוסיף על הראשונים, לומר לך שגם הראשונים בגלות היו ואלה עמהם. פרק א פסוק טו הגם שכל המעשה האמור בענין אמר לשון רבים דכתיב 'וישימו' 'וכאשר יענו' וגו' 'ויעבידו' 'וימררו', כי לא המלך לבדו עשה אלא הוא ועמו, דבר זה עשאו המלך לבדו כדי שיהיה הדבר בסוד שלא ירגישו העבריות להסתיר הריונם ושלא ירחיקו המילדות מילד אותם כאשר אבאר בסמוך. פרק ב פסוק כד-כה פי' אחר שצעקו ועלתה צעקתם זכר ה' ברית האבות וזה היה סיבה לפנות להם ולראות אותם, כי ראיית ה' במצטער תועיל להסרת הצער כי הוא רחמן מלא רחמין ורחמיו על כל מעשיו, והוא אומרו 'וידע' וגו' בלע"ז אפיאד"ו. ותמצא כי בעת כעסו יסתיר פניו, והוא אומרו 'ואנכי הסתר אסתיר וגו''. פרק ד פסוק ט מאור עיני ישראל רש"י ז"ל נראה בעיני כי טעם אומרו 'והיו' 'והיו' הוא לומר שלא יהיו לדם עד שיהיו ביבשת. ודברי קדוש חן ואני מוסיף בו טעם לשבח כי הוא מטעם עצמו שציוה ה' כי אהרן הוא יכה במטהו ביאור, ואמרו ז"ל כי משה אינו יכול להכות היאור לצד שהגין בעדו, וכאן ציוה ה' שיקח ממימי היאור ויהיו לדם ונתחכם שלא תהיה המכה על ידי משה לזה אמר 'והיו' בהוייתן כל זמן שיהיו בידו אלא אחר שיהיו ביבשת יהיו דם ובזה אין לקותם בא ע"י משה. פרק ה פסוק ו פי' דוקא ביום ההוא צוה לעשות כן, והטעם כדי שבאמצעות תוקף הצרה שלא יוכלו שאת תשכח מהם המחשבה ההוא של המורא ויפנו לעבוד עבודתם, והמשכיל יבין כי צרה המזומנת תשכיח מיחוש צרה העתידה ושכבר עברה, וזה מהמורגש למשכיל על דבר, ושיער כי יספיק לזה יום אחד. או יכוין הכתוב לרמוז שלא נשאר עוד להם בעבודה אלא יום ההוא כי למחר בא משה והכה יאור מצרים ונשברה מקל השעבוד כמאמרם ז"ל מעת שהתחילו המכות נסתלק השעבוד מעליהם ואדרבה התחילו להוזיל כספם בעד משקה מים כאמור בדבריהם ז"ל. ואין להקשות מאומרו גם תמול גם היום, כי יום שלפניו לא כילו חקם לצד שהיה יום בשורה והיו מקובצים לפני משה שעשה לעיניהם האותות. |
