אני רוצה לומר בקול רם וברור - במשפט הפתיחה של מאמר זה - שאני לא בוכה על אובדן בית המקדש במהלך שלושת השבועות ותשעת הימים. כן, צמתי בי"ז בתמוז ואצום בתשעה באב, אבל לא בגלל שאין בית מקדש. אומר לכם מייד על מה אני כן בוכה. אני בוכה, מתאבל, ותולש את מעט השיער שנותר לי על הראש, על אחי ואחיותיי שמונעים ממני לבנות את בית המקדש!
מונעים ממני לבנות את בית המקדש??? מי יעשה דבר כזה??? הרשו לי להסביר.
הנתיבות שלום כתב פירוש קצר על שלושת השבועות שפשוט ידהים אתכם. הוא שואל שאלה פשוטה. כולם יודעים שבית המקדש הראשון נהרס בגלל שלושת החטאים המחרידים ביותר שידעה העם היהודי; "שפיכות דמים, עבודה זרה וגילוי עריות". חטאים אלה נושאים את עונש המוות ובכל זאת, לאחר 70 שנה בלבד, סלח ה' לעם ישראל ובנה מחדש את בית המקדש. בית המקדש השני נחרב בגלל "שנאת חינם" ולמרות שאותו חטא אינו נושא עונש מוות - ואף אין בו שום עונש שהוטל על ידי בית המשפט - הקב"ה עדיין לא סלח לנו גם לאחר 2,000 שנה!
איך זה יכול להיות, שואל הנתיבות שלום? איך עונש יכול להתמהמה במשך 2,000 שנה? מי מעניש מישהו במשך 2000 שנה? יתרה מזאת, איך ה' יתברך יכול לסלוח ליענקל על שעבד אלילים ועם זאת לא לסלוח לו שהוא שונא את יוסף? זה לא הגיוני!
ואז מגיעה התשובה החזקה, הבלתי נתפסת ומשנה-חיים של אותו רב החסיד הגדול, האדמו"ר מסלונים, מחבר "נתיבות שלום". בבקשה מכם, קראו בעיון את המשפטים הבאים כי זה הולך לשנות את חייכם לנצח. אני לא מגזים. הרבי אומר שטעינו במשך 2000 השנים האחרונות. חורבן בית המקדש לא היה עונש. אכתוב את זה שוב: חורבן בית המקדש לא היה עונש. מה??
הסיבה לכך שבית המקדש נהרס, כותב הנתיבות שלום, הייתה מכיוון שכאשר יהודים אינם עומדים יחד, כשאין אחדות יהודית... פשוט לא יכול להיות בית המקדש! כשאנחנו נפרדים זה מזה, איננו עם - אנו יחידים - ויחידים, לא משנה כמה הם צדיקים, לא משנה כמה יש להם תורה, לא משנה כמה קדושה מאירה ממהותם לעולם לא נוכל לבנות את בית המקדש! בקיצור, בית המקדש אינו זקוק לאדריכל או לקבלן... הוא צריך שעם ישראל יעמוד כאחד!
זה מה שקרה לפני 2000 שנה כאשר יהודי עמד נגד יהודי. לא סתם יענקל שנא את יוסף, זה היה הרבה יותר מזה. באמצעות השנאה ההיא, יענקל הפריד את עצמו מיוסף ובמציאות, הפריד את עצמו מכלל ישראל. זה פירק את האומה שלנו. זה הפך אותנו ליהודים יחידים עם שמות כמו יענקל, אסתר, נסים ורבקה. לא היינו עם יותר - ובלי אומה, לא יכולה להיות בית המקדש - נקודה. כל הדמעות, כל התפילות וכל לימוד התורה בעולם - חשובים וחיוניים ככל שיהיו - לעולם לא יבנו מחדש את בית המקדש אם לא נהיה יחד כאומה אחת.
מה שהתחיל לפני 2,000 שנה עם קמצא ובר-קמצא, הגיע לשיאו בהרס בית המקדש, והעביר אותנו לגלות. זה היה העונש הגרוע מכולם מכיוון שאז, לא משנה מה עשינו, או עד כמה מנהיגינו היו גדולים, כבר לא היינו עם. היינו יהודים יחידים שהקימו קהילות. קהילות אלה החזיקו אותנו חזק אך יחד עם זאת, הרחיקו את מושג היהודים כאומה. נדמה היה שהימים ההם נגמרו... עד ש...
עד 1948 - כשסוף סוף! - אחרי 2,000 שנה היהודים חזרו הביתה כעם!!! כן, היינו שבורים מהשואה. כן, רבים מאיתנו היו רחוקים מקיום התורה אך חזרנו לארץ, החיינו מחדש את שפתנו הקדושה והכרזנו על עצמנו כעם חופשי ועצמאי. הקמנו ממשלה, מערכת בתי משפט וצבא. לא עוד נשלט על ידי מושלים, קיסרים או כוחות צבא זרים... היינו שוב בנחלה המקורית שלנו (אתם יודעים, זה שנתן לנו ה'... אה, כן, זה). בקיצור, לקחנו את יחידינו ואת קהילותינו והפכנו אותם - שוב - לעם ישראל.
אז מה קרה? אם בית המקדש נהרס מכיוון שהפכנו אומה ליחידים, מדוע הוא לא נבנה מחדש כשהאנשים חזרו להיות אומה?
עכשיו מגיע החלק בו אני בוכה בימים חשוכים אלה.
מכיוון שיהודים רבים - למעשה רוב היהודים - בחרו להישאר כיחידים (או כקהילות) ולא הצטרפו לאומה. אתם מבינים מה זה אומר? עצם ההישארות מחוץ לארץ, לא לקחת חלק במאבק וביישוב הארץ, זה כאילו שאותם יהודים האלה אמרו "אנחנו לא רוצים את בית המקדש" כי כפי שהסברתי לעיל, פשוט לא ניתן לבנות אותה, אם האומה שלנו מפוצלת. אנחנו זקוקים ליהודים יחד, ועם הפרדה של 10,000 ק"מ מישראל - אנחנו פשוט לא ביחד.
עליכם להבין זאת. כן, אלה מילים קשות אבל זו האמת. יהודים שבוחרים להתגורר מחוץ לארץ מנותקים מהאומה ובכך הם גורמים לחוסר אמון. אני מבין שזה לא מה שרוב היהודים חושבים עליו ולרוב יהודי הגלות, זהו מושג חדש. עם זאת, תם הזמן להיות "תקין מבחינה פוליטית מבחינה יהודית". אני יודע שיהודי חו"ל (אלו שנולדו שם ואלו שירדו מהארץ…) הם אנשים טובים שבאמת רוצים לשמור תורה ומצוות ולעבוד את ה', אבל אתם חייבים לראות את כל התמונה. אורח חיים תורני היא הרבה יותר מאכילת גלאט כשר, חבישת תפילין מהדרין וללמוד דף יומי. כל אלה חשובים מאין כמותם ואני לא מזלזל בערכם אבל יידישקייט הוא יותר... הרבה יותר. זה להיות חלק מהעם, חי בארץ שנבחרה על ידי אבינו שבשמיים ולעשות כל שביכולתנו לבסס את ממלכתו מאותה מדינה. למרבה הצער לא לימדו אתכם את זה. אני יודע. גרתי בניו-יורק קרוב לשלושים שנה, נסעתי לישיבות מכיתה א' והשתתפתי במאות שיעורים שניתנו על ידי רבנים מכובדים. איש לא הזכיר מעולם את המושג הזה. כמוכם, לימדו אותי לשמור על תורה ומצוות, לשמור על לשוני מלשון הרע ומרכילות, לעשות חסד, להתלבש בצניעות ולאהוב את ה'. כל אלה הם עמודי התווך של הדת שלנו ובוודאי יש להקפיד עליהם, אבל חברים... יש צד אחר לגמרי שהוסתר ממני... ומכם.
זה נקרא התחברות לאומה ולהיות חלק מעם ישראל, דבר שלצערנו פשוט אי אפשר לעשות מחוץ לארץ. לכן עליכם להבין שכל הדמעות בתשעה באב לא יסייעו בתיקון הנזק עד שהאומה שלנו תעמוד יחד בירושלים. על זה אני בוכה מכיוון שאני יודע שזה תלוי בנו לבנות את בית המקדש.
לכן, יהודי חו"ל היקרים - כולל ישראלים לשעבר - בתשעה באב זו אל תשבו ותבכו. אמרו את הקינות בבוקר, ואז השתמשו בשאר היום לתכנן את העלייה"חזרה שלכם לישראל. שוחחו עם חברים שעלו"חזרו לאחרונה לישראל וגלו מה הם עשו נכון ולא נכון. התחילו לגלגל את הכדור - בתשעה באב - כי לחזור הביתה לארץ זה הרבה יותר גדול ממה שאתם חושבים. לזה התכוונו חז"ל כשאמרו שמשיח נולד בתשעה באב. זה אומר שאותו יום ממש, אנו מתחילים את התהליך לחזור הביתה, ולהתחבר מחדש לאומה שלנו! זה בדיוק החיבור לאומה שלנו שתעזור לבנות את בית המקדש השלישי והאחרון.
זכרו את הנקודה הסופית הזו; אני רוצה נואשות את בית המקדש, אבל זה לא יכול להיבנות בלעדיכם... כן, אתם!! אנו זקוקים לכם בכדי לאפשר את החלום הזה. עכשיו, בואו נפסיק לבכות ונתחיל לעבוד!
הכותב שמואל סקט https://he.amyisraelchaifund.org/?inf_contact_key=c5d438efc2bfe8803759afa4d4ca805e1b0a3f0fd3ee5d9b43fb34c6613498d7
הזכיר לי קצת את מה שכבר כתבתי כאן פעם https://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?cat_id=4&topic_id=3044789&forum_id=771
