"את היום ההוא לא ישכח ח"כ מנחם פרוש לעולם. אפי' בין אירועי הרחוב החרדי, ידועי האלימות והלהט, נחשב יום זה ליוצא דופן. הייתה שבת שקטה של תחילת הקיץ השבת הראשונה של יוני 1984. פרוש, ח"כ חרדי זה שנים רבות התפלל אותה שעה בבית הכנסת של מלון "המרכז" בירושלים, המצוי בבעלותו כשהוא מוקף בבניו האהובים. עשרות אורחים היו במלון החרדי, מתכוננים לקראת יציאת השבת. אז ילכו איש איש לדרכו. טעם של סוף שבת מתפנק עוד עמד באויר. והכל נראה שליו ומבטיח.
בשש בערב קרה המקרה. דלת המלון נפתחה באחת כאילו פוצצו אותה בחומר נפץ, 50 בחורים לבושי שחורים מגבעות על ראשיהם ומבט רצחני בעיניהם שעטו פנימה. הם סילקו מדרכם את פקיד הקבלה הערבי גוי של שבת, ומיהרו אל גרם המדרגות, בדרך לקומה התחתונה, אל בית הכנסת של המלון. מנחם פרוש, חבר הכנסת בן השבעים, היה יעדם. פרוש שמע את המהומה, הרים את עיניו וראה אותם. מבט אחד הספיק לו לדעת מי הם: "הקוזאקים של הרבי מגור". כך קוראים להם ברחוב החרדי, בגלל הגרביים המיוחדים שהם גורבים, גרבי קוזאקים במקור. הבחורים, תלמידי ישיבת "שפת אמת" של חסידות גור מיהרו אל פרוש. תוך דקות הוא היה מוטל על הריצפה היכו אותו בצלעותיו, שברו את משקפיו, משכו בזקנו, רמסו את השטריימל שלו. קבוצה אחרת התנפלה על בניו שעמדו לא הרחק מאביהם. אחרים טיפלו במקום עצמו: מנורות נופצו, חלונות נשברו, וכיסאות הועפו. כשיצאו הבחורים מהמלון היה פרוש שרוע על הרצפה בלי יכולת לזוז. באותו לילה הבהילו אותו לבית החולים "ביקור חולים" שם אובחן אצלו זעזוע מוח והוא חובר למכונת א.ק.ג. שבועיים ימים שכב שם, מוכה וחבול, לפני שחזר הבייתה. המכות שהוכה בהם מנחם פרוש, היו יריית הפתיחה במחנה החרדי למערכת הבחירות לכנסת,שהתקיימה אותה שנה, ובמערכה חרדית כמו במערכה.
אין ספק שיותר מכל מאופיינים החיים החרדיים במהלכם העז, באינטיסיביות שלהם. כאילו העביר מישהו את כל התחושות והאפיונים של החברה החילונית במגבר ענק, המאדיר את כל ההתנהגויות האנושיות בכמה דרגות של עוצמה. כל תחושה מגיעה למיצויה המלא. כאשר מעריצים מישהו, ההערצה היא טוטאלית, ללא סייג. כאשר שונאים מישהו, נלחמים בו בכל העוצמה, בכל האמצעים, מלחמה בלי רחמים. גם רגשות אחרים, כמו השפלה, אכזריות, כבוד, לעג והנאה, מודגשים למעבר לכל מה שמוכר בציבור החילוני, הקיצוניות והניגוד הם המפתח להבנת הרחוב החרדי....
נ.ב.
הקטע הנ"ל פותח את ספרו המיתולוגי של העיתונאי "האנטישמי" אמנון לוי (מלפני כ-30 שנה!) אשרינו שזכינו והתיאור הנ"ל רלוונטי גם בשנת תשע"ז ויישאר כך עד ביאת משיח צדקנו...
 |
|
|
