הלב בוכה ונקרע מהורים כואבים על אטימות של המנהלים שגרמו להרס ילדיהם.

אחרי פתיחת שנת הלימודים החדשה בעוד רוב ההורים יושבים להם נינוחים ושלוים ביודעם כי הבן שלהם או הבת שלהם מסודרים במוסדות החינוך הטבעי שלהם, יושבים להם בבתיהם הורים מפוחדים על עתיד צאצאיהם, מבוהלים עד אימה מהמצפה להם מאותם קאניבלים רוצחי נפשות, ומהאכזרים המרים ומה הם יעוללו לבית שבנו בעמל רב, ושוב יצטרכו הורים להסביר לילדיהם המתוקים במה הם שונים מחברם בן כיתתו, ולמה נפל בחלקם דווקא הגורל להישאר ספון בבית במקום ללכת לחיידר ולבית ספר למה הם לא מספיק טובים להתחיל את שנת הלימודים כשאר חבריהם לספסל הלימודים.


הלב נקרע לדבר עם הורים לילדים צעירים לשמוע בקול נשנק את מה שעובר עליהם ועל המתח הנורא בבית מהצעדים שינקטו נגדם אותם אוכלי אדם.


השבוע סיפר לי אברך צעיר את מסכת הסבל שהוא מנת חלקו, סיפורו קלח תוך כדי  שהוא בוכה בכי מר, הוא לא ניסה או לא יכל להתאפק ולהסתיר את דמעותיו, אני שמעולם לא נתקלתי בבכי של איש מבוגר הרגשתי מבוכה רבה וחוסר נעימות, הטבעיות של התפרצות בכי של איש בוגר הבנתי עד כמה האיש במצוקה נוראה שבאמת הגיע מים עד נפש והבכי והדמעות מתפרצות מאליהן ברגע שהוא מתחיל לדבר על מסכת היסורים שהוא ומשפחתו עוברים, האברך חשף את עצביו החשופים והרופפים ממסע התלאות הנורא שהוא עובר בימים אלו, האמת שבלי משים הצטרפתי וניגבתי את דמעותי ולמרות שניסיתי להתחמק לא להיתקל ישיר בעיניים הבוכיות ובפניו הלחות מדמעות, למרות שניסתי להפנות את מבטי ממנו לצדדים וגם שם חשתי אי נוחות רבה, הוא הצליח להדביק אותי בצערו ממש, והמשפט הכי נורא ששמעתי בחיי היה כשהוא הפטיר בסוף השיחה, ממש קרע לי את הלב לגזרים, לשמוע מפי אברך מהשורה העמל לפרנסתו והקובע שיעורי תורה , חבר לחיידר חברי לישיבה שכני בבית המדרש אומר "אני מקנא בחשוכי ילדים במי שה' לא חנן אותם בפרי בטן, ככה היה נחסך ממני הצער האיום שהוא מנת חלקי בימים אלו מנושאי משרה מתנשאים ורשעים ארורים". נורא ואיום, ועד כדי כך.


.....


בדרך כלל המנהלים מתעלקים על משפחות שקטות "נישט פון די חשוב'ע" משפחות שלא יודעים לעשות רעש, וברוב המקרים מדובר במשפחות שבעיני המנהל הסוטה האמא "נראית יותר מדי טוב" כך גם חושב המלמד החולה מין והעסקן צמא הדם, זה שהיא לבושה צנועה אך מטופחת וה' חנן אותה בחן טבעי, מהווה אחד מגורמים העיקרים להתנכלות אליהם.


אני בטוח שרבים יפערו זוג עיניים ויחשבו שמדובר בדמיון פרוע, או באיזה שמועה רחוקה, או בהגזמה מופלגת, נכון שכולם שומעים על מקרים דומים, אבל בטח מדובר במשפחות בודדות, ובוודאי לא הכצעקתה, ובמקרה החמור בדרך מדובר בפורשים מן הציבור או משפחות נחשלות של בעלי תשובה זה מקרוב באו או סתם דפוקים אבל בוודאי שלא מדובר בהיימישע משפחות.

רבותי! אתם טועים טעות חמורה ומרה, צר לי לומר לכם שאתם פשוט מנותקים מהמציאות אתם חיים בעולם הדמיון! לא מדובר בסיפורים בודדים של מקרים, אלא אנו מדברים על מאות!!! משפחות העוברות יסורי נפש קשים ביותר, מדובר במשפחות שכשמתקרב סוף שנת הלימודים, זמן החופש הגדול, הם מסתובבים להם סהרורים שבורים ורצוצים ולבם כחרס הנשבר, במצב רוח שפוף,  מרגישים דחויים בקהילה בה הם גדלו והתחנכו והנה המכה מגיע דווקא ממי שהיה עד אתמול חבריהם לספסל בית המדרש, והם התמנו לנושאי משרה, הם הם נושאי דגל הפגיעה בחברם לשעבר.


בדרך כלל המנהלים מתעלקים על משפחות שקטות "נישט פון די חשוב'ע" משפחות שלא יודעות להרעיש יותר מדי, וברוב המקרים מדובר במשפחות שבעיני המנהל הסוטה האמא "נראית יותר מדי טוב" כך גם חושב המלמד החולה מין והעסקן צמא הדם, זה שהיא לבושה צנועה אך מטופחת וה' חנן אותה בחן טבעי, מהווה אחד מגורמים העיקרים להתנכלות אליהם.

המרושעים אינם נטפלים למשפחות מכובדות ומראשי הקהילה, וגם לא מי שנחשבים כמובילי דעת הקהל,  פון זיי שטייט מען ווייט, בהם לא נוגעים לרעה,  מהם מתרחקים, הם בוחרים כקרבנות אברכים שלא יודעים לקבץ סביבם קופקעס, עדיני נפש, אברך מהסוג שלא בולט במיוחד, שמניחים כי הם לא יכבסו את הכביסה המלוכלכת בחוץ, משפחות שיודעים כי יפחדו לפצות פה נגד הממסד המושחת, בהם בחרו כמטרה לפגיעה קשה במעמדם עד כדי התמוטטות משפחתם, ובדיוק מסיבה זו אכן לא שומעים יותר מדי סיפורים, הפחד משתק אותם לספר את סיפורם הכואב עד דיכדוכה של נפש, אבל מספיק ודי בכמה מהמקרים שכן מתפרסמים שתסמרנה שערות ראשכם, סיפורים שאם לא תשמעו ישירות מפי אותם בני המשפחות עצמם הרי שלא תאמינו למשמע אזנכם, לא יתפס לכם כי רוע כזה פשה במחנינו בקרב החברים מהקהילה שלנו.


איך יתכן שבימנו שנות 2017 שנת תשע"ז עדיין קורים מקרים מסמרי כאלה ואיך יתכן שאברכים קובעי עיתים לתורה החברים שלנו עוברים שבעה מדורי גיהנום על ידי יהודים חרדים אחרים והכל נעשה בשם ה' ובשם תורתו, ואף אחד לא בא לעזרתם? איפה "האיש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק"???? למה אנו נותנים לחברים שלנו להתמוטט ולביתו לנפול????  


מספר לי אברך שנקלע בטווח האש של עסקנים הרשעים והמנהלים הארורים, שהוא מתמודד עם מקרה שבנו לא מתקבל לישיבה קטנה והוא שוהה עדיין בבית בלי סידור במוסד חינוכי שיתאים לרצונו ושיקבל חינוך כמו שהוא קיבל באותו מוסד ולרוח המשפחה, הוא מרחיב מה קורה אצלו בבית ואיך הדברים נראים מזוית ראייתו ואיך ובמה הוא מתמודד.


כשהוא מגיע הביתה הוא נתקל בעיניים של אשתו שניבט מהם צער שהוא אינו יכול לעמוד בזה, מעולם לא ראה את נוות ביתו במצב רוח שפוף כל כך והיא מתקשה להמשיך לדבר כי הדמעות חונקות את גרונה, והוא מתקשה לנחמה, כל ימי חייו לא הרגיש כל כך דחוי ומושפל, והאיך יתכן שילדו חביבו נהפך להיות חפץ אין בו שום ערך,  בנו מחמדו מהווה כלי לגחמות ולסטיות של בעלי המידות המושחתות ביותר מקרב חברי הקהילה, אין השפלה גדולה מזה.


הסיפור שלנו הוא על אברך בעל משפחה שעמל כל השבוע על המחיה ועל הכלכלה כדי להביא הביתה לחם לפי הטף ובלילה מקדיש שעתיים ללימוד תורה בחברותא, גם רעייתו נוות ביתו אם הבנים תורמת את חלקה באחזקת הבית, בצאתה יום יום למקום עבודה משלנו 'היימישע' , היא זאת שעל כתפה גם ניהול הבית ועד כה היא עושה את זה על הצד הטוב ביותר, וכל הילדים שמחים ומרוצים, מעולם לא שיתפנו את הילדים בלחצים של הפרנסה,  אלא כל ילד מקבל מלוא תשומת הלב כדי שיגדלו בחממה שמורה ומגינה. ואו אז מופיע לו אחד ונואף שמו שחיטט ומצא "לדבריו" שמשהו לא בסדר בביתו של האברך שלנו.


ואיש רע זה גמר אומר לקחת לידיו את גורל המשפחה ומאותו רגע התהפך לו לאברך הזה הגלגל  אחורנית, מנהלי המוסדות ופוקציונרים רבני הקהילה וסתם מי שחושב שיכול לשבוע מדמו הסמוק, כולם כולם נרתמו למבצע הגדול נגד אותו האברך ומשפחתו במטרה למוטט את ביתו.


בעוד ברחוב השוקק זאטוטים ובני נוער, החנויות מלאות בקונים, הורים בוחרים להם לילדיהם כלי כתיבה וספרי לימוד וקריאה, מחברות, תלבושת וכו' וכולם צוהלים ושמחים בהתרגשות רבה לקראת תחילת הזמן שנת הלימודים החדשה.


בביתו של האברך שלנו-- תשעה באב--, מי יודע מה ילד יום, ילדיו מתחבאים בבית מבושה וההורים נושכים שפתיים, אין להם תשובה אם ואיפה הם יתחילו את הזמן הבא,  אין להם את החשק לצאת החוצה לקנות מה שאולי לא יזדקקו להם ולא יהיה בהם שימוש, העתיד לוט בערפל, הילדים לא מצליחים לקבל תשובה מהוריהם לגבי עתידם, ואם מגיע שיחת טלפון מחברה מזדמנת שמתקשרת לשאול ולהתעניין על חוויית הקניה שעברו ומה הם קנו לקראת שנת הלימודים החדשה, וילדות החמד שלי מחמד נפשי מתחמקות במבוכה רבה וביצירתיות מעורר השתאות מנסות כל דרך להיפטר משאלה תמימה ופשוטה והיא לה כחרב בלב הבת הדחויה, כי לה אין סיבה לצאת לקנות לא בגדים ולא כלי כתיבה, לא כלי עזר ולא ספרי לימוד, הן נשארות בבית.


המצב בבית האברך המוכה הוא בכי רע, כי האמא לא מוצאת את נפשה מרוב צער והיא דומעת ובוכיה חרישית, והאבא נמנע לצמצם את זמן היותו בבית רק כדי שלא יתקל שוב במבטם העצוב של בניו ובנותיו, הוא מתחמק בכל דרך ממבטם השואל, ומשתדל בכל כוחו לא לפגוש אותם בביתו כי אין לו מה לענות להם, אין לו תשובות, ואם הוא כבר כן מגיע הביתה בשעת לילה מאוחרת הוא פוגש את מבטה הכואב של אשתו ובפיה שאלה פולחת לב "מה רע בבית שלנו שאנו צריכים לעבור את המעבר הנורא הזה?". למה אנו שווים פחות מכל אחד אחר, מה יש בנו שהוא שונה מכל הורי הילדים במוסד שלמדו, מה פשענו יותר מאותו הורה שיש עליו רינונים וסיפורים מתגלגלים עליו בפי כל,  למה הוא יותר שווה מאיתנו? למה לא מציקים לו? למה לא מעלים אותו על עמוד הקלון, למה ילדיו מתקבלים ושלנו לא? בגלל שהוא שייך למשפחה הנכונה?, בגלל שלו יש כסף ולנו אין?  למה נגזר על ילדינו לעבור פגיעה אנושה בנפשם הצעיר, למה הם צריכים לסבול בושות ולנו צער ועוגמת נפש בל יתואר....הרי מה חטאו הילדים? למה גודעים לנו את השרשרת החינוכית בתוך המוסד בו גדלתי ופה ההורים שלי דאגו להתחנך במוסד זה דווקא?, וגם לשאלה במה הילדים הזכים יכולים לשפר את התנהגותם כדי שכן יתקבלו במוסד החינוכי, אין מענה,  במה הם חטאו ובמה הם פשעו, הרי אין לנו עצמנו מושג מה נדרש מאיתנו, כי הם עצמם, ''העסקנים'' ''והמנהלים'' לא יודעים לומר ולבטא את הסיבה שהילדים שלנו קיבלו סירוב מוחלט מלהתקבל לבית החינוך, הבית נחרב והורים נהרסים, והבושה הגדולה מלספר לחברים או להתייעץ עם איש משכיל, כי אף אחד לא רוצה להיות המסכן למשל ולשנינה בפי הבריות.


הוגעתי את מוחי הקט בשאלה שמנקרת בראשי,  מה קרה לדור שלנו שאנו עוברים את המסכת הזאת למה בדור הקודם לא הכירו מושגי רשעות כאלה של סילוק ילדים מבתי החינוך, הורינו מעולם לא חוו חוויות משפילות מהסוג הזה, הרי אך זה עתה ממש לפני שנים ספורות מי שחפץ להכניס את צאצאיו לבית חינוך מסוים,  די היה בעצם הפנייה של זוג ההורים שהביעו הסכמה וביקשו לחנך את ילדיהם במוסד עליהם התדפקו ומסרו לידיהם האמונות של מלמדי הדור הקודם את נפש בניהם ובנותיהם, וכך זכו לחינוך חרדי , "היימישע חינוך", ובדרך זו  התחנכנו אנו ואבותינו עם תוצאות משובחות עם תוצרת לשם ולתפארת, אז מה קרה לנו, למה נפל עלינו בימינו הגזירה הנוראה הזו? והגעתי למסקנה שאולי הכל מתחיל מזה שבעקבות הטכנולוגיה המתפתחת הציבור נחשף למושג החמור של פדופיליה ומעשים מגונים בילדים, למעשה אפשר לומר שמדובר כאן בסוג של סטיה מוסתרת כמו גם תאווה לשלוט על הזולת, השפלים הללו הם כל כך ריקנים וחלולים שהם בונים את עצמם את הווייתם בזה שהם משפילים את השני, הם מגיעים לסיפוק כשהם מנהלים את הבית של מישהו אחר, ובעיקר מה שעושה להם את זה, זה המגע "המותר" עם נשים צעירות ר''ל, אותם המנהלים בעלי תאווה עם מידות מושחתות שבא לידי ביטוי בסילוק בני נוער מבית מדרשם ובנות נזרקות לרחוב דווקא על ידי אותם הסוטים, פתאום הם דואגים לאידישקייט, המנהלים והעסקנים בעלי הנאה סאדיסטית לפגוע ולצער אברך צעיר או אישה צעירה, מקבלים תמריץ ועידוד מעצם הפנייה אליהם, הם שואבים כח ועוצמה משיחות ארוכות עם אשה צעירה שמתחננת בפניהם, אם אברך בא לבכות להם הרי זה מה שמדרבן אותם, ומהרוע הצרוף הזה הם חיים וממנה הם מתפרנסים.


זה מה שקורה כשבתפקיד המנהלים ובמשרת המלמדים הגיעו רשעים ארורים עלוקות מוצצי דם, ובמקרים רבים גם כאלה הלוקים בסטיה לצער בעיקר נשים.


כן, פעם הם עשו את מעשיהם ואיש לא ידע ואיש לא חשד בהם, הם נחשבו כצדיקי עולם, אבל כעת בעקבות הטכנולוגיה שבכל מקום והמצלמות הפזורות בכל פינה, המנהלים בעלי תאווה עם המידות הכי מושחתות חוששים שיתגלה קלונם וייתפסו בחטאם אז הם מנצלים את מעמדם כדי להזיק למי שהם חושבים שעומד בדרכם או סתם להוכיח עליונות והתנשאות, ובדרך זו הם גם מנצלים קשר אסור עם ילדים ואמם, כאילו שהם באים לדבר בנושא חשוב ביותר להורים, וככה איש לא יחשוד שבלבם שבע תועבות, הם שוב ייחשבו כצדיקי הדור וכמושיעם של ישראל, כי כאמור, עד לפני כמה שנים ממש, בעבר הקרוב לא היו מעיזים לפעול כך נגד הורים, ובעיקר לא היה להם את הגושפנקא הציבורית לפעולה אכזרית כזו.


כיום במצב הדברים הנתון, צריכים להביא לידיעת אותם מלמדים ומנהלים המוסדות כי פשעם לא יסולח לא בזה ולא בבא, הדור הנוכחי שסובל מנחת זרועם לא יסלח לנו ההורים ולא לחברי הקהילה על שנתנו יד לאכזריות הנוראה מידי פושעים נאלחים אלו, הם לא יסלחו לנו על כך שאיש לא מחה ואיש לא פצה פה על העוול הנורא שנעשה לתינוקת של בית רבן תחת כסות קדושה מזויפת, הדור הזה ינקום את הפשעים שבוצעו בהם ובנפשם הטהורה, ואנו הציבור והיהדות החרדית הולכים לשלם מחיר יקר ביותר, כי מה שמוטל על כף המאזניים זה עתיד החינוך של ילדינו של הדור הבא, וכאמור שהדור הזה שיקום כאן לא ישתוק  יותר אל מול מעשה העוולה, הם ישימו קץ לאכזריות הנוראה ויתנקמו במנהלי המוסדות הסוררים במלמדים בהם ובבניהם.

 

בשולי הדברים כדאי להתמקד בקוריוז שאנו עדים להם בכל קהילות הקודש, כשאברך מחפש לו קצת רוחניות טיפת התעלות , או לקבל מילה טובה, טפיחת עידוד על השכם, מילה תומכת בעיתות צרה ובצוק עיתים, או סתם כשחסיד מחפש דרך בעבודת ה', ללבן השקפה או אם מתעורר בו רוח טהרה, אזי הוא לא זוכה לקבל את כל זה מרבו המובהק, מוביל הקהילה אליו הוא משתייך, אז נדם קולו, ולכן יש את הנהירה הגדולה של כל הנשמה'לאך למגיד זה או אחר, אחד מתדבק לרבי מיילך בידערמאן והשני מתרפק על רבי מוטה פראנק, השלישי לר' צבי מאיר זילברברג ויש מי שימצא ניחומים בדבריו הישירים של ר' יואל ראטה, או אצל הסטיצ'ינער רבי, בחב"ד בברסלב או אצל כל משפיע אחר שזה עתה צץ ונחשף לציבור רק לאחרונה, וראה זה פלא, דווקא דור המשפיעים החדשים מוכנים לקבל כל אחד בזרועות פתוחות והם כן יודעים לומר דברי עידוד וחיזוק לכל הפונה אליהם בלי לבדוק בשום ציציות, הם יודעים להחיות נפשות נכאבות לטפטף בפיהם סם חיים, לעודד את רוחם השפלה ולבם השבור, הם נותנים עזרה נטו ליהודי במצוקה, הם מקדישים מזמנם לעזור לאנשים זרים להם, הם עוזרים בעצה ובמעשה בשלום בית ובכלכלה, בסידור ילדיהם במוסדות חינוך, ולמרבה הפלא הם אפילו לא מבקשים/דורשים מהפונה אליהם שקל אחד לא, אלא הכל נעשה בטוב טעם ובחן יהודי אמיתי,  והם לא מצפים לשום תרומה חומרית גם לא שימכרו את החמץ דרכם, ממש הולכים בדרך הבעל שם טוב שמשכיחים מאיתנו כיום.


ומצד שני בקהילה אליה משתייך האברך מאז שנחשף לאויר העולם מתעוררים להם רבני האויבן אן, הדומ"ץ של הקהל, עסקנים וכל מי שחי על חשבון המוסד והציבור העני המרוד, הם פתאום מפנים מבטם לעבר האברך ומודאגים מאוד מהתנהלותו ומלבושה של אשתו, והם בוחשים ובאים במסווה של עזרה לחבר הקהילה, בעוד כל זה במטרה להשביע את מאוויים המושחתים, את יצרם האפל, כי הרי אם מטרתם היתה לשם שמים בוודאי שהיה דואג שלא לבזותו ברבים שלא להשפילו בציבור, ובפרט שמדובר באיש שהתעלם מקיומך כשהיית זקוק לעזרה, אז הוא לא היה שם לא בשבילך ומשפחתך, הוא מעולם לא פנה להתעניין בשלומך ובמצב הפרנסה אצלך, הוא לא פינה מזמנו לשמוע את המעברים שעברת.


נאמרו כאן דברים קשים כגידין, ביטוים נוראים על מנהיגי קהילות מנהלי מוסדות ומלמדים, אבל הדברים הם יוצאים מהלב השבור של משפחות אומללות ונרדפות, הם נשמעים בקול צלול מפי הורים  כואבים, ונשמעים בלחש ובסתר מכל השאר הפוחדים לפצות פיהם פן יבולע להם, וקבל את האמת ממי שאומרו


העתק הדבק מאתר באידיש




נשלח מהאנדרואיד שלי

לא הבנתי, אם המנהל כזה מושחת... אז מה אתה רב ונלחם להכניס אצלו את הבן שלך,


נשלח מהאנדרואיד שלי