| באור פרק י פסוק א "ויאמר ה' אל משה" הקב"ה אמר למשה בלשון רכה, והזכיר "ה'" שזו מדת הרחמים, למרות שעוסקים כאן בענין מכות. כיצד מתיישב הדבר? הסבר אחד: משום שאצל משה זו שמחה לראות בנקמת הרשעים. הסבר שני: משום שהקב"ה לא שלח את המכה, אלא רק לאחר שהתרה בפרעה לפני המכה, אם כן גם מדת הרחמים התגלתה במכות. הסבר שלישי: משום שאפילו מדת הרחמים הסכימה בשמחה לנקום בפרעה. פרק י פסוק כג "ולכל בני ישראל היה אור במושבותם" מדוע נאמר "ולכל בני ישראל" ולא "ולבני ישראל"? יש לומר, כי הדבר בא להשמיענו שלא רק במקומות המגורים של בני ישראל היה אור, אלא גם כאשר הלך יהודי לבתי המצרים, אצלו היה אור, ומה שכתוב "במושבותם", הכוונה למקום מושבם של המצרים. הסבר נוסף: התורה מסבירה מניין האור שהיה לבני ישראל, האור הגיע מהאור השמור לצדיקים. פרק י פסוק כה "גם אתה תתן בידנו" משמעות הפסוק, שהם מבקשים מפרעה שיתן זבח לקב"ה. וקשה, איך עבד ה' מבקש מאיש טמא ונכרי לזבוח לקב"ה? יש לומר, כי דקדק בלשונו ואמר "ועשינו", ולא אמר "לעשות לה' אלקינו", דהיינו, שהוא יתן בידם מקנה הראוי לקרבן והם יקריבוהו לה' לצורך עצמם. לפי הסבר זה, לא קשה לפי המאן-דאמר שלא מקבלים שלמים מאומות העולם, היאך קיבלו מפרעה. אכן, כאמור, פרעה נתן מתנה לבני ישראל, והם זבחו לה' בשביל עצמם ולא בשביל הנכרי. פרק יב פסוק לה "עשו כדבר משה" כוונת הפסוק לומר, שבני ישראל לקחו מהמצרים לא משום שרצו להתעשר, אלא משום שכך אמר להם משה. הסבר נוסף, לפי מה שכתב הרמב"ם בהלכות יסודי התורה, שאם יבוא נביא ויאמר לעבור על מצוה אחת, הדין הוא שבהוראת שעה אחת שומעים לו, חוץ מעבודה זרה. וזו כוונת הפסוק כאן, שעל אף שזה מעשה לא הגון, לגנוב דעת הגוי וכן לגזול ממונו, אף על פי כן, בני ישראל עשו זאת משום שמשה שהוא נביא אמר להם לעשות כך. | האור החיים כלשונו פרק י פסוק א אמר לשון אמירה רכה, גם הזכיר שם הרחמים, לא לצד המשתלח אליו אלא לצד השליח שהוזכר בסמוך 'אל משה', כי הם דברים שישמח בהם צדיק כי חזה נקם, לזה אמר לשון אמירה והזכרת שם הרחמים כי הם דברים הסועדים את לבו. עוד לצד שלא היה ה' שולח המכה תכף ומיד עד שהיה שולח להתרות בו קודם למר שבוע א' ולמר ג' שבועות, וזה הוא ממדת החסד והרחמים לזה אמר לשון אמירה וזכרון שם הרחמים. עוד ירצה על דרך שפירשתי למעלה בפרשת וארא כי אפילו מדת הרחמים הסכימה בשמחה לעשות דין ולהנקם מאויב. פרק י פסוק כג דקדק לומר 'ולכל', לומר שכל אחד ואחד מישראל שהיה הולך לבית המצרי היה לו אור במושבותם של המצריים. או יכוין לומר אור זה מנין מוצאו ואמר שהוא 'אור במושבותם', וחסר תיבת 'אשר' והרבה מקראות יקצרו כן, והכוונה על דרך אומרם ז"ל (שמו"ר יד) כי הרשעים מתכסים בחושך, והוא אשר כיסה המצרים הרשעים, וכנגד הצדיקים עליהם יזרח ה' ברוך הוא ואוהביו כצאת השמש בגבורתו ומאור מושבותם ליוה להם ה' ברוך הוא חלק א', והוא אומרו 'אור במושבותם'. פרק י פסוק כה קשה איך שאול ישאל עבד ה' זבחי אלקים מאיש בזוי וטמא אשר הרים פיו בקדוש ישראל נוסף על היותו נכרי, החפץ לה' בזבח רשעים, והגם שאמרה תורה איש איש לרבות (חולין יג:), אך ורק לא לשאול ממנו. אכן דברי פי חכם דקדק בלשונו ואמר 'ועשינו' שהיה לו לומר לעשות לה' אלקינו, אלא נתכוונו לומר שהוא יתן בידם מקנה הראוי לזבחים ואנחנו נעשה לה' אלקינו לצורך עצמנו אלא שהוא ימציא להם מתנה שיסתפקו ממנה לזבחיהם לה'. גם בזה לא קשה אומרו 'זבחים ועולות' לתנא שאמר (מנחות עג:) שאין מקבלין מאומות העולם אלא עולה ולא שלמים והרי מקרא מלא דיבר הכתוב כאן 'זבחים ועולות', ולדברינו לא קשה. פרק יב פסוק לה פירוש, לא להנאת הממון אלא למצות נביא. עוד ירצה על פי מה שהעלה רמב"ם בפרק ט' מהלכות יסודי התורה כי אם יבא נביא ויאמר לישראל על פי ה' לעבור על מצוה אחת הוראת שעה כאליהו בהר הכרמל וכדומה שומעין לו חוץ מעבודה זרה, והוא אומרו 'ובני ישראל עשו', ולצד כי מעשה זה הוא מעשה בלתי הגון לגנוב דעת גוי, גם לגזול ממונם, ואיך יצדיקו ישראל לאומר להם עבור עבירה לזה אמר על פי משה, פירוש אשר הובחן לנביא, ובפרט זה יאמנו דבריו כנזכר. |
