אי אפשר להתעלם מהעובדה שיש מוקדי תחלואה רחבים וחריפים בעולם החרדי. זה עניין עובדתי, לא נתון לפרשנות • ובכל פעם כאשר הנתונים מתעדכנים, גל שנאה עכור נגד החרדים שוטף את המדינה • אבל יש גם ביקורת שחייבים לכתוב. בשום שכל, ברגישות. בשפה עדינה ואהבה גדולה • אנחנו לא יכולים - ואסור לנו - לעצום עיניים אל מול הקטסטרופה המתהווה • יהודה שלזינגר בטור דעה מיוחד ב'ישראל היום' על הצעידה לתהום
יש בעיה קשה ומוכרת שאי-אפשר להתעלם ממנה. בכל פעם שעולה שיח סביב העולם החרדי, המדינה נשטפת גל שנאה עכור נגדם.
פעם זה חוק הגיוס, פעם אלה פתיחת מרכולים ועבודת רכבת בשבת, ועכשיו אנחנו בעיצומו של שיח חרדים-קורונה רעיל במיוחד.
לתקשורת יש חלק בכך.
במשך שנים ארוכות התפרסמו כותרות חדשותיות כמו “חרדי הטריד”, אבל מעולם לא פורסמה כותרת על “חילוני הטריד”. שדרנים העזו לכנות חרדים “תולעים”, “פרזיטים”, “סחטנים” פרשנית מוכרת טענה שהחרדים אלימים ונעזרה בדוגמת הפגנות מלפני 25 שנה; היה חבר כנסת שהעז לכנות אותם “טפילים”, ויש מפלגה אחת לפחות שעושה מהחומרים הללו קמפיין בחירות בכל פעם מחדש.
•
ההסתה מחלחלת לציבור. בגל הראשון, כשבני ברק היתה בסגר, בעיר שכנה ניסו להקיף את בני ברק בגדרות, חרדי בסופר עבר ביזיונות וגידופים כמו “מפיצי מחלות” והטוקבקים חזרו שוב ושוב בכעס על “הדוסים האלה”.
טור הדעה שאתם קוראים נלקח מעיתון שהחיל על עצמו מאז יום הקמתו כלל ברור: לא מבזים את המסורת היהודית, לא מלגלגים על חרדים.
פסקי הלכה חריגים ובעלי פוטנציאל מבזה על חיטוטי אף בשבת לא קיבלו כאן ביטוי. ‘טיסת השבת’ שהתבררה כעלילת דם הופרכה ב’ישראל היום’, והיתה גם ביקורת על הקלות שבה המשטרה משתמשת במכת”זיות בהפגנות חרדים אל מול הפגנות אחרות.
גם סיפורים קשים שנחשפו בעיתון זה על מעללי רבנים, דוגמת ברלנד או עזרא שיינברג, נבחנו היטב שוב ושוב ונכתבו בזהירות ובהקפדה.
אבל יש גם ביקורת שחייבים לכתוב. בשום שכל, ברגישות. בשפה עדינה, עם לב רחב ואהבה גדולה לאחים.
•
אנחנו בימים קריטיים. ימים שרואים בסרטי אימה. עטיית מסיכות הפכה עניין נורמלי, אנשי רפואה שמכוסים מכף רגל ועד ראש כבר לא נראים כמו משהו חריג, ואף אחד כבר לא יעשה “פו” על עוגת יום הולדת במשרד.
ממוצע של 20 הרוגים (כן, הרוגים) ביום במלחמה נגד הקורונה הפך לדבר שבשגרה.
אי אפשר להתעלם מהעובדה שיש מוקדי תחלואה רחבים וחריפים בעולם החרדי. זה עניין עובדתי, לא נתון לפרשנות. אורח החיים החרדי מתקשה מאוד במלחמה בקורונה. הצפיפות, המשפחות מרובות הנפשות, בתי הכנסת וה’טישים’ גורמים להתפרצות המחלה.
בגלל זה החלטת האדמו”רים העומדים חסרי אונים מול הקורונה ונכנעים, היא דרמטית. אסור לפסוח עליה. היא תשפיע על כולנו, בהדבקה שתתפשט גם מעבר לחצרות החסידים, בבתי החולים העמוסים חולים, וחס ושלום שמערכת הבריאות במדינת ישראל תגיע למצב שבו ייאלצו רופאים לבחור מי יזכה למכונת הנשמה ומי לא.
•
חשוב לכתוב על זה, לדווח, לפקוח את העיניים, להעיר את הרשויות, ללחוץ על הרבנים – וזה עובד.
אתמול הודיעו שתי חסידויות, בעלזא וויז’ניץ’, שהן מבטלות את אירועי חול המועד. גם אם לחץ תקשורתי לא משפיע על חסידות סגורה, הוא משפיע על המשטרה – והיא זו שלוחצת ומשנה את התמונה בחסידויות שאינן מקפידות על הכללים.
אין כוונה לפגוע, להעליב או להשמיץ את החרדים. אלו לא ידיעות “צהובות” בעיתון. אנחנו מכבדים את העולם החרדי, אבל לא יכולים לעצום עיניים מול אסון מתקרב.
