בואו נגיד את האמת.
להחליף סגר בעוצר לילי, זה כמו לצום, אבל רק בין הארוחות.
ובמילים פשוטות - הממשלה מבינה שאינה מסוגלת להתמודד עם הקורונה משום שאיבדה (ובצדק) את אמון הציבור ואת נכונות הציבור להיות ממושמע ולציית להנחיות.
בהתפרצות הראשונה, הוחלט 'לעקור את השן הרקובהי וכולם קיבלו את זה.
בהתפרצות השניה הוחלט לקדוח כל פעם קצת, מכל מיני זוויות, בכל מיני עומקים, בהתאם לכמה הפציינט צועק, ומה הכי משתלם לרופא.
את הרפואה (וגם את הכלכלה) החליפו הפוליטיקה ומאבקי הכוחות -
בין
קדושת התורה - לחרדים
קדושת ההפגנות - לשמאלנים
קדושת החתונות - לערבים
קדושת ההופעות - לאומנים
ועוד כמה קדושות ששכחתי.
כשנכנעים לאגף אחד, נאלצים לוותר לאחרים, ומדינה שלמה מאבדת שליטה.
ואולי טוב שכך.
כי בתכל'ס זה משאיר לנו 2 ברירות:
או את הפתרון הניו-זילנדי - כלומר הערכות רצינית, סגר מלא לכולם ובידוד אמיתי של החולים.
אבל בשביל זה צריך אמון, כמו שיש לניו-זילנדים במנהיגתם.
או ללכת לכוון השני - ומלבד כללי ההתנהגות הנוכחיים, מסיכה ריחוק וכדומה, לשחרר את גמזו, לפזר את קבינט הקורונה, לחזור לשגרה ולהפסיק לבלבל לציבור את המוח.
אין חצי הריון.
אין חצי סתימת שן.
אין חצי טיפול במגיפה.
והיות ולתת את הדבר השלם אינכם מסוגלים,
לא באמת נותרה לנו כל ברירה מלבד האפשרות השניה.
@משה פייגלין
נשלח מהאנדרואיד שלי
