מה קורה בין המשטרה לאזרחים?

דבר ולא חצי דבר

את השוטרים הדריכו והרגילו לפעול נגד עבריינים. לא הסבירו להם שהפעם לא מדובר בעבריינים אלא בסיטואציה מורכבת. מהשר לבטחון פנים ועד למפקדים בשטח אף אחד לא מבין את ההבדל בין פעילות אכיפה של תקנות שעת חירום שזוהי פעילות  שיטור ושמירה על הסדר הציבורי לפעילות של מניעת פשע. וחבל. 

ויש תשובה נוספת - 
ג'וש בריינר חושף ב'הארץ' מסמכים מדיונים פנימיים של המשטרה והמשרד לביטחון פנים בהיערכות לאכיפת הקורונה: לגבי מבקשי מקלט: המשטרה החליטה להקל מאוד על אכיפת תקנות הקורונה כנגד מסתננים ומבקשי מקלט ובעיקר חששה שהקורונה תוביל שם לעליה בפשיעה ובגזענות. בין היתר הומלץ "להגמיש" את דרישת ההזדהות מהם על ידי שוטרים ולנסות למצוא להם פתרונות דיור באמצעות עמותות.

לגבי הציבור החרדי נכתב בהיערכות המשטרה: "אל לנו להסכים לפשרות, גם כאשר מדובר באירוע דתי כמו חתונה או לוויה, עלינו לפעול בכוח אל מול מי שמפר את ההנחיות" וכן: "העיתונות החרדית מאופיינת בכך שהיא מדווחת על הנורמות הרצויות ואינה מתארת אירועים כפי שהתרחשו בפועל".

ברוב רובם של המקרים מתברר שהדברים אחרת ממה שתוארו בתקשורת בכלל ובתקשורת החרדית (הכתובה והדיגיטלית) בפרט.

כמובן שיש מקרים בודדים שאין להם הצדקה ובהם צריך לטפל, אך העליהום על המשטרה הוא כללי, והוא חלק מניסיונות ההסטה של נציגנו וצייציננו הלא יקרים מביקורת וחשבון נפש פנימי לעבור הסתה, שיסוי החוצה ולהעצים את תחושת ההתקרבנות של הציבור שלנו.

אפשר להתווכח על ההנחיות, לטעון שאינן הגיוניות, מרושעות וכו', אבל המשטרה מתפקידה לאכוף, והיא אוכפת את זה בכל הציבורים (פשוט אצלנו לא מראים את זה במכוון).

כשאזרח או אזרחית מסרבים להזדהות בפני השוטר/ת, הדרך היחידה שיש לשוטרים להתמודד עם זה, היא באמצעות עיכוב והבאה לתחנה, ואז מתחילים הדרמות, והסרטונים החלקיים והמגמתיים שמתפרסמים.

אבל ברגע שמתברר שישנה אג'נדה מכוונת להחמיר עם מגזר אחד,
ולהקל במודע עם מגזר אחר, הרי שאין לדקדק בנאמנות הדיווחים, ההקלטות
והצילומים, גם אם הם חלקיים ןלא מדוייקים.

אז אנא חזור וקרא שוב את החשיפה של ג'וש בריינר בהארץ.
לא נראה שהתדריך נאמר בשביל יח"צ.

לענד מפספסים פה את הפואנטה האמיתית, המצב שכיום הכל מוסרט יוצר אצל שתי הצדדים רצון להוכיח את כוחו או להוכיח את כאבו, הכל הופך להיות צביעות גדולה בין מצד האזרח בין מצד איש החוק, ואגב זה כולל את כל אנשי החוק כולל שופטים הכל מבקשים לצאת טוב או רע בפרסום על מנת שזה ישרת את האינטרס צר שלהם. הפיתרון ::: המדינה חייבת ליצור אידאולוגיה שסביבה התושבים כולם מסכימים, אממה בעבר זאת הייתה האידאולוגיה של נגד ערבים אז כולם רצו לשמור על המדינה בשביל המטרה, כיום נגמרו המטרות אז שתלך המדינה עם שוטריה ואזרחיה כל אחד ממבטו. נו אז מה יהיה אין פתרון, אולי ישכילו החרדים להשתמש במצב הנפיץ הזה שלא יקרה כאן אביבמיהודי לחפש אידאולגיה אלוקית לתת הבנה לאזרח הפשוט מה מטרותיה של יהדות חרדית לעבר מה היא מביטה כשהיא מחליטה משהו בדרכה.

זוכרים את החבר בכיתה שתמיד כשהיו מבקשים ממנו דף הוא היה עונה "כבר עברתי את האמצע" ?? 
אז היום הוא גדל ונהיה שוטר ותמיד הוא עונה "כבר התחלתי לכתוב את הדו"ח" .... 

הסיבה שאנשים מסרבים להזדהות זה בגלל שהם יודעים שאין לשוטר שום שכל והגיון וברגע שהמספר שלך נכנס למערכת הדו"ח בדרך ולכן מסרבים להזדהות בתקווה שיוכלו להסביר לשוטר (לכולם הרי יש סיבה הכי טובה בעולם) ואילו השוטר ברגע שאתה מסרב להזדהות נפגע בכבוד שהכי יקר לו והוא מתחיל להתעקש ותוך שניה זה נהפך למכות ובלגן ... 

מתברר שהרקבון והצחנה בגופי אכיפת החוק במדינה, חמורים ומדאיגים,
גם שלא מדובר בציבור החרדי.
אנשי החוק מרגישים עצמם מעליו, ומרשים לעצמם לעשות ככל העולה על רוחם.
אתמול פורסמה בכלי התקשורת ידיעה על חוקר משטרה שניסח דו"ח חקירת תביעה,
ללא כל קשר למה שנאמר לו, ובכך 'מסמס' את עילת התביעה.
ידיעה שכזו אמורה להאעיד את אמות הסיפים הבודדות שנשארו על מכונם.
אבל כנראה שעכשיו זו לא התקופה המתאימה...