ניצוצי אורה
קיצורי דברים משבת פרשת במדבר מברכים ער"ח סיוון תש"פ
מאת ראש הישיבה שליט"א מגור
סעודה שלישית התקיימה בצמצום משתתפים אבל בלבבות מלאי התרגשות, ראש הישיבה התבטא בתוך הדברים כי בשבתו לבדו בביתו לא חש בהתעוררות כמו שחשים כאן ועל כן הוא מסיק שכל היכולת לדבר בפני הציבור היא רק מכוח וזכות הרבים והתאספות הרצונות יחדיו.
להלן קיצורי דברים מס"ג, כאשר לאחריהם ניגנו ניגון 'עד הנה עזרונו רחמיך ה' אלוקינו ... ואל תטשנו ה"א לנצח'.
ברוב חסדך אבוא ביתך
דבר ראשון צריך להודות לקב"ה על כך שזכינו שוב לחזור לבית הכנסת ולהתאסף יחד. איתא בפסוק "ואני ברוב חסדך אבוא ביתך אשתחווה אל היכל קדשך ביראתך" צריך לזכור תמיד שהזכות לבוא לבית השם היא לא מובנת מאליה ולהודות על כך – "ברוב חסדך אבוא ביתך".
בהמשך הפסוק אומרים "אשתחווה אל היכל קדשך ביראתך", ומהו ביראתך היה צריך לומר ביראתי שלי? אלא כמו שאמר הה"ק הרבי ר' אלימלך זי"ע, שהקב"ה אינו ירא מכלום ויש לו יראה אחת כביכול, שבניו עם ישראל ילכו באמת בדרך הישר כרצונו. וזה מבקשים "אשתחווה ... ביראתך" שנבוא אל בית השם עם יראה פנימית שהיא יראתו של הקב"ה שנלך בדרך הישר, ולא עם יראה חיצונית.
וילוו אליך וישרתוך
בפרשה מובא שהיו עשרים ושתיים אלף בכורים שנפדו על ידי כ"ב אלף לוויים אבל נותרו עוד מאתיים שבעים ושלוש שלא היה להם לוי להיפדות על ידיו, והם הוצרכו להיפדות בפדיון כסף. אמר משה לקב"ה "אין מי ששומע לי" להיפדות על ידי כסף, ואמר לו ה' לערוך גורל. ונשאלת השאלה הרי קיימא לן "ניחא ליה לאיניש למיעבד מצווה בממוניה"? ובפרט דור המדבר שאיתא עליהם "נתבעים ונותנים", אז לא ימצא מי שיסכים לשלם מכיסו?
בדרך צחות י"ל שאדם מסכים לעשות מצווה בממונו לשמים אבל אם יש מישהו אחר שמרוויח מכך ולא צריך לשלם את זה, הוא כבר לא מוכן. וכפשוטו י"ל שמי יודע מי כבר נפדה ע"י הלוויים ומי לא, אולי כבר חל הפדיון עליו והוא כבר פדוי, ואם כבר נתקנה ברכת המצוות איך יברך על הספק. ולכן "אין מי ששומע לי" מחמת הספק ויל"ע.
אבל ע"ד העבודה היינו, שעניין פדיון על ידי לוי, היינו כי הבכורות היו עובדים בבית המקדש אבל מחמת חטאם נתרחקו, וכשנפדו ע"י לוי הפשט שהלוי עבד במקדש במקומם ובשליחותם והיה זה איזה שייכות וקירבה לעבודת הלוי שבמקומם, וכל בכור רצה את הקירבה הזו, ומי ישמע למשה להיפדות ע"י כסף. וזה עניין הלויים כמ"ש בשפת אמת ועוד ספרים, "וילוו אליך וישרתוך" להתקרב ולהתרומם לקב"ה, ועל זה לא רצו הבכורים לוותר.
אייכה ?!
בתחילת הפרשת איתא "במדבר סיני ... באחד לחודש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים" ותמוה על מי קאי 'לצאתם' ממצרים הרי בנ"י לא הוזכרו כאן, ומפרש השפת אמת, שהחודש השנה והמדבר יצאו ממצרים, שהזמן והמקום התרוממו ויצאו לבחינת למעלה מן הזמן. וזה המבוקש מאיתנו להתרומם כמו שאיתא על בני לוי ברמב"ם סוף הל' שמיטה ויובל "פרק עול החשבונות הרבים".
וכמו שאיתא במשנה באבות פרק ו' על ר"י בן קסמא שהציע לו אחד "רצונך שתדור עמנו במקומנו" וסירב ואמר לו "אפילו אתה נותן לי אלף אלפים דינרי זהב איני דר אלא במקום תורה" ותמוה למה לא יעשה את מקומו של ההוא מקום תורה, אלא שההוא ביקשו "שתדור עמנו במקומנו" היינו שלא רק שתדור במקומנו אלא גם תהיה עמנו בדרגתנו, ולזה סירב ואמר כמה שתיתן לי ואיפה שרק אהיה, תמיד אשאר מרומם למעלה מהמקום.
וזה מש"כ בהמשך "וכן הוא אומר על ידי דוד מלך ישראל טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף", היינו שדוד שהיה מלך ועוסק בדברים רבים ושונים, אבל איפה היה הוא בעצמו? "טוב לי" – "תורת פיך" שהתורה היתה "לי". וכן פרק הקודם "פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה וכו' ובתורה אתה עמל" ומהו "אתה עמל" היה צ"ל תעמול, אלא איפה אתה? ווי ביסט דו? אייכה? – בתורה, שה'אתה' יהיה בתורה. להתרומם. (כמו שמספרים בצחות שהיה מי שהיה מפוזר ולא זכר בבוקר איפה הניח את חפציו בליל אמש, אז ערך רשימה של כל דבר ומצא את כל החפצים אבל עדיין שאל 'הכל נמצא אבל איפה אני בעצמי'...)
ואף שעוסקים בישובו של עולם כמו שהיה אצלנו תמיד כאלו שיצאו לפרנסתם, אבל להתרומם ולזכור איפה נמצאים ולהיות שקוע ומרומם טפח מלמעלה.
מוחק על מנת לכתוב במקומו
איתא במלאכות שבת (האריך שם בפלפול הדברים איך היה במשכן) על מלאכת מוחק שצריך להיות "מוחק על מנת לכתוב במקומו" וכן היה במשכן כשטעו ברשימות על הקרשים ומחקו על מנת לתקן הכתב. והיינו כמו שכתוב בשפת אמת על אבות במשנה "הלומד זקן דומה לדיו כתובה על נייר מחוק" נייר מחוק היינו הגוף שנמחק מעבירות, אבל אם מתחדשים ומתחזקים חוזרים להיות כ"לומד ילד" שדומה "לנייר חדש", וכותב שם (וכן הביא משמו באמרי אמת פר' ויחי) שכל עוד נשמתו בו באדם יכול לשוב ולהתחדש.
וזה "מוחק על מנת לכתוב במקומו" שמודגש 'במקומו' (ופלפלו בזה בשפת אמת ואבני נזר), היינו, שגם אם נמחק הגוף וחטא בניסיונות עדיין יכול לכתוב ולהתחדש ולנצח היצר במה שמנסה אותו ובמה שהפילו – וזה 'במקומו', כמו שאי' בבעל הטורים בפסוק "ואתה הפקד את הלווים" שרמז במסורה "הפקד עליו רשע ושטן יעמוד על ימינו" והיינו רמז למש"כ במדרש "אין אדם נתמנה שוטר למטה אלא אם כן נעשה רשע מלמעלה", ותמוה מאוד. ויש לפרש, כמו שאי' 'שופטים ושוטרים תתן לך' היינו לך – לאדם כמו שפי' בספרים, ואדם נעשה שוטר על הגוף לתקן מה שצריך - במה שנעשה רשע מלמעלה, שקיבל חלק רשעות לתקן מפני גלגול קודם או דברים אחרים, כידוע מצדיקים שדווקא במה שקשה לו ויש לו הרבה נסיונות שם הוא התיקון שלו. וזה "על מנת לכתוב במקומו" שיתקן אף ודווקא במקום שקשה לו והיכן שהשטן עומד על ימינו להפריע לו, שם דווקא הוא השליחות שלו שקיבל מלמעלה ואפשר תמיד להתחדש.
באונס וברצון
אומרים בשם הקאצקער זי"ע, שאמר שאינו פוחד ממחלה בעת חוליו, אלא מהפינוק של אחרי המחלה... גם כאן צריך ליזהר לאחר התקופה שבאונס הוצרכנו למעט מדברים שבקדושה, בתפילה ודברים אחרים, כעת עלינו לחזור בחזרה למה שהיינו קודם.
אומרים בעל חטא "על חטא שחטאנו לפניך באונס וברצון" ומהו החטא 'באונס' וגם למה לא השאירו את הרצון לאות ר' (הרי סדר על חטא הוא באל"ף בי"ת) וכרכו אותו יחד עם האונס? אלא שהכוונה לדברים שבאים קודם באונס ובהיתר, ואח"כ מתרגלים ונהיה ברצון. "עבר עבירה ושנה בו נעשית לו כהיתר" יכול להיות גם מאונס... על כן צריך להתחזק ולהישמר במה שצריך, בענייני טכנולוגיה ועוד. והרי מבקשים כעת בער"ח סיוון על ילדים טובים, ואי' בפסוק "במה יזכה נער את ארחו" – היינו, איך זוכים לילדים טובים? "לשמור כדברך" – שאתה בעצמך תתנהג כראוי, ולא שכל אחד עסוק רק בלשמור על ילדיו וכן הילדים על ילדיהם וכן הלאה עד סוף כל הדורות... יעזור השם ונזכה לקבלת התורה כהלכתה, אנו עם בנינו כמו שאיתא "בנינו ערבים בעדנו" היינו – ערבים, מלשון מעורבים ומחוברים איתנו.
קרדיט : רץ כעת ברשת עם הציון - © 'דבר אמת' , להצטרפות - [email protected]
