מה מביא את הרבה אנשי תקשורת להזדהות עם האויב??

ממתי מי שהורג יהודים הוא אוייב? ידוע לי על קבוצות חרדיות שלמות שהרגו יהודים בשאננות והם לא האויב של היהודים, או שכן?

יש כמה גורמים, אך אי אפשר שלא להביא ציטוט מדהים של הודה הדעות ברל כצנלסון ממנהגיה הבולטים של תנועת העבודה:

"היש בעמים אשר מבניו הגיעו לידי סילוף כזה, שכלי ונפשי, שכל מה שעושה עמם, כל יצירתו וכל יסוריו הם בזויים ושנואים, וכל מה שעושה אויב־עמם, כל שוד וכל רצח וכל אונס ממלא את לבם רגש הערצה והתמכרות? אכן, ברוסיה ב-1881, בעצם ימי הפרעות, ישבו בנים ובנות לעם ישראל והדפיסו בחשאי מתוך מסירות־נפש, פרוקלמציות, הקוראות לפוגרומים, מתוך תקווה שהדם היהודי שישפך יעזור להתקוממותו של המוז'יק הרוסי. אכן, יודעת ההיסטוריה העברית כל מני רנגטים ודגנרטים. צורות שונות ל'שמד'! כל עוד אפשרי הדבר שיבוא ילד יהודי לארץ ישראל, ילד שטופח על־ידי יסורי העם ומשאת נפש של דורות, וכאן ידבקו בו חיידקים של שנאה לעצמו, של 'עבדות בתוך המהפכה', ויטרפו עליו את דעתו עד כדי כך שיראה את הגאולה הסוציאלית בנאצים הפלשתינאים, שהצליחו לרכז כאן בארץ את האנטישמיות הזואולוגית של אירופה עם תאוות הפיגיון שבמזרח – אל ידע מצפוננו שקט." ~ נאום 1 במאי 1936

בהחלט
זה כמובן לא רק בקרב אנשי התקשורת, פשוט להם אנו נחשפים יותר
המצב באקדמיה, בתרבות, בבתי המשפט ובפרקליטות לא יותר טוב.

אוטו-אנטישמיות:

אם אתה עיתונאי אגואיסט אוהב כבוד ותשומת לב, יש לך דילמה לא פשוטה, מה עדיף הכבוד האישי, או הכבוד הלאומי שלך, של העם שלך

אם אתה אוהב יותר את הכבוד האישי, אתה יוצא בצדקנות נגד העם שלך, נגד הארץ שלך, נגד המדינה שלך, וקוצר המון תשומת לב ואהבה על חשבון האחים שלך.

זהו תמצית משנת חייו של מוחמד פריי, "תראו אותי, אני אני אני"
כל ציוץ חדשות שלו צועק "ישראל פריי פה, איזה גבר"