סרטון מדהים וחסר תקדים רץ ברשתות החרדיות בצאת יום כיפור. שוטרים מגיעים לבית המדרש של חסידות ויז'ניץ בבני ברק ומפרקים אירוע המוני של החסידות שהתקיים במקום סגור. מי שיוצא מפתח הדלת הוא לא פחות מהאדמו"ר בכבודו ועצמו, לבוש בבגדי חג לבנים ומהודרים ומלווה בשניים מחסידיו. מראה חריג שספק אם נראה כמוהו בישראל.
מדובר באחת משלוש החסידויות הגדולות ביותר בישראל, ובאחד האדמו"רים החשובים בעולם החסידי. בסרטון נוסף, נראו החסידים בהמוניהם מחכים לאוטובוסים בעומדם צפופים וללא מסיכות.
נשמע לי כמעט בלתי נתפס שחצי שנה אל תוך הקורונה - והאדמו"ר הבכיר מפר את הכללים. אז ביררתי. דיברתי עם חסידים בוויז'ניץ ומחוצה לה, עם קרובים לכמה אדמו"רים אחרים, והתברר שאנחנו, הציבור הכללי, מצקצקים בזעם ודורשים מהחסידים לשמור על ההנחיות כשהם, למעשה, החליטו להחיל על עצמם מדיניות אחרת לחלוטין - להדביק את כולם ולעבור את זה. חיסון העדר.
מבחינתם, לא מדובר בזלזול בהנחיות, ואין באמת בעיות הסברה בהוראות פשוטות כמו עטיית מסיכה, מניעת התקהלות ושמירה על היגיינה. מה כן? יש מדיניות מכוונת ומודעת של לא מעט אדמו"רים שקובעת כי המבוגרים והמצויים בסיכון ישמרו על עצמם, אבל הצעירים והתנהלות החסידות ממשיכים בחייהם כרגיל.
רוב החרדים מקפידים
הציבור החרדי מורכב מליטאים, ספרדים וחסידים. רוב הציבור הליטאי והספרדי שומר היטב על ההנחיות, אבל אצל החסידים התמונה מורכבת יותר.
זה התחיל כבר בגל הראשון. חסידות בעלזא ערכה חתונה גדולה, התפילות בחסידויות כמו "תולדות אהרן" ו"תולדות אברהם יצחק" שנמצאות בשכונת מאה שערים הצפופה המשיכו כרגיל. ההערכה היום בקרב החסידויות הללו היא שכולם כבר נדבקו ולמעשה הקורונה "מאחוריהם".
בגל השני מצטרפות אליהן גם שאר החסידויות, בהן כאלה ששמרו על ההנחיות עד עכשיו - וכעת מקפידות פחות, באופן מכוון. ל"וויתור" על המלחמה בקורונה אצל החסידים יש כמה סיבות. החסידויות בנויות על קהילתיות. הערך החשוב ביותר הוא ההצטופפות סביב האדמו"ר. בתפילות, בשבתות, ב"טישים". אם תשאלו חסיד מה הוא היה מעדיף, להתרחק מהרב למשך חצי שנה או לחטוף קורונה - התשובה, מבחינתו, ברורה מאליה: הקורונה מפחידה פחות. אי אפשר לומר לחסיד לא להתקרב לרבו, או לא להתפלל איתו במשך חודשים ארוכים. פשוט אין סיכוי.
חשש מנשירה המונית
בעולם החסידי מבינים שכרגע לא יצליחו להילחם בקורונה, ואף משלימים עם ההנחה הזו. המשפחות מרובות הנפשות והשכונות הצפופות, לא ייתנו לקורונה לפסוח על אף אחד. מבחינתם, זה רק עניין של זמן עד שכולם יידבקו.
במקביל, רואים האדמו"רים שהמחיר של שמירה על ההנחיות כבד מדי. הקורונה זרעה הרס וחורבן בעולם החרדי. החשש הוא מנשירה של אלפי בחורים מהעולם החרדי, שהישיבה בחוסר מעש בבית לקחה אותם אל מחוץ למחנה - מצב המוגדר אצלם "מוות רוחני". גברים ונשים לא יצאו מהבית חודשים, ושדכניות ורבנים בקהילה מעידים שהם עסוקים כמו שלא היו מעולם, בבעיות "שלום בית" ובמשפחות שמתפרקות.
ומה לגבי חיי המבוגרים? ההוראה להם היא להישמר מכל משמר, אבל שוררות גם הבנה ובעיקר אמונה דתית תמימה, שמי שנגזר עליו לעבור לעולם שכולו טוב - יעשה זאת עם הקורונה ובלעדיה. נכון שישנם כמה צעירים שנספו, אבל בגלל טרגדיות נקודתיות, לא מוכנים האדמו"רים לשלם באלפי אבידות רוחניות.
מה שחותם את החלטת חלק מהאדמו"רים להיכנע לקורונה - זו הפוליטיקה וחוסר האחידות. גם שם ראו את ההנחיות הסותרות, את העדפת הטלת הסגר דווקא בחגים ולא באוגוסט, ומעל הכל: חוזרים שם ומתלוננים על הפגנות בלפור, שהפכו לשם קוד. "אם הם יכולים - למה אנחנו לא".
מדיניות "חסינות העדר" של החסידים היא עובדה מוגמרת. מי שחושב שהיא הפיכה - טועה. השאלות הן רק אם, מתי ואיך היא תשפיע על המדינה כולה.
''אדמו"רים סבורים שהמחיר של שמירה על ההנחיות כבד מדי. הקורונה זרעה הרס וחורבן בעולם החרדי. החשש הוא מנשירה של אלפי בחורים ''החסידויות בנויות על קהילתיות. הערך הכי חשוב: הצטופפות סביב האדמו"ר. אי אפשר לומר לחסיד לא להתקרב לרבו, פשוט אין סיכוי.
תוקן על ידי מנחה_חדשה ב- 30/09/2020 09:50:25
