המחדל בהר מירון חשף את העובדה שקבר רשב"י, עם 2.5 מיליון מבקרים בשנה, הוא אתר התיירות השני בגודלו בישראל אחרי הכותל, וכי הילולת ל"ג בעומר עם חצי מיליון המשתתפים בה היא אירוע ההמונים הגדול בישראל.
ככל שנחשפות העובדות מתברר כי מותם הטראגי של 45 ממבקרי ההילולה היה מוות ידוע מראש. זאת, מכיוון שקבר רשב"י צר מלהכיל חצי מיליון מבקרים ביממה, ובוודאי שבלתי אפשרי לדחוס למתחם 100 אלף איש בו זמנית בשעות השיא של ההילולה. אין די מקום, וזה לא ישתנה גם אם המדינה תלאים את מתחם הקבר, תפנה את כל הפולשים ותסדר את כל דרכי הגישה.
איך לא הבחנו קודם שאנחנו שולחים 45 אנשים אל מותם הבלתי נמנע? כשם שלא הבחנו בכך שהילולת הר מירון היא אירוע שמגמד כל אירוע המוני אחר בישראל. אנחנו באופן עקבי מתעלמים ממה שקורה בחברה החרדית, מתייחסים אליה כאל חצר אחורית מוזנחת ונשכחת, וטומנים את הראש בחול לגבי המשמעות של המספרים האדירים של הריבוי הטבעי החרדי. מדובר באוכלוסייה שכנראה צומחת בקצב המהיר בעולם ושקצב הגידול האקספוננציאלי שלה עשוי להכריע את ישראל אם היא לא תתעורר להסיק את מסקנות המדיניות הנובעות מכך.
לפי שנתון החברה החרדית של המכון הישראלי לדמוקרטיה, בעריכתם של גלעד מלאך ולי כהנר, קצב הגידול השנתי של החברה החרדית הוא 4.2%, לעומת קצב גידול של 1.4% בקרב החברה היהודית שאינה דתית. קצב הגידול המסחרר נובע מגיל נישואין מוקדם ופריון ממוצע של 6.6 ילדים לאשה חרדית (לעומת ממוצע של 2.1 ילדים ליהודייה שאינה דתית). המשמעות היא שהאוכלוסייה החרדית מכפילה עצמה כל 16 שנה, לעומת הכפלה כל 50 שנה של האוכלוסייה החילונית. יש כל כך הרבה ילדים בחברה החרדית, שהגיל החציוני שלה הוא 16.
אפשר להסיק מכך גם מסקנות לגבי כוחם הפוליטי של החרדים — הרוב המוחלט של המצביעים החרדים עוד לא התחיל להצביע. כשהוא יגיע לקלפי, כוחן של המפלגות החרדיות ישלש את עצמו. כיום החרדים הם 13% מהאוכלוסייה, עד 2065 הם יגדלו ל–32%. באותו מועד, מצביע פרופ' דן בן דוד ממכון שורש, הילדים החרדים יהיו כבר 49% מכלל התלמידים בישראל.
קצב הגידול המסחרר של החברה החרדית נשמר מ–2009, ואין סימנים לירידה בילודה. ההשלכות הכלכליות והחברתיות הן אדירות ממדים. "בכל שבוע נולדת במודיעין עילית כיתה חדשה", אומר ד"ר חיים זיכרמן מהקריה האקדמית אונו. מערכת הבריאות חייבת להיות ערוכה לכיתה החדשה מדי שבוע ובהמשך הנטל יעבור למערכת החינוך.
לדברי זיכרמן, שערך את התוכנית האסטרטגית לדיור של החברה החרדית עבור משרד השיכון, עד 2035 החברה החרדית תזדקק ל–200 אלף דירות. צורכי הדיור של החרדים הם 10,000 דירות חדשות בשנה. כיום, ישראל בונה ומשווקת כ–50 אלף דירות בשנה, כלומר חמישית מהדירות החדשות צריכות להיות מופנות לחרדים לבדם."בעיר אלעד יש 7,000 יח"ד", הוא אומר, "ישראל צריכה להוריד מהשמים מדי שנה אלעד חדשה, וגם זה לא יספיק".
אתגר הדיור
היכן יגורו רבבות החרדים שנולדים מדי שנה? לא בכדי ביקש השר יעקב ליצמן, אחרי כישלונו המהדהד כשר הבריאות במשבר הקורונה, לקחת לידיו את מושכות משרד השיכון: האתגר האסטרטגי הגדול ביותר שמעיב על הצמיחה החרדית המסחררת הוא אתגר הדיור. ליצמן, חסיד גור, תומך בהקמת ערים נבדלות חדשות לחרדים במיקומים מרוחקים — כסיף בסמוך לערד ושפיר בסמוך לקריית גת — בפועל המשך ההתבדלות של החרדים בערי גטאות, ללא מקורות תעסוקה סמוכים וללא הכנסות שיאפשרו לערים לקיים את עצמן.
זיכרמן ומרבית אנשי המקצוע במשרד השיכון מתנגדים לבניית הגטאות הללו ותומכי בשילוב החרדים בערים מעורבות קיימות. הבעיה שאף ראש עיר לא רוצה את החרדים, שמשלמים מעט ארנונה ודורשים שירותים רבים.
החרדים אינם משתמשים במעליות שבת, בגלל פסק הלכה קיצוני כלשהו, ולכן לא ניתן לבנות עבורם בנינים של יותר מ–7–6 קומות. 200 אלף יחידות דיור חדשות, בגובה של 6–7 קומות, מאיימות לכסות את מדינת ישראל בשמלת בטון ומלט, לחסל שטחים פתוחים, וכמובן להחריף את יוקר מחירי הדיור.
חרדים ממעטים להחזיק במכוניות, ולכן תרומתם לעומסי התנועה מועטה. עם זאת, הם צרכנים של תחבורה ציבורית, וישראל תצטרך לתכנן את התחבורה שלה כדי לשרת את מאות אלפי הדירות החדשות. מאחר שהחרדים מקצינים לאורך שנים, רבים מהם דורשים קווי מהדרין עם הפרדה בין גברים לנשים. המשמעות היא שבעתיד הנראה לעין יהיו אוטובוסים רבים שבהם נשים יוכלו לשבת רק מאחור — המחזה שנראה באחרונה בארה"ב ב–1955, עם הסירוב של האזרחית השחורה רוזה פארקס לפנות את כיסאה באוטובוס, עומד להיהפך למחזה נפוץ בישראל, ומבחירה.
הפירמידה קורסת
הגברים החרדים מסרבים ללמוד לימודי ליבה, להתגייס לצבא או לצאת לעבוד. רק מחציתם עובדת, וגם המחצית הזאת — בגלל היעדר מיומנויות וכישורים להתמודדות עם שוק העבודה המודרני — עובדת רובה בעבודות בפריון נמוך ושכר נמוך. המשמעות היא הרת אסון: האוכלוסייה שצומחת בקצב המהיר ביותר בעולם, ובתוך 40 שנה תהפוך לשליש מאוכלוסיית ישראל, צורכת תקציבים ושירותים רבים, משלמת מעט מסים ובעיקר מייצרת מעט תוצר. הפירמידה הכלכלית של ישראל, עם אוכלוסייה חילונית שסוחבת על גבה את החברה החרדית, הופכת צרה משנה לשנה, עד שהיא צפויה לקרוס אל תוך עצמה.
נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון, הציג בכנס של TheMarker, רגע לפני פרוץ הקורונה, את המשמעות הכלכלית של הפירמידה הקורסת: התוצר לנפש של ישראל ב–2065 יהיה נמוך ב–9% כתוצאה מהיעדר היציאה לעבודה של הגברים החרדים. המשמעות היא שהתוצר יהיה נמוך בכ–140 מיליארד שקל (במונחי היום), או שכל נפש תשתכר 13 אלף שקל בשנה פחות.
מאחר שהחרדים הם עניים, מבחירה, הם צורכים תשלומי קצבאות ומשלמים פחות מסים. לפי בנק ישראל, משפחה חרדית מקבלת 27% מהכנסתה כקצבאות, לעומת 12% במשפחה חילונית. במקביל, היא משלמת רק כשליש מסים. עד 2065 הגירעון במסים חייב התייקרות של המסים ב–16%. מאחר שנתח משלמי המסים באוכלוסייה יורד, בד בבד עם הגידול בשיעור החרדים, זה אומר שהנטל על מעט משלמי המסים הופך בלתי נסבל. לפי בן דוד, כבר כיום שני העשירונים העליונים משלמים 92% מהמסים, לעומת 83% שהם שילמו לפני שני עשורים. עד מתי הפראיירים, משלמי המסים, ימשיכו לשאת בנטל?
נשלח מהאנדרואיד שלי
