"צריך לאפשר לאוכלוסיה להידבק, אפשר להוריד את המסיכות", את המילים המפתיעות הללו, שעד כה מי שהיה מעז לומר אותן היה נתפס כסהרורי או כהזוי או כשניהם גם יחד, אומר בראיון ל'ידיעות אחרונות' פרופ' אודי קימרון, מי שיעמוד בקרוב בראש המחלקה למיקרוביולוגיה ואימונולוגיה קלינית באוניברסיטת תל־אביב, איש מקצוע וחוקר מהשורה הראשונה בארץ, הנמנה עם הממסד והמערכת המדעיים והרפואיים. והראיון הזה, כמה לא מפתיע, מכה כלים ומעורר סערה.

קימרון, שהתייחס לנתונים המגיעים משבדיה, אומר בראיון המרתק שמסר לשרית רוזנבלום מ'ידיעות אחרונות' ש"מעולם לא חשבתי שהשוודים נכשלו. יכול להיות שהיו כמה נקודות שבהן יכלו להקפיד יותר, כמו שמירה על בתי האבות ואוכלוסיות בסיכון. אבל בסופו של דבר, למרות שבעולם חזו שאם לא יהיה שם סגר יהיו להם 100 אלף מתים עד יוני השנה ‑ הרי שעד כה מתו פחות מ־6,000 איש, והמגפה דועכת, תוך שהם מצליחים לחיות בצורה טובה לצד הנגיף״.

איך יודעים שהמגפה דועכת אצלם?

"רואים שגם מספר הנדבקים החדשים ובעיקר התמותה, שהיא המדד הקשיח למדידת התפשטות המגפה, שלא מושפע ממספר הבדיקות למשל, דעכו כמעט לגמרי".

והוא מוסיף כי "בסבירות גבוהה לא יהיה להם גל שני, כי יש להם כיום חסינות טבעית הרבה יותר נרחבת משלנו. יש אמנם סיכוי שחלק מהדעיכה נובעת מהעונתיות, אבל גם אם הנגיף יחזור, אין ספק שהגל הבא בשוודיה יהיה הרבה פחות משמעותי מזה שצפוי במדינות אחרות".

את הקונצנזוס העולמי לפיו שוודיה נכשלה בהתמודדות עם המגיפה, הוא מסביר בתיאוריה הבאה: "יש אינטרס מאוד גדול של כל מי שתמך בצעדים הדרקוניים שהוטלו בכל העולם להגיד שהמדיניות של שוודיה נכשלה. כי אם היא הצליחה, וטריליונים ירדו לטמיון בלי סיבה, מישהו יצטרך לתת על זה את הדין. לכן בכל העולם מעדיפים לטעון שהיא שגתה. אבל בסופו של דבר, האמת צפה. בעולם שבו מקבלי ההחלטות, היועצים שלהם וכלי התקשורת היו מסוגלים להודות בטעות שלהם ובבהלה הראשונית שאחזה בהם, כבר מזמן היינו חוזרים לשגרה. ההרס המתמשך בשל חוסר היכולת להודות בטעות הזו, למרות נתוני התמותה המזעריים של המגפה, הוא שערורייתי. ההיסטוריה תשפוט את ההיסטריה".

"אם לא היו מדווחים לנו שיש מגפה בארץ, לא היית יודעת שיש מגפה כזו ולא היית עושה עם זה כלום", הוא אומר נחרצות. "העובדה שהנושא הזה רץ כל היום בתקשורת מנפחת אותו מעבר לממדיו הטבעיים. אם היה משתולל כאן המוות השחור, כמו במאה ה־14, לא היית צריכה לעקוב אחרי המצב בחדשות, הגופות היו מתגוללות ברחובות. לא היינו ואנחנו לא נמצאים היום במצב הזה".

אז מה בכל זאת מייחד את הקורונה? לא סתם העולם משתגע ממנה.

"הקורונה לא מאוד יוצא דופן. זה נגיף ככל הנגיפים, רק חדש. יש לו קרובי משפחה שאנחנו מכירים היטב ולכן ניתן לשער שהוא עונתי, לפחות באופן חלקי. עוד דבר שאפשר להגיד עליו הוא שבניגוד לווירוס השפעת, שמרבים להשוות אותו אליו, הגנום שלו הרבה יותר גדול ולכן יש לו מנגנונים שיודעים לתקן אותו, כך שיעבור פחות מוטציות.

העובדה שהוא עלול להיכחד כתוצאה מאחת המוטציות האלו, ועל כן חייב להימנע מהן ‑ היא בשורה טובה עבורנו. כי יחסית לשפעת הוא יודע פחות להתחפש ולחמוק ממערכת החיסון. על פניו, הסארס והמרס, ששייכים לאותה משפחת נגיפים כמו הקוביד־19, התפשטו הרבה פחות ממנו ולכן הוא אולי נראה יותר מפחיד, אבל הקטלניות שלהם, לפחות מכלל המקרים המאובחנים, הייתה הרבה יותר גבוהה".

מידת הקטלניות של הקורונה, טוען קימרון, נמוכה בהרבה ממה שהורגלנו לחשוב. לדבריו, מספר מקרי המוות הכללי מקורונה אינו עולה על 0.1 אחוז מכלל האוכלוסייה באף מדינה, ושיעור המתים מקורונה נמוך מ־0.01 אחוז מכלל אוכלוסיית העולם. משמע: 99.99 אחוז מאוכלוסיית העולם עד כה שרדו את המגפה, ולכן הווירוס קטלני במידה זניחה. "ניקח לדוגמה את בלגיה, המדינה בעלת שיעור התמותה הגבוה ביותר בעולם מקורונה, שם מתו רק 0.085 אחוז מהאוכלוסייה כתוצאה מקורונה", אומר קימרון.

"כלומר, 99.91 אחוז מהאוכלוסייה שרדו את הנגיף במדינה שנפגעה הכי הרבה בעולם. זה אומר אחד משני דברים: או שבלגיה התנהלה גרוע במיוחד, כי שיעור התמותה במדינה מאוד גבוה, או שיש גורמים אחרים שאחראיים לתמותה המוגברת שם. היות שבלגיה הנהיגה את אחד הסגרים הכי דרקוניים בעולם, והאוכלוסייה שלה הקפידה מאוד על ההנחיות ‑ חייבים להבין שיש גורמים נוספים, פרט לריחוק חברתי וסגרים, שמשפיעים דרמטית על הפגיעות של אוכלוסיות מסוימות. נחזור רגע לשוודיה, שהתנהגה, לכאורה, באופן 'מופקר', ושם יש 0.06 אחוז תמותה, הרבה פחות מבלגיה. כאמור, אם היא הייתה גם משכילה להגן על האוכלוסיות בסיכון גבוה ‑ התמותה שם הייתה הרבה יותר נמוכה".

שיעור התמותה הנמוך מהנגיף, שנמדד גם בארצות שנקטו סגרים מוקדמים וחמורים וגם באלה שהטילו מגבלות קלות בלבד מחייב, לדברי קימרון, להסיק אחד מהשניים: שהסיכוי למות במקרה של הדבקה נמוך ביותר, הרבה פחות מחצי האחוז המיוחס כיום לנגיף, או שהנגיף אינו מסוגל להתפשט ברוב האוכלוסייה. ההסבר השני, לדבריו, סביר יותר.

"על פי בדיקות נוגדנים שנערכו עד היום, באף מדינה לא התפשט הנגיף ליותר מ־20 אחוז מהאוכלוסייה, ללא תלות במגבלות שהוטלו עליה. גם קצב התפשטות אקספוננציאלי ‑ הצפוי באוכלוסייה פגיעה שטרם פגשה את הנגיף ‑ לא נמדד באף התפרצות", הוא אומר.

"מספר מנגנונים ביולוגיים מסבירים חסינות מוקדמת לנגיף, חלקית או מלאה, עוד לפני חשיפה ישירה אליו. אחד מהם הוא חסינות תאית, שעשויה להעניק למי שנחשף בעבר לנגיף ממשפחת הקורונה הגנה חלקית או מלאה נגד הנגיף החדש. אחד הדברים שרצוי לעשות כיום בישראל הוא סקר להערכת החסינות התאית באוכלוסייה, כדי לדעת אם התמותה הנמוכה יחסית אצלנו נובעת מהמדיניות בטיפול בנגיף או מגורמים אחרים. ארצות כמו גרמניה, סינגפור וקליפורניה כבר עשו את זה, זה לא כל כך יקר. אפשר לערוך בדיקות כאלו בארה"ב ובגרמניה, ולקבל תשובות תוך שבוע־שבועיים. אם נדע שהאוכלוסייה מוגנת ברובה בגלל מפגש עם נגיפים דומים קודמים ‑ נוכל לקבל החלטות מושכלות יותר. ככל שנאסוף יותר מידע, נוכל לפעל בצורה יותר חכמה".

קימרון גם קורא תיגר על הנחה מדעית שכיחה נוספת, שלפיה נדרשת הדבקה של 60 אחוז מהאוכלוסייה כדי ליצור "חסינות עדר", המכונה בפיו "עומק חיסוני", שתמנע את המשך התפשטות המגפה ותגן על האוכלוסיות בסיכון. "העומק החיסוני, או חסינות העדר, מתרחש הרבה מתחת לרף", הוא אומר. "60 אחוז זה סתם מספר שהומצא ממודלים מתמטיים פשטניים".

והוא מסביר: "כדי שעומק חיסוני ייווצר ב־60 אחוז, ההנחה הבסיסית היא שמאה אחוז מהציבור רגישים לנגיף. אבל אם ישנם גורמים שסותרים אותה, כמו חסינות תאית או מנגנונים אחרים ‑ הרי שהעומק החיסוני ממילא יהיה נמוך בהרבה. גם באמצעים מתמטיים הראו שזה שטות, כי לא כולנו מדביקים באותה מידה. יש כאלה שמנהלים חיי חברה עשירים, ואחרים מסוגרים בבית. גם אם נניח שה־R שווה 2.5, כלומר שכל חולה יכול להדביק שניים וחצי אנשים בממוצע, חסינות העדר תושג כבר כאשר 43 אחוז מהאוכלוסייה נדבקו. זה נמוך מ־60 אחוז, ויחד עם ההנחה שלא כל האוכלוסייה רגישה להדבקה, רף חסינות העדר יורד משמעותית".

גם הנתונים מהעולם, הוא טוען, מוכיחים שהמחלה דועכת אחרי שהדביקה עד חמישית מהאוכלוסייה בלבד. "מהעובדה שהמגפה דעכה במדינות רבות לאחר שהתפשטה בקרב 2.5 אחוזים עד 20 אחוז מהאוכלוסייה ‑ עולה שהעומק החיסוני הנדרש בישראל יושג בהדבקות של עד כמיליון וחצי ישראלים. מכיון שהמספר הזה מורכב גם מצעירים בריאים וגם ממבוגרים בקבוצות סיכון ‑ ככל שתמהיל הצעירים והבריאים מתוכם יהיה גבוה יותר ‑ כך יקטן מספר הקורבנות", אומר קימרון.

"הווירוס עובר בין אדם לאדם. אם אין לו את מי להדביק הוא ידעך מעצמו, וככל שיותר אנשים יידבקו, נקטע את שרשראות ההדבקה באופן טבעי. כלומר אם נדבקתי ואני חסין, מי שנושא את הנגיף לא יוכל להדביק אותי, ובזה יצרתי שכבת מגן להורים שלי, שהם יותר פגיעים ממני. המחלה הזו ידידותית במידה מסוימת, כי אנחנו יודעים למי היא מסוכנת ולמי פחות. ולכן התנהלות חכמה צריכה להיות הפוך ממה שאנחנו עושים היום: שאוכלוסיות שאינן בסיכון יידבקו וייצרו שרשראות חסינות, שיגנו על החולים ועל המבוגרים. כרגע אנחנו פועלים לריחוק חברתי גורף, שמונע חסינות דיפרנציאלית כזו".

איך יוצרים עומק חיסוני כזה?

"צריכים לפעול בשכל. למשל, להמליץ לאנשים בסיכון להימנע ממגעים חברתיים ולעטות מסכות, כדי להגן עליהם מהדבקה, ובמקביל לעודד את מי שאינו בסיכון להוריד מסכות".

אבל גם צעירים ובריאים מסתבכים לפעמים כשהם נדבקים בקורונה.

"לא נזרוק אנשים בריאים למחלקות קורונה כדי להדביק אותם, אבל בהחלט צריך לאפשר הדבקה בקרב מי שלא נמצא בסיכון. בטווח הארוך, מדיניות כזו תוריד את מספר הסיבוכים והמתים מהמגפה יותר מאשר המדיניות הנוכחית".

את מי היית משחרר להידבק בצורה כזו?

"ילדים בטוח, וגם אוכלוסיות פחות צעירות. צריך לשבת ולחשוב אם הגבול הגילי יהיה 50 או 65 ומטה, כמובן בלי מחלות רקע. וצריך להסביר לציבור את ההיגיון בדרך הזו, ולא סתם להפחיד אותו. בפועל, מה שאנחנו עושים כרגע זה מעכבים את ההגעה לעומק החיסוני הרצוי, שבלעדיו ובלי חיסון, המגפה לא תיעצר".

קימרון אינו יחיד המחזיק בדעה הלא קונוונציונלית הזו. תומכים בו גם פרופ' מייקל לויט, חתן פרס נובל לכימיה, פרופ' אייל שחר, ד"ר יפעת עבדי־קורק וד"ר אורי גביש. לאור ההבנה שגם בהיעדר חיסון ‑ אין צורך בשיעור גבוה מ־20 אחוז של נדבקים באוכלוסייה על מנת לאפשר את דעיכת המגפה, טוענים קימרון ושותפיו כי יש להסיר באופן מיידי את מרבית מגבלות הריחוק החברתי בישראל, כולל פתיחת הגבולות, תוך ריכוז המשאבים באוכלוסיות בסיכון. מדיניות כזו, הוא משוכנע, תקצר את משך המגפה ותהפוך את מדינת ישראל לירוקה. "בשוודיה זה לקח שלושה חודשים בערך, ממארס עד יוני. אנחנו חיים כמעט בלי מגבלות לפחות חודש, ולכן אני מעריך שתוך חודשיים, עד אוקטובר, נוכל להיות במצב דומה".

לדבריו, ייתכן שנחווה גל נוסף בחורף. "זה יקרה בגלל ההתקררות במזג האוויר, אבל גם אם יגיע גל נוסף, הוא יהיה הרבה פחות עוצמתי מהגל שנחווה אם לא נשיג את העומק החיסוני הנדרש. המגפה מתפשטת כמו שריפה ביער. אפשר לנסות להיאבק בה ובכל פעם יגיע עוד גץ ויבעיר הכל מחדש, או ליצור אזורי חיץ מספיקים כדי לנסות למנוע שריפות של המוקדים הדליקים ביותר. הסגרים וההגבלות מאוד מאריכים את ההתמודדות עם הנגיף, ובקיץ, שבו הוא ממילא פחות פעיל, מפעילים צעדי ריחוק חברתי שלא לצורך ומונעים את העומק החיסוני הנדרש לקראת החורף. הרעיון הוא להשיג את החיסוניות הטבעית הנדרשת בזמן, ולא לחכות לחורף, שבו הנגיף, ככל הנראה מתפשט מהר יותר באופן טבעי ואולי אף קטלני יותר".

בנייר עמדה שחיברו בתחילת השבוע דורשים חברי הקבוצה להפנות משאבים מבדיקות ובידודים להגברת הספיקה של מערכת האשפוז, להסיר את כל המגבלות על עבודה סדירה בכל ענפי המשק, לרבות אירועים, מופעי תרבות ומערכת החינוך, לפתוח את השמיים לכל העולם ללא חובת בידוד, לבטל את הדרישה לעטות מסכות, תוך צמצום משמעותי אך תחום בזמן של המגעים בין אוכלוסיות בסיכון לשאר האזרחים.

"הדבר היחיד שצריך להיות לנגד עיניהם של מקבלי ההחלטות כרגע, הוא שבתי החולים לא יקרסו", אומר קימרון. "זה המדד היחיד שצריך לקבוע אם יש צורך בריחוק חברתי או לא. כדי למנוע מצב כזה, היה צריך, כמובן, להשקיע בהם יותר בעשור האחרון. אבל גם היום, במקום לזרוק מיליארדים לפח על צעדים לא נכונים ולא יעילים, חייבים להשקיע חלק מהסכום הזה בחיזוק הפרסונל והמכשור. ובכל צעד שנוקטים של ריחוק, צריך לזכור גם את השיקול הכלכלי שיש נגדו שגם הוא עולה בסופו של דבר בחיי אדם".

לו אתה פרויקטור הקורונה, מה היית עושה עכשיו? נשאל קימרון והוא משיב: "קודם כל הייתי מדגיש שהדבקת ילדים היא עניין מבורך, כי היא מגינה על האוכלוסיות שבסיכון. מאותה סיבה הייתי פותח את כל מערכת החינוך, כי רובה המכריע מורכב מאנשים שאינם בסיכון. מובן שצריך למצוא פתרון למורים שסובלים מסוכרת או מחלות רקע אחרות, אבל אני לא רואה שום סיבה למנוע פעילות שמעודדת את הכלכלה. לא רק כי היא מאפשרת להורים ללכת לעבודה, גם כי היא מורידה בטווח הרחוק את התמותה. מילדים וצעירים הייתי גם מבקש להוריד את המסכות. אי־אפשר כמובן להכריח ילד להוריד את המסכה, אבל הסברה נכונה תעשה את העבודה.

"במקביל, הייתי קורא לאוכלוסיות הסיכון, ההורים שלנו ואנשים עם מחלות רקע, להימנע בחודשים הקרובים ממפגשים חברתיים, עד שנגיע לעומק החיסוני המתאים. אפשר ורצוי להמליץ לאוכלוסיות בסיכון לעטות מסכות. הייתי גם פותח את השמיים ומבטל את חובת הבידוד לחוזרים מחו"ל. במצב הנשאות בחו"ל לעומת הארץ, אין כל סיבה לבודד תיירים, כמו שאותך ואותי לא מבודדים למרות שיש לנו הסתברות אפילו גבוהה מזו של תייר אקראי מחו"ל להיות נשאים. אלה דברים שנכנסו לנו לראש לפני ארבעה חודשים ולא מבינים שזמנם חלף".

מה ההיגיון לפתוח את השמיים? אם ייכנסו לכאן חולים נוספים זה רק יקשה על המערכת עוד יותר.

"בנתונים של היום אין שום היגיון בסגירת השמיים, כי שיעור הנשאות בישראל גבוה מאוד. סטטיסטית, מי שייכנס אלינו הוא לא יותר מסוכן מבחינה בריאותית מכל אזרח שכבר נמצא כאן. קחי מדינה שמסתגרת מהעולם, כמו ניו־זילנד. נשאלת השאלה כמה זמן הם יוכלו לשמור על הגבולות שלהם סגורים. אם יימצא חיסון בחודשים הקרובים, אולי יש איזה היגיון לעכב כניסת נשאים מבחוץ כדי לשמור על המדינה עם שכיחות נמוכה של קורונה. אבל אם לא יהיה חיסון כזה בעתיד הקרוב ‑ הם עושים טעות קולוסאלית".

מה באמת יגיע קודם, להערכתך, החיסון הטבעי או המלאכותי?

"אם נפעל לפי ההמלצות שנתתי, אין לי ספק שהחיסון הטבעי יקדים את החיסונים שנמצאים בפיתוח. החיסון המפותח צריך להיות מושלם ונטול תופעות לוואי כדי שיהיה ראוי להשתמש בו. לאור הליכי הפיתוח הזריזים, עלולות להיות הרבה מאוד תקלות בדרך. צריך לזכור שכאשר מדובר על מגפה שהתמותה המקסימלית ממנה בכל האוכלוסייה היא פחות מפרומיל, חיסון שתהיה לו תופעת לוואי קטלנית בשיעור של פרומיל אחד, אחד לאלף ‑ יהיה קטלני יותר מהנגיף עצמו".

במשרד הבריאות התחלחלו כמובן למקרא הדברים, ושם הגיבו ש"מדובר במודל המבוסס על הנחות יסוד שלא הוכחו מבחינה מדעית. זו הצעה להימור מסוכן, שעלול לעלות בחיי אדם".