כישורי המנהיגות של גנץ וכושר ההישרדות של 'כחול לבן'

אולי כבר מישהו הזכיר את זה,
אבל אם כבר מדברים, מה שתפס אותי זה הדמיון הזועק -
בין התופעה הישראלית ששמה "בני גנץ", למקבילתה האמריקאית ששמה "ג'ו ביידן".

1) הגבר הלבן הגבוה והמרשים,
2) בעל היסטוריה מכובדת בעשיה הציבורית,
3) בעל רושם הגון ומכובד,
4) בעל תפיסה פוליטית מתונה,
5) בעל אופי שאינו לוחמני ואינו נוטה לשנאה,
6) אולם מקבל עליו את לחצי המחנה הפרוגרסיבי להנהיג את מלחמתו במחנה השמרני,
7) וכך הוא משמש כפנים המתונות והמכובדות - עבור גורמים רדיקליים הרבה יותר - שמשתמשים בו ושולטים בו.
8) בבחירות הוא הכריז על נצחונו,

9) מה שלאחר מכן התברר כלא מדויק,
10) בפועל מה שקרה, שזה נתן אמנם הרבה כוח למחנה הפרוגרסיבי, אולם לא הצליח לספק לו הכרעה,
      נוצר סוג של כאוס, תיקו, מצב ללא מוצא, כאשר לא נראה באופק פתרון כל שהוא.


עד סעיף 8 הדמיון ברור,
עשיתי הפסקה בין סעיפים 8 ל-9, שם אנו אוחזים כרגע.
עושה רושם שגם בארה"ב הולכים לסגור את התהליך בצורה דומה...
נראה שגם הם הולכים ליישם את הסעיפים האחרונים...

נקודות מעניינות העלית 
קשה להתעלם מהדמיון [שלכאורה אין לו כל משמעות].

השמאל תמיד נוהג להאשים את "שלוחיו לכנסת" (לא הייתי קורא להם מנהיגים) בכישלונותיו.

אחרי כישלון ועידת קמפ דייויד, כשבתמורה להצעה של אהוד ברק לתת לו את כל יו"ש וירושלים,הוא בעט בדלי ופתח באינתיפאדה השנייה,
השמאל הפך את אהוד ברק לאשם הבלעדי בכל צרות העולם.כנ"ל בוזי הרצוג, ועכשיו גנץ.

השמאל נכשל בגלל שגם העם הפלסטיני וגם העם היהודי לא עובדים אצלו,מה לעשות.
שיעבור לאירופה שמה יש עמים נאורים, העמים המזרח-תיכוניים לא בעניין כ"כ.

קל מאוד להאשים את האנשים הדלוחים שהשמאל שולח לכנסת.

יש עוד נקודה.
מלבד שמעון פרס,כל מנהיגי השמאל בדור האחרון היו אנשים דלוחים למדי. (וסליחה מאהוד ברק, אבל להיות יותר מדי מעפן זה גם סוג של דליחות...)אולי כי האנשים המוצלחים באמת בשמאל, לא מכלים את זמנם על המוסד הלא-לגיטימי-בעיניהם הזה, הכנסת שנבחרת ע"י הספרדים הנבערים שאין להם תקנה עולמית, ומתמקדים במערכת המשפט והתקשורת, מוקדי הכח האמיתיים.....

תוקן על ידי פצקו ב- 26/11/2020 22:24:44