שבועות חג לימוד התורה או קבלת התורה?

קבלת עול מצוות. נעשה ונשמע.

אבל למה שכחו החלק של קבלת המצוות והכול רק סביב השטייגען?

בגמרא נאמר רק שבשבועות עושים סעודה גדולה.

וגם נאמר ששבועות הוא החג היחיד בו לכל הדעות אסור ללמוד תורה כל היום.
(יתר החגים יש מחלוקת אם מותר ללמוד כל היום).

מה אתה מוכיח מזה?

לכאורה עיקר החג הוא השמחה בתורה, ולא לימוד התורה עצמו.

"כמה יוסף איכא בשוקא" - הכוונה היא להנחת תפילין ונטילת לולב?

יש כמה רובדים בתורה
הרובד הבסיסי והיסודי הוא - שמירת מצוות התורה וקיום כל הפרטים
אך יש גם רובד עמוק ופנימי - לימוד התורה והעיסוק בה

כמובן שבכל רובד בפני עצמו יש גם דרגות (קיום מצוות בקושי, בשמחה, בהידור, בחומרות, ברדיפה אחר המצוות), וכן ברובד הלימוד (לימדו הלכות, לומדות, טעמים, קבלה, שקידה, התמדה, קרעים קרעים)

למה הדבר דומה, לקשר בין אנשים, יש קשר של 'אמירת שלום' יש קשר של 'שיחה' יש קשר של 'ידידות', יש קשר 'עסקי', יש גם קשר 'זוגי' ובתוך זה גם כמה דרגות.

הזוהר מדבר על כך שהקישוטין דאורייתא הם חידושי התורה, ולפיכך כיון שלדרך הזוהר כל ימי ספירת העומר הם ימי הכנה של הרעייה לבעלה, של כנסת ישראל כלפי הקב"ה, לכן בליל שבועות, שהוא ליל הזיווג לפי הזוהר, ראוי להתקשט בתורה, גם בכ"ד קישוטין וגם בחידושי התורה חדתין דאורייתא.

ועיקר חובת היום (להלכה) הוא אכילה, אכילת מטעמים. מי שילמד כל היום ועיניו טרוטות מיגיעה, אך מוותר על הבשר ועל האכילה הטעימה, עובר על ההלכה - והכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם, ואמרו חז"ל (פסחים סח/א) שיש לשמוח ולאכול ולשתות בו - 'להראות שנוח ומקובל יום זה לישראל שניתנה בו תורה' (רש"י שם).

ועל הכל, אכן לעשות את דברי רש"י כנ"ל, לשדר לעצמינו ולילדינו כי התורה 'נוחה ומקובלת' לנו. וזה גם מסוגל להמשיך את הערבות על קיום התורה בדורות הבאים.

בקיצור כמעט הכול מודים חוץ מhaavvv ששניהם  מרכזיים והשטייגען ויום הדין של תורה הוא לא דבר היחיד בחג.

הרגע נתקבל בתיבת הדוא"ל :

יפה שאתה מנסה לעשות  פה ויפוצו אבל בשבילנו קטני המוחים מספיק הפשט הפשוט בגמרא ובראשונים.