מגיפת החולרע בקאמנץ, יחזקאל קוטיק

חשבתי שיהיה מענין לקרוא על מגיפה דומה ועל התמודדות היהודים עם המגיפה.

מתוך ספרו של יחזקאל קוטיק (המשכיל)

פרק עשרים ושבעה: החולירע

החולירע * סגולות ישנות נגד החולירע * מותו של הרב * השמועה שהוא קם לתחייה * אני מחפש קונה שיקפוץ על החנות * ואכנוביץ' * אני רוצה להיות ''רב מטעם'' * סטירות לחי


כמו יצור חי הגיעה מגיפת החולירע מבריסק946 היישר לקאמניץ. המגיפה פשטה במהירות מפחידה: בין אלול לכסלו947 מתו בבריסק יותר מאלפיים איש, וגם בקאמניץ לא היה המצב טוב יותר. בין הראשונים שמתו הייתה נכדת הרב, בתו של ר' שמחה, שהייתה אישה צעירה. אחריה מתו בקאמניץ הקטנה שניים-שלושה אנשים מדי יום, ויום אחד אף הגיע המספר לשמונה. כל בוקר, כשהתעוררנו, שמענו על מתים חדשים.

אין להתפלא, כמובן, שרבים כל כך מתו. באותם ימים לאיש לא היה כל מושג על חיטוי. את המתים במגיפה טיהרו בבית ולא בבית הקברות.948 כמקובל, נזקקו בשעת הטהרה להרבה מים חמים והם נשפכו בכל מקום. היה זה פלא גדול יותר שלא כולם מתו. כך או כך – רבים נפלו. לאבא מתו אז אחות בת ארבע-עשרה ותינוקת בת שנתיים.949

בעקבות זה נקטו היהודים אמצעים חשובים מאוד, כלומר: חיתנו בבית העלמין בתולה נכה ואילמת עם בחור עיוור.950 העמידו את החופה בבית הקברות, כדי שדור ישרים יצמח מזרעם. אני זוכר שבנוסף על כך עברו ביום שישי בכל העיר עם ספרי תורה, במין תהלוכה להבדיל,951 ואמרו ''קְטוֹרֶת''.952 אבל כל הסגולות הללו לא הועילו ולא כלום.

עדיין לא ידעו אז על הסגולות החדשות יותר שבהן עשו שימוש בפולין לפני כחמש-עשרה שנה, בזמן מגיפת החולירע בלובלין.953 באותם ימים ענדו כולם על אצבעותיהם טבעות מלולב,954 רתמו ארבע נערות למחרשה וחרשו חלקת אדמה באותו צד שממנו הגיעה המגיפה לעיר.955 העמידו גוי בשער בית הקברות ושילמו לו שלושה רובלים ליום, כדי שיאמר כשיביאו מת: ''טוּ נְיֶעמאַ מְיֶעסְטאַ''.956 אלא שהגוי, שהיה לו ראש של גוי, אמר בדיוק את ההיפך. כשהביאו מת הוא אמר: ''טוּ יֶעסְט דאָסִיטְש מְיֶעסְטאַ''957 – אתם יכולים להביא לכאן את כל היהודים.

אבל כאמור, אצלנו בקאמניץ עדיין לא ידעו שצריך לחרוש עם נערות בצד אחד של העיר, ואפילו על הטבעות מלובלין איש לא שמע. האססור והאיספראווניק ידעו מה לעשות, בדיוק כמו שאנחנו יודעים מה מתרחש על הירח. אינני יכול להתאפק מלספר מעשה פלא של ממש: בזסטביה לא מת אף אחד! כאילו הציבו גדר בפני מלאך המוות שלא יוכל להיכנס. זו הייתה מין תופעה משונה ובלתי מובנת. בוויסוקי, שבצד האחר, התפשטה המגיפה, ולא פחות מכך בקאמניץ. ואילו אנשי זסטביה, ששהו כל היום בקאמניץ ורק בערב חזרו לישון בבתיהם, נותרו בריאים ושלמים…

ביום הראשון של סוכות מת דודי הרב מן החולירע בתוך שעה אחת.958 כל תושבי העיר הגיעו, כמובן, ונהרות של דמע זלגו מעיני כולם. ביתו של הדוד המה מרוב אדם, ואני זוכר שאצבעו נעה לפתע. החלו צעקות שהצדיק חי. החלונות היו פתוחים והשמועה שהצדיק קם לתחייה עשתה לה מיד כנפיים בכל העיר. אבל כעבור כמה שעות נערכה הלוויה.

כשחזרתי הביתה שאלה אותי סבתא ביילע-ראַשע בקולה הלבבי: ''חצקל, אתה הרי היית ליד הדוד. האם זה באמת נכון מה שמספרים, שהרב התיישב ואמר: 'אל תבכו, ילדים, אתי תיסגר האדמה'?''959 סיפרתי לה מה היה באמת, אבל מאומה לא עזר. בני העיר כולם אישרו את אמיתותה של השמועה. אבל באותו לילה מתו עוד חמישה-עשר איש בבת אחת. מגיפת החולירע הלכה והתפשטה, ובשל כך גוועה השמועה על הרב.

המגיפה נמשכה אולי עד חנוכה. כולם עמדו על ספו של המוות. רגע עומדים פה, והנה כבר נמצאים בעולם האמת. במשך כל הזמן הזה איש לא עסק בענייני פרנסה. כולם נתנו צדקה לעניים, ורבים מכרו את כותנתם האחרונה בעבור פת לחם. העיר החזיקה חדר ובו סירים מלאים מים חמים. הייתה גם חברת ''משפשפים'',960 שעבדו יומם ולילה, שפשפו וחיממו את החולים. אבל כל בני החבורה הזאת מתו עד האחרון שבהם, יחד עם העומד בראשם יוסל, שהיה גיבור גדול. אחרי החולירע נותרה העיר ריקה כמעט לגמרי.

הצרה היא צרה, אבל פרנסה הרי צריכים – והבריות החלו מחדש לחפש פרנסה. אבא המסכן נאלץ לעזוב את החסידים שלו ואת השטיבל ולנסוע לאחוזת ואכנוביץ', שאותה שכר סבא מהגרף של טורנה,961 מרחק שלושה מיל מקאמניץ.962




נשלח מהאנדרואיד שלי