| נשלח ב-4/6/2021 14:22 |
 |
| |
ווארט קצר לפרשת השבוע
לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרתת צפורה ב"ר שלמה ז"ל ולשמירת עם ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה *"אפס כי עז העם היושב בארץ" (י"ג כ"ח)* בעל "דברי שאול" אומר: האמת היא כי כל ענין המרגלים תמוה מאד, מה חטאו, הרי אמרו את האמת? וההסבר כך: אדם קונה בית בתנאי שיראה את הבית וכאשר ימצא חן בעיניו יתן את הכסף, ואם לא יתבטל המקח, מסתבר שאם יראה שהבית רעוע או שאין בו כל הדברים שהיה מדובר עליהם בשעת הקניה יוכל הקונה לחזור בו, אבל אם הבית כשלעצמו טוב אלא שהדיירים הגרים בו עד עכשיו הם אנשים רעים אין זה מהווה גורם ונימוק חוקי לבטל את המקח שהרי המוכר יוציא את הדיירים משם וימסור את הבית לקונה. אותו הדבר היה במרגלים, משה שלחם לראות את הארץ הארץ עצמה אם טובה היא, או רעה, והנה באו יהושע וכלב ואמרו שהארץ טובה, וגם יתר המרגלים הסכימו לזה, אלא שטענו: "אפס כי עז העם היושב בה" כלומר: הדיירים אינם טובים כאן יש חוסר אמונה בה' שיפנה את העמים היושבים בה, כמו שאמר להם: "ובדבר הזה אינכם מאמינים" (דברים א, לב) (אמרות חכמה על התורה) שבת שלום נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2021 17:14 |
|
| |
שכוייח...
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2021 17:16 |
|
| |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2021 18:11 |
|
| |
יישר-כח על הווארט היפה. בהזדמנות זו הנה עוד ווארט.
כתוב בפסוק: ויהושע בן-נון וכלב בן יפונה מן התרים את הארץ קרעו בגדיהם.
המרגלים היו אנשים חשובים כפי שאומר רש"י. הואיל וכך הם לבשו פראקים,
כובעי המבורג, געבלימטע בעקיטשעס וכדו'
יהושע בן-נון וכלב בן יפנה ראו בלבוש הרבני המכובד של מוציאי דיבת הארץ
רעה דבר לא ראוי ועל כן הם קרעו להם את בגדיהם.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/6/2021 13:53 |
|
| |
לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל ולשמירת עם ישראל מכל צרה וצוקה נגע ומחלה *ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי (טז, א)* כתב רש"י, "ולא הזכיר בן יעקב שבקש רחמים על עצמו שלא יזכר שמו על מחלקותם שנאמר (בראשית מט, ו) בקהלם אל תחד כבודי". וקשה, וכי יעקב דאג כל כך לכבוד עצמו שלא יזכר שמו? ועוד, שמה יועיל לו אם לא יזכר בפסוק "בן יעקב" אם נזכר עד בן לוי, וכי מי זה לא ידע אשר לוי הוא בן יעקב. אך הענין הוא כן, דהנה מפרשי התורה אומרים על הפסוק (ויקרא כו, מב) "וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור" הנכתב באמצע התוכחה וקשה, אדרבה זה לטובה גדולה יחשב להזכיר להם זכות אבות, ואם כן מה זה שייך לקללות, ותירצו, כי בשעת עונש בעת הקללה גם זה לעונש יחשב להזכיר להם האבות מקור מחצבתם כי זה גורם להעניש אותם עוד יותר כמו למשל אם אחד נתפס בגניבה, ובעת שיעמוד לפני המשפט יגיד עליו אחד שהוא בן הרב דמתא, אז ודאי יהיה גדול עונו מנשוא וכפלים יענש, כן בעת הקללה אומר הכתוב כי גם יזכור להם שהם בני אברהם יצחק ויעקב, ומצד יחוסם אינם ראוים לאותם החטאים, ועל ידי זה יוגדל עונשם. לזה נוכל לומר גם כאן, כי יעקב מגודל אהבתו לבניו כרחם אב על בנים, התפלל על קרח להקטין עונשו, ולכן ביקש והתפלל עליו כי בשעת העונש לא יזכור לו שהוא בן יעקב. (אמרי יעקב) שבת שלום וחודש טוב נשלח מהאנדרואיד שלי
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-11/6/2021 17:00 |
|
| |
ווארט נפלא ששמעתי -
למה לא הזכיר קורח את יחוסו אל יעקב אבינו?
רש"י הסביר שיעקב אבינו ביקש שלא יתייחד שמו על בעלי המחלוקת האלו "ובקהלם אל תחד כבודי"
והנה הסבר נפלא נוסף
יש יחוס של כבוד
ויש יחוס מחייב
כל עם ישראל התייחסו אל יעקב אבינו, כולם נכדיו, יחוס זה אינו מכבד את קורח יותר מכל אחד
קורח הזכיר את יחוסו המכובד דרך משפחת בני לוי, בני קהת מנושאי הארון, זהו יחוס מכבד
היחוס אל יעקב אבינו הינו יחוס מחייב נטו, מחייב אותו להתנהג כמו שבני הגדולים צריכים להתנהג, ולכן לא התייחס אל יעקב אבינו.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2021 13:56 |
|
| |
לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל ולשמירת עם ישראל מכל צרה וצוקה נגע ומחלה *ונפשנו קצה בלחם הקלקל. וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים (כא, ה-ו)* יש לתמוה, ארבעים שנה אכלו את המן, ועכשיו לפני שעמדו להיכנס לארץ נתעוררו להתלונן עליה. גם יש להבין מדוע נענשו דוקא בנחשים השרפים. אמנם בתחילת הארבעים שנה טענו "בלתי אל המן עינינו", כי אף שהיה במן כל מיני טעמים, בכל זאת לא ראו בעיניהם צורת מאכל, לכן אמרו בלתי אל המן 'עינינו'. אבל כל הדור ההוא מת במדבר, והדור הזה חיו במדבר ולא הכירו צורת פרי או מאכל, לכן הסתפקו במן ולא התאוו לדברים אחרים. אך עתה בבואם בסמיכות לארצות נושבות וראו שם כל מיני מאכלים התחילו להתאוות אליהם, והחלו להתלונן על המן. ולכן נענשו בנחשים, מדה כנגד מדה, כי ארבעים שנה הלכו במדבר וראו נחשים ועקרבים, אך לא ידעו כי יכולים הם להזיק כי הענן שמר עליהם, לכן רמז להם הקב"ה שלא רק חידוש זה נתגלה לכם שיש כל מיני פרות ומאכלים נאים שהם תאוה לעינים, אלא עוד חידוש יתגלה לכם שהנחשים בטבעם מזיקים הם, והקב"ה שמר עליכם מהם ארבעים שנה. (חתם סופר) שבת שלום נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2021 12:39 |
|
| |
לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל ולשמירת עם ישראל מכל צרה וצוקה נגע ומחלה *"תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו" (כג, י)* איך זה מתאים לחכם כבלעם, לבקש בקשה כזו וכי יעלה על הדעת, שיחיה חיים שפלים כל כך, ואחר כך ימות ויקבל שכר כצדיק? אך לאמיתו של דבר, התכוון בלעם לומר את מה ששומעים אנו מהרבה אנשים, שזנחו את הדרך הישרה. "הלואי והייתי יכול לחזור, באמת הייתי רוצה בכל לבי לחזור, אבל מה אעשה, אני לא מסוגל!" אנשים אלה התייאשו מעצמם, הם אינם מסוגלים לאזור עוז ולהתגבר על עצמם, תאוותיהם ורצונותיהם. אמנם הגיעו להכרה, אמנם רוצים באמת להשתנות, אבל חוששים הם מן המהפך, כי יודעים הם שהוא יחייב אותם להלחם מלחמה בלתי פוסקת, כבדה וקשה, שהיא נראית להם כאבודה מראש. ולא זו בלבד. הם מוכנים לחזור בתשובה, ושמלאך המות יקח אותם אליו תיכף ומיד; כי אז, נחסכת מהם המלחמה הקשה. למות עבור התשובה הם מוכנים, אבל לא לחיות עמה! כמובן, שכל הטיעון הזה, ככל שהוא נשמע הגיוני, אינו אלא עצת היצר. אין יהודי שלא יהיה מסוגל לחזור בתשובה, אם רק ירצה בכך. אין גבול לשפע של עזר ה', המצפה למי שחפץ לזכות בו באמת. זו היתה גם כוונתו של בלעם. "תמות נפשי מות ישרים" למות אני מוכן עם כל ההידורים, ביום מיתתי אני מסוגל להיות צדיק יסוד עולם. אבל לחיות? להתגבר על היצר אי אפשר... (ע"פ אוה"ח הק') שבת שלום נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/7/2021 13:35 |
|
| |
לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל ולשמירת עם ישראל מכל צרה וצוקה נגע ומחלה
*"וצויתה אותו לעיניהם, ונתת מהודך עליו" (כז, יט)*
צריך להבין, מהו ענינו של ציווי זה, וכי יש דבר שיהושע עוד אינו יודע מהנהגתו של משה רבינו, והרי הוא "נער לא ימיש מתוך אוהל", יומם ולילה שהה עם משה ולמד ממנו הכל? ביאר הגאון רבי אליהו שווי זצ"ל ראש ישיבת פילדלפיה שכל תקופה יש לה את דרכי ההנהגה שלה ונסיונותיה. אלמלא הציווי המפורש, יתכן שיהושע היה חושב שעליו לשנות את ההנהגה בהנהגה ההולמת לדורו, שהיא הנהגה אחרת מזו של משה רבינו, ועל כן ציווה הקב"ה למשה רבינו שיתן מהודו על יהושע לעיני כל ישראל, להורות שימשיך להנהיג בדיוק כפי שהנהיג הוא, כלומר, באותה הדרך שבה נהג משה, ולזה צריך ציווי מיוחד". (ר' אליהו שוויי זצ"ל) שבת שלום נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-9/7/2021 14:19 |
|
| |
לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל ולשמירת עם ישראל מכל צרה וצוקה נגע ומחלה *איש כי ידור נדר לה' וגו' לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה (ל, ג)* המגיד מדובנה זצ"ל הסביר מדוע החמירה התורה כל כך בעונשם של הנדרים שלא קויימו. וכדרכו, הסמיך לכך משל מאלף. מעשה באדם שהגיע לעיר הגדולה ואין בידו פרוטה לפרטה. ממה יחיה, התייצב בתחנת המשטרה ושאל האם זקוקים הם לשוטר. לשוטר לא היו זקוקים, אבל לסוהר בהחלט. כך התוודע לאסירים ולתנאי חייהם, כלואים בתאים צרים ומצחינים, נמקים בתנאים איומים. היה אגף מרווח יותר, ובו אסיר אחד שזכה לתנאי רווחה. ידיו לא נכבלו באזיקים ורגליו לא הוגשו לנחושתיים. שאל לפשר היחס המועדף, ונענה: "האסירים האחרים הם חלאת החברה, עבריינים מועדים ופושעים מסוכנים. לכן מוחזקים הם בתנאים מגבילים ומתייחסים אליהם בכל חומר הדין. אבל איש זה היה סוחר נכבד שאיתרע מזלו ונהפך עליו הגלגל, הנושים דחקו בו וידו לא השיגה לפרוע את חובותיו. הוא נכלא כאן לימים מספר, עד שיובא לפני השופט ויוכרז רשמית כפושט רגל". "פושט רגל?!" היה זה עבורו מושג חדש. "אדם שאין ידו משגת לשלם את חובותיו, מוכרז כפושט רגל ופוטרים אותו מתשלום", הסבירו. "וכי מה יעשו לו אם אין ביכלתו לשלם, האם יטלו את נפשו?!" דברים של טעם הם. אם כך, מה מעשיו פה, במסדרונות האפלוליים של בית הכלא, במשמרות חדגוניות תמורת משכורת דחק? עוד באותו יום הגיש את התפטרותו. פנה ליקר שבמלונות העיר ושכר מערכת חדרים. הזמין את המובחרים שבמעדנים ושבע רוב טובה. לאחר ימים מספר, שאל האכסנאי אודות התשלום. "את האמת אומר", השיב. "אין לי". האכסנאי נדהם, והוא ציטט באוזניו: "וכי מה יעשו לי אם אין ביכלתי לשלם, האם יטלו את נפשי?!" תבעו האכסנאי למשפט, אך הלה התייצב בשלווה לפני השופט ואמר בשאננות: "מבקש אני שיכריזו עלי כעל פושט רגל", חד וחלק... זעף השופט וזעם: "הלקוהו מאה מלקות והשליכוהו לצינוק!" כאן התקומם האיש ומחה: "היכן הצדק והיושר? הלא אך לפני שבוע ראיתי אדם שפשט את הרגל, בילה כמה ימים ברווחה ושולח לחפשי, פטור מחובותיו!. גער בו השופט: "אין כאן מקום להשוואה! הלה היה סוחר ישר דרך שהמר לו גורלו והפסיד בעסקיו גלגל הוא שחוזר בעולם, ועלול לקרות לכל אחד. אין מקום להענישו, הוא נענש דיו באבדן נכסיו. אבל אתה, מי הכריחך להתפטר ממשרתך ולהכנס לבית המלון, להונות את בעליו ולשכור את הנאה שבחדריו וליהנות ממבחר מטעמיו? אם ידעת שאין ביכלתך לשלם, היה עליך ללון בחוצות ולפשוט יד ללחם!" והנמשל: אדם שימעד ויחטא באחת מכל מצוות ה' אשר לא תעשינה, יכול להצטדק ולומר כי היצר הרע הסיתו, ובהיותו בשר ודם נכשל ומעד. כך יכול הוא לייחל לרחמי שמים, למידת רחמים וחמלה. אבל כאשר הוא עצמו, מיוזמתו, נודר ומחייב את עצמו בדבר שאין בכוחו לקיימו על כך ייענש בכל החומרה. שכן, מי הכריחו להכניס עצמו בחיוב זה! נפלאים הדברים, אך הבה נמשיך את קו המחשבה: אדם ההולך לעסקיו ונתקל במראה שאינו צנוע, בפריצות חוצות חצופה ומתבהמת, ואין לך מראה שאינו מותיר רישומו, הן אפילו דור דעה לא היה מחוסן יכול הוא לומר: רבונו של עולם, אנוס אני וטרוד במחייתי, מחול לי, הצילני מהשפעה משחיתה. אין הבורא בא בטרוניא עם בריותיו, ויעתר לתחינתו. אבל אם הוא יוצא מיוזמתו לטיול חוצות, פוסע להנאתו בחוצות, משוטט בפארקים ויורד לחוף במה יצטדק על המכשולים שייקרו בדרכו, מה יוכל לומר להגנתו?!... (מעיין השבוע) שבת שלום וחודש טוב נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/7/2021 14:07 |
|
| |
לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל ולשמירת עם ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה *עד הנהר הגדל נהר פרת (א, ז)* כתב רש"י"מפני שנזכר עם א"י קוראו גדול משל הדיוט אומר עבד מלך מלך וכו'". מסופר שפעם נסע אחד מחסידי הרה"ק מלעכוביץ אל רבו, אותו חסיד דר בארץ ישראל ונסע ללעכוביץ, וכביכורים לרבו הביא אתו חלה מארץ ישראל, כמובן שבמהלך הנסיעה הארוכה הצטמקה החלה ונתקטנה, וכשהביא את החלה לרבו, הסתפק הרה"ק מלעכוביץ על מה לבצוע בברכת המוציא, שכן היה לו חלה אחת גדולה שנאפתה שם וההלכה היא לבצוע על הגדולה ומאידך החלה מארץ ישראל אמנם קטנה, אבל יש בה חשיבות מיוחדת שהיא מארץ ישראל. עד שהכריע לבצוע על החלה מארץ ישראל עפ"י דברי רש"י אלו בפרשה, שכתב רש"י שלכן נקרא הנהר הגדול מפני שנזכר עם אר"י, רואים מכאן שמה ששייך לארץ ישראל נקרא "גדול", א"כ אף החלה הקטנה היות שמקורה טהור מארץ ישראל ודאי נקראת "גדולה". (ציוני תורה) שבת שלום נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2021 13:40 |
|
| |
לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואימי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל ולשמירת עם ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה *ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ד' אלוקי לעשות כן בקרב הארץ. (ד, ה)*מבאר בספר הקדוש "תפארת שלמה" וכן הוא בספר "בן איש חי", שמשה רבינו הוכיחם כאן שילמדו ממנו, שכשמשה רבינו למד מפי הקב"ה לא השאיר לעצמו שום דבר בשביל להתפאר בו שרק הוא יודע סודם של דברים וכדומ', אלא העביר ולימד את בנ"י כל מה ששמע מיד. ועוד, שהעבירם באותו צורה ששמע מפי הקב"ה, כן אמר משה לבנ"י גם אתם תראו ללמד את כל מה שזכיתם להבין. וזה מה שרמוז כאן בפסוק: "ראה לימדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר ציווני ד' אלוקי" שלא השארתי אצלי כלום, כן גם אתם תלמדו ממני "לעשות כן בקרב הארץ". כעין דרך זו ביאר פעם בעל ה"עטרת משה" ממאקאווא זצ"ל, (עטרת משה שבועות) את מאחז"ל הידוע שדימו את הרב והתלמיד "יותר ממה שהעגל רוצה לינק רוצה הפרה להניק", ויש להבין למה דימו חז"ל עניין זה דייקא לעגל ופרה, למה לא יכלו לדמות לאם ותינוק שרוצה לינוק? וביאר, שלכן לא רצו לדמות לאם ותינוק שכן האם יש לה לפעמים חשבונות: אם להניק יותר מאוחר או יותר מוקדם, בתחילת הלילה או באמצע הלילה וכדומ', אבל הפרה אין לה שום חשבונות ובכל עת ובכל זמן שהעגל בא לינוק הרי היא מניקה אותו, וזה לימוד גדול בדרך לימוד הרב עם התלמיד, שכן יש לפעמים שלרב יש איזה חידוש, והוא נמנע מלאמרו תיכף לתלמידיו כיוון שרוצה לשמרו להזדמנות מיוחדת או לאיזה "שיעור כללי" וכדומ', ועל זה באו חז"ל ולמדוני שכמו שהפרה לא עושה חשבונות לעגל, כנ"ל, כן הרב שלא ישמור כלום ולא יעשה שום חשבונות אלא כל חידוש שיש לו תיכף ומיד יזכה בזה את תלמידיו. (ציוני תורה) שבת שלום נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/7/2021 14:26 |
|
| |
לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל ולשמירת עם ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה *"למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" (ח, ג)* המגיד מדובנא זי"ע הסביר את משמעות פסוק זה בדרכו ע"פ משל נחמד: עני הגיע לכפר אחד, שבו התגוררו שתי משפחות יהודיות זו מול זו. האחת, משפחתו של יהודי יקר, מכניס אורחים ובעל חסד, והשניה, משפחתו של קמצן, רע לב ורע עין. איתרע מזלו של העני, והוא פנה אל ביתו של הקמצן הרע. הוא פנה אל בעל הבית וביקש לאכול דבר מה. כששמע בעל הבית הקמצן את מבוקשתו של אותו הלך עני, ענהו בתמיהה: "לאכול? בזעת אפך תאכל לחם!" הוא הוציאו אל החצר והראה לו על ערמת גזעים. "אם תחטוב את העצים האלו להסקה תקבל אוכל לשובע"! לא נותרה לעני ברירה, הוא עבד בפרך, ולפנות ערב סיים את מלאכתו. משהתייצב לפני בעל הבית יצא עמו אל החצר, סקר את המלאכה ואמר לעני בשביעות רצון: "טוב ויפה. הארוחה מחכה לך בבית ממול"!... הודה לו העני מקרב לבו, והלך לבית שמנגד. שם קבלוהו בסבר פנים יפות, וערכו לפניו שלחן גדוש מטעמים. משאכל ושבע, הציעו לפניו את מיטתו והוא פנה ללון. בבוקר השכים והלך לדרכו. לימים, ישב בחברת חבריו והם שוחחו כדרכם של קבצנים הנועדים יחדיו על נדודיהם ועל קורותיהם. פתח העני וסיפר על המקרה שקרהו בכפר פלוני. בעל הבית העבידו בפרך, אבל לאחר מכן גמל לו בארוחה הגונה והציע לו מקום לינה. תמהו הקבצנים איש אל רעהו: "לא יתכן", אמרו, "מתגוררות שם שתי משפחות, אצל האחת יעבידוך בפרך ולא יתנו לך פת קבר, והשניה מכניסת אורחים ללא כל גמול". אבל בדידי הוה עובדא התעקש העני חטבתי עצים בחצר הבית, והסעודה הוכנה לי בבית ממול! צחקו הכל וקראו: אח, נפלת בפח יגעת בחינך, וכל עמלך היה לריק אילו היית פונה בתחילה לבית השני, היו מגישים לך אותה ארוחה, ובחינם, בלא כל טורח!... סיים המגיד מדובנא זי"ע את משלו ואמר: כך גם לפעמים אנו מתנהגים, אנו עמלים ועובדים ללא הרף, ומבזבזים הרבה כח ועמל בשביל להשיג עוד משהו ועוד משהו, אבל בסוף מראים לנו כי הפרנסה נמצאת למעלה, משמים פותחים בפנינו פתח של הצלה שכלל לא חשבנו עליו, ואילו היינו פונים בתחילה מיד לאותה מקום מלמעלה כבר מזמן מזמן היינו נושעים, ובחנם בלא כל טורח!... "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם"! על הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זי"ע מסופר, שראה פעם איש אחד הולך בחיפזון רב, שאלו הצדיק: למה אתה רץ כל כך? השיבו האיש: אני רודף אחרי פרנסתי. אמר לו הצדיק: וכי מנין לך שפרנסתך הולכת לפניך, שאתה רץ אחריה להשיגה? אולי היא נמצאת מאחריך ונמצא שאתה בורח ממנה... (פנינים) שבת שלום נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/8/2021 13:14 |
|
| |
לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל ולשמירת עם שראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה *"עשר תעשר" (יד, כב)* דרש רבי יוחנן עשר בשביל שתתעשר. ונאמר בנביא (מלאכי ג) "ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די" דרשו חז"ל עד שיבלו שפתותיכם מלומר די (תענית ט.)יש לתמוה, רבים מעם ישראל המדקדקים במצוות מפרישים מעשרות, ולא ראינו אותם עשירים, ולא בלו שפתותיהם מלומר די? על תמיהה זו יש לענות בכמה אופנים: א. הגר"ח מולוזין זצ"ל (כתר ראש אות קכג) אמר בשם רבו הגר"א זצ"ל כל השומר מעשר מובטח בכך שלא יבוא לידי היזק כלל, והשומר חומש מובטח שיתעשר, ויושרש בזה מדת הבטחון. והלואי כל ישראל היו שומרים מעשר היה מתקיים הפסוק אפס כי לא יהיה בך אביון, עכ"ד. נמצא לפי דבריו העושר לא שייך במי שמפריש מעשר רק במי שמפריש חומש. ב. שיטת הראב"ד מובא ברבינו בחיי, שאין הכוונה שע"י המעשרות יתעשר כי שני השינין הכתובים בפסוק שין שמאלית הן, אלא עשר בשביל שתעשר ממנו שנים רבות, וזהו העושר. וכן הביא החיד"א ("דבש לפי" מע' מעשר) דלפי הראב"ד אין הכונה "תעשר" בשין ימנית שהוא לשון עושר, אלא הכונה עשר ובזה תדיר תוציא מעשרות [והוסיף שלפי דבריו מובן היטב הגמרא, דאילו דורש תעשר לשון עושר היה צריך לומר אל תקרי תעשר אלא תעשר, כמו שהגמרא אומרת פעמים רבות כשרוצה לדרוש משין שמאלית לשין ימנית, ומדלא אמר כן, משמע כהראב"ד שלא משנה ממשמעות המילה] (אוצרות התורה) שבת שלום נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2021 14:24 |
|
| |
לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל ולשמירת עם ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה *לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל (יז, יא)*אם נתבונן נראה, כי המלה 'שמאל' בפסוק נכתבת בכתיב חסר, בלי ו"ו, אולם מיד בהמשך הפרק (פסוק כ), כאשר התורה מדברת על דיני המלך, שם נאמר: "לבתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאול", כאשר המילה 'שמאול' נכתבת בכתיב מלא, עם ו"ו. מה טעם הדבר? בספר "באר יוסף" עמד על כך וביאר כדלהלן: כאשר התורה מצוה את האדם לבל יסור מכל אשר יאמרו לו "ימין ושמאל", מבאר רש"י: "אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין". היינו, גם אם הוא אומר לך על שמאל שהוא ימין או להפך, עליך לשמוע בקולו, כי אף אם אתה חושב שזה 'שמאל', טעות בידך, ובאמת זה 'ימין'. לכן התורה כתבה 'שמאל' חסר, שהרי באמת זה אינו שמאל, רק אתה חושב שזה שמאל, אבל מצד האמת זה ימין, ולכן זה 'שמאל' חסר. אבל כאשר הצווי מופנה למלך, שם מצווה אותו התורה: "ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאול", שם אכן ה'שמאול' הוא שמאל וה'ימין' הוא ימין, לכן נכתב ה'שמאול' בכתיב מלא. (יחי ראובן) שבת שלום נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/8/2021 12:20 |
|
| |
לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל ולשמירת עם ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה *כי את הבכר בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים (כא, יז)*למה כתוב "בכר" חסר ו'?כתבו בשם האריז"ל וכן מובא בספר הטיול (לאחי המהר"ל) שבכל אותיות הא' ב' ישנם שלוש אותיות שערכן כפול מהאות הקודמת: ב' הוא כפול מא', כ' כפול מי', ור' כפול מק', אותיות בכר. ולכן לא כתוב ו' כדי לרמז ע"י אותיות אלו שהבכור מקבל פי שניים, ואם היה כתוב ו' לא היה נרמז בזה. (פתגמין קדישין) שבת שלום נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
