העיקר הוא "לחוות". זה חודש של חוויות (רוחניות) הנחקקות בלב הילדים - ויש לזה מקורות נאמנים בתורה, שלכן פסח הוא בחודש האביב (אותו מזג אוויר כמו שהיה במצרים), וכל עיקר 'שבת הגדול' לפי המשנה ברורה הוא לפי שאז כשיצאנו ממצרים יצאנו ביום חמישי, ובשבת היה י' בניסן ואז כבר היה לנו 'שה' לקרבן פסח בכל בית, למרות שלא בכל שנה 'שבת' יוצא בתאריך י' בניסן. כך שהחלק החוויתי של 'להראות את עצמו' כאילו יצא ממצרים, כולל גם את כל הדברים לפני ולאחרי.
לכן הורים, אל תסתכלו כ"כ על הנוחות, אל תסתכלו כ"כ על המצב בבית האם באמת צריך או לא צריך לאכול במקום צדדי, ואל תסתכלו על 'עונג שבת' במובן הרגיל. אם לצורך ה"חווייה" כפי שאתם מכירים את ילדיכם ההצטופפות בפינה אחרת בבית תוסיף טעם לשבח, משהו חוויתי, פיסחי, תלכו על זה !! ויהיה לכם עונג שבת מירבי, בנוסף להשקעה חינוכית ממדרגה ראשונה.
וזיכרו כי לפי הספרים הקדושים, מי שיש לו כל מיני ספיקות ותהיות בהקשר לערכי הקודש של היהדות, הרי חודש ניסן בכלל וחג הפסח בפרט - מסוגלים ביותר לרוממו ולחזקו. אך בתנאי שגם אנו ההורים נעשה משהו בכיוון (על פי חתם סופר).
המגזרים, שלא משקיעים הרבה, הן במוסדות והן בבתים הפרטיים - להכניס 'חוויות של קדושה' לתוך מרקם החיים, ולתוך מעגל השנה, סובלים הרי הרבה ממגפת הנשירה. ולא אאריך בהוכחות.
ננצל וניקח את כל ארבעת סוגי הבנים שיש לנו אולי בבית, ונגבש אותם לערכי הקודש שלנו. והדבר נחוץ במיוחד לבעלי משפחות, שבליל הסדר הם מתארחים או מארחים בצורה בלגנית, באופן שלא יוכלו מן הסתם להתגבש יחדיו האבא והאימא עם ילדיהם החביבים. שבת הגדול מיועד לזה (לפי המנהג שנוצר), וכמה יפה, שהקדמונים תיקנו אף לומר את נוסח ההגדה העיקרי בשבת הגדול.
א גרויסע קולולולו
תוקן על ידי יוחנןש ב- 22/03/2018 12:11:00
 |
|
|