"והעקומים כים נגרש כי השקט לא יוכל"

הם לא ינוחו ולא ישקטו עד שיהפכו את החריג לנורמלי ואת הנורמלי לחריג.

מה שהם רוצים מאיתנו, זה לא רק לגיטימציה, זה להכיר בהם כחלק אורגני מהחברה.

גידול סרטני דורש ממני להכיר בו כאילו הוא חלק מהגוף. לא פחות.

הם מתוקשרים היטב, יש להם נוכחות עצומה בעולם התקשורתי והאקדמי, כסף ציבורי לא חסר להם (ותודה לקרן החדשה) הם מוברגים יפה יפה לכל מיני מקומות בכירים, ומפרכסים זה את זה.

הפצ"ר שהעמיד לדין את אלאור אזריה: מאז אותה יריה ועד שהועמד לדין – ירד דרסטית גרף הפיגועים של אותה שנה, ואז חזר ועלה שוב.

היועץ המשפטי של "האגודה לזכויות האזרח" רבת המעללים. לכו תנסו לספור כמה בתי מחבלים לא נהרסו – בזכותו.  

זוכרים את מנכ"לית שדולת הנשים? זו שקלקלה למוטי שטיינמץ את ההופעות?

זה רק על קצה המזלג.

והם הולכים – לצערנו – מחיל אל חיל. מותר להם לצעוד בכל עיר ועיר. צה"ל מממן להם כל מיני עניינים שהנפש היפה סולדת מלהזכירם בפורום הזה. ועינינו רואות וכלות?

זה ענין של זמן עד שזה עשוי להגיע – היל"ת – גם למחוזותינו. אצל הסרוגים זה כבר נושא שמדברים עליו בפומבי! מה יקרה אצלנו בעוד עשר שנים?

היום הם גם התקדמו לחוק המטורלל הבא: אדם בוגר שרוצה לעבור טיפול מסוים ואסור לפסיכולוג לעשות לו את אותו טיפול. https://www.kikar.co.il/368718.html

ומה עושים הח"כים החכמים שלנו? כמובן, במקום לחשוב על "לצאת מהכלא" הם חושבים על "איך לשפר את תנאי החיים בכלא". מתקוטטים עם ביבי על איך הצביעו הליכודניקים. נו שויין.

הפתרון של "זהות" פשוט מאד ותקף מאד. המדינה צריכה לספק לאזרחים מעטפת לחיים, כל מה שהאזרח אינו יכול לעשות כבודד למען עצמו, כבישים, צבא, משטרה, תשתיות, יחסי חוץ.

שאר הנושאים – ובמיוחד נושאים ערכיים – צריכים להינתן לאזרחים ולקהילות המקומיות לנהוג כפי הבנתם.

לדוגמה: אם עירית תל אביב מחליטה לאפשר את מצעד העקומים – זו זכותה. אבל באותה מידה אם עירית ירושלים לא רוצה בכך – שום בגץ לא יכול להתערב לה.

אם נאמץ את הגישה הזו – יצאנו מהמילכוד. המדינה לא תתערב, הציבור הרחב הרי סולד מהעקומים וזה כבר יעשה את שלו.

למה הם רצים בלי הרף לממסד? כי הם מרגישים שהציבור לא ממש אוהד אותם! לשם עלינו לחתור ובלבד שהמדינה לא תתערב.