סלבס קורונה: מה עושים הידוענים בסגר? ממלך זילברשלג ועד מרזל

אמילי עמרוסי, סופרת ועיתונאית

את אמילי עמרוסי אני תופס בזמן הפסקה. מוצר די נדיר לאימא לארבעה בימים אלו. "בדיוק תפסת אותי גם בלי הילדים וגם מאופרת", היא מתפעלת מהתזמון.

יש אירוע ולא הוזמנתי?

"תראה, אני עושה עכשיו הרבה סרטוני ברכה לכל מיני חתונות שבוטלו, ככה שהתאפרתי בשביל זה. לפני כן, כמה ימים הייתי תקועה בתוך פיג'מה וגם מפעילה ארבעה ילדים".

מה את עושה איתם?

"הם בני 7, 9, 13, 14. אין סדר יום. בכל יום מנסים לפרוס על היום כל מיני דברים. יש פעילות ספורט שאנחנו עושים בבית, הרבה אוכל. מפנים את השולחן פה הרבה, יש גם הרבה כביסות, כלים.
"הבית שלי נראה ככה: ארבעה תיקי ילדים ריקים ששוכבים ליד ערמות של נייר טואלט. לידם מזרני שטח שהיו אמורים להיות לטיול. ליד זה שולחן אוכל, כפפות, אלכוג'ל למקרים הנדירים שכן יוצאים מהבית. ואה, שישיית מים ושקית עם ראשי כרוב שלא הצליחו להיכנס למקרר בגלל העומס.
"הלוואי שהייתי יכולה להיות יצירתית יותר ולפסל איתם בפלסטלינה. הכול פה בהישרדות".

הישרדות... בטוב?

"לא", משיבה אמילי בהחלטיות. "אני מחכה מאוד שהשגרה תחזור".

מתי להערכתך?

"לא יודעת. אם יש משהו שחסר לי עכשיו זה העתיד שלי. תחזית למחר, לשנה, לעוד עשר שנים. אני מודאגת מזה, למרות שתמיד הוא לא היה מדויק. אבל היום גם את הכיוון לא רואים. הכול משובש. לא יודעים איזה יום היום ומה השעה. העתיד שנלקח הוא הכי מבאס".

תוכלי לתת בכל זאת קצת אופטימיות?

"חוסר הוודאות קשה מאוד. המילה היא אולי אמונה בבורא עולם שגם אם יהיה רע יותר, זה הולך לתכלית כלשהי. צריך לדעת שהכול מנוהל בידי מי שאמר והיה העולם".

מחכה לראות איך ייראה העולם של אחרי הקורונה

רחל קשת, יוצרת תיאטרון

לרחל תשעה ילדים שגילם בין 10 ל-20. "כל הילדים בבית", היא מחייכת, ומסבירה מדוע: "הם מעסיקים את עצמם רוב הזמן. הרבה שרים, מנגנים, רוקדים, מציירים, מכינים אוכל, אוכלים. משחקים. גם בעלי עובד מהבית, ויש פה אווירה די טובה. יש זמן לקום בנחת, להתפלל בנחת, שלוש ארוחות משפחתיות ביום! כולם סביב השולחן, נפגשים ומדברים. זה אושר גדול, מתנה מדהימה".

לומדים גם או שאתם יותר בכיוון של "חגיגת קורונה"?

"חלק מהילדים לומדים בלמידה מרחוק. האמת, זה עובד מהמם".

לסגור את בתי הספר כבר וזהו?

"מהמון בחינות – כן. אבל תלוי איזה בתי ספר. יש בתי ספר הייתי שמחה לסגור, אבל יש מוסדות מדהימים שמבינים שבית ספר זה לא רק בשביל ללמוד"
.
למרות החגיגות, במה מתבטא הקושי בתקופה הזאת?

"בבת אחת מעבודה ועומס רב – זה הפך לאפס אחוז עבודה. הקושי הוא לפני הכול כלכלי. אני לא רוצה לפתוח חסכונות. מודאגת מהיכן אשלם את המשכנתא, וגם הלב שלי בתיאטרון למרות הזמן הנעים בבית. יש הרבה פרויקטים שעכשיו הם תקועים. אבל באופן כללי אני אופטימית, וגם כאן. יש הרבה נפילות למרות הידיעה העמוקה שלי שיהיה מעולה. יש לי רגעי משבר לא פשוטים".

מה מציק לך בעיקר?

"אנחנו הולכים למקום לא ידוע. לא ברור איך העולם יהיה אחרי הקורונה. בטח בתחום של צפייה באומנות – יהיה מן הסתם פחות כסף לצאת. אחרי משבר כלכלי, כל מה שנחשב מותרות יורד קצת. הלא נודע הזה גדול. מצד שני, תיאטרון הוא מדיום שמפגיש. קסם חד-פעמי של מפגש עם קהל, על במה. ברור לי שהתיאטרון הוא נצחי ויהיה לו מקום, אבל אין לדעת איך זה יהיה".

האם נחבק את השכנים כשנצא החוצה?

לכתבה המלאה:
https://nadavg.blogspot.com/2020/03/blog-post_25.html