בכל חסידות שמכבדת את עצמה קטנה כגדולה, אוהבים להזכיר את החיבור של שושלת החסידות לבעל שם טוב הקדוש.
האם באמת קיים קשר בין מנהג האדמורים של היום לאותה שושלת מפורסמת?
הבעל שם טוב היה נוהג להסתובב בכפרים ולקבל כל יהודי גם אם הוא תלוש מהיהדות, ולקרבו לתורה וגמילות חסדים על ידי שמחה והשתוקקות.
בחסידויות של היום המצב בדיוק הפוך, על מנת להיות שייך לחסידות ולזכות לכסות בצל האדמור, על החסיד לשמור על עשרות ומאות כללים חלקם כתובים וחלקם שאינם כתובים, אחרת מהר מאד ימצא את עצמו מסולק הוא וילדיו מהחסידות וממוסדותיה.
החסידויות היחידות שבאמת מקרבות ליהדות כל יהודי הם חסידות ברסלב וחבד
ברור שלא!! בואו נתחיל בכך שהבעש"ט ותלמידיו היו "אנטי-מימסדיים" וההפך משמרנים ושמו דגש על עולמו האינדיבדואלי של היחיד, בעוד רוב הקהילות החסידיות היום הם מימסדיים ושמרנים אפילו יותר מהקהילות האחרות...
נשלח ב-17/5/2020 12:05
מהשחושבים כתב:
כשכל המהות של הבעל שם טוב הייתה לקרב יהודים שהיו רחוקים מההנהגה הרבנית של אותם זמנים, אין שום קשר לחסידות של היום
יכול להיות שממשיכה דרכו ויכול להיות שלא. על זה רק הבעש"ט יכול לענות. אבל מה שברור שהגלגל התהפך. פעם החסידויות היו הסמן העממי מקרב הלבבות, והליטאים היו נוקשים, סגורים, אליטסטים. ואילו היום החסידויות הן נוקשות, סגורות, והליטאים (בעיקר בחו"ל, בארץ יש זרמים שונים) יותר פתוחים ולבביים. זה בלט מאוד באירועי סיום הש"ס שנערכו ברחבי העולם. הדוברים הליטאים דיברו במאור פנים והעניקו תוכן שמתאים להמון העם. ואילו האדמורים בפנים זעופות דיברו בשפה שבקושי מובנת לעדתם הסגורה.
