בקשתם כל כך יפה אז הנה הכתבה (אני בעד לחשוף דברים, אבל "משום מה" בהארץ כל כתבה מסוג כזה נראית כמו קליק-בייט קלאסי למשיכת אוטו-אנטישמיים וכמות הטוקבקים לכל כתבה כזו תוכיח):
הם העריצו את הרב, עשו כל מה שביקש ועכשיו הם מבינים מה באמת קרה בישיבה
ישיבת רש"י בהנהגת הרב חיים מילצקי נחשבת לטובה בתחומה, מוצא אחרון לנוער חרדי נושר. אלא ששורה של בוגרים ששוחחו עם "הארץ" מספרים על צדדים אחרים בהתנהלות המקום: אלימות יזומה כלפי התלמידים, השפלות תכופות ועיסוק נרחב במין. הכאב נותר גם כעבור שנים. תחקיר "הארץ"
הרב חיים מילצקי
אהרן רבינוביץ
קבל התראות בתיבת הדואר האלקטרוני שלך עבור כתבות מ אהרן רבינוביץהתראות במייל
פורסם ב-17.09.21
תקציר הכתבה ב-125 מילים
זה היה יומו הראשון של ב' (19) בישיבה. בשעות הערב, נרגש, הוא צעד עם חבריו החדשים לאולם בית המדרש, מסורת של יום חמישי בערב. האוויר היה דחוס והם התכנסו שם בצפיפות. על השולחן הגדול במרכז האולם פוזרו חטיפים ועוגות, אך עיני התלמידים נישאו לעבר ראש השולחן, לדמותו של ראש הישיבה, הרב חיים (חייקל) מילצקי. המבטים אמרו הכל - הערצה ללא תנאי או גבולות. לפתע, הוא נתן את האות שהכל חיכו לו, מלבד ב'.
הוא לא היה צריך להמתין זמן רב כדי להבין מה המשמעות. תוך כמה רגעים יצאו מדבוקת התלמידים שני בחורים חסונים, שלפו אותו ממקומו והשכיבו אותו על השולחן. "הרגשתי שאני נשאב כלפי מעלה כששניים תופסים אותי מהצדדים ומתחילים לפרק אותי במכות", הוא מספר ל"הארץ". "חטפתי פיצוצים. לא הבנתי מה קורה ומה עשיתי". 14 שנים חלפו מאז, אך תחושת ההשפלה מהאירוע ההוא זכורה לו היטב. "הרב ישב ונקרע מצחוק ומסביבי כולם צוחקים".
עברו לתצוגת גלריה
צילומים: אמיל סלמן
ההשפלה והאלימות שאותן חווה ב' בערב ההוא, בבית המדרש של ישיבת רש"י בירושלים - אינן בגדר אירועים חריגים. למעשה, מאז הקמת הישיבה לפני כ-20 שנה ועד היום, זהו טקס קבלת הפנים הרשמי לתלמידים החדשים. כזה הכולל לעתים אלימות, זריקה של אוכל ושתייה ובעיקר - הרבה צחוק על חשבונו של התלמיד החדש. "הרב הסביר לי שזה חלק מההווי", נזכר ב' בשיחה שהיתה להם לאחר המקרה, "אבל הודעתי לו שאם זה יקרה שוב אני מרים טלפון למשטרה".
חדשות היום - כל מה שחשוב לדעת כל יום אצלך במייל
דוא"ל *
אנא הזינו כתובת אימייל
להרשמה
טקס החניכה הוא רק חלק מהפאזל המורכב ששמו ישיבת רש"י בירושלים, כך מתברר משיחות שערך "הארץ" בחודשים האחרונים עם עשרות בוגרים של הישיבה. אלה מתארים שיטת חינוך חריגה ושנויה במחלוקת. לדבריהם, ראש הישיבה, הרב מילצקי, מעודד אלימות והשפלות כדבר שבשגרה. אך מעבר לכך, הוא גם שולט בכל פרט בחיי התלמידים; בהיבטים הנפשיים, הכלכליים והחברתיים. הם מתארים כיצד כל תחושותיהם ורצונותיהם נגזרים מיחסו של מילצקי אליהם. הוא כל עולמם. "אם הוא חייך אליך היום אתה מרגיש על גג העולם וכולם יתייחסו אליך בהתאם, כי הם מבינים שאתה בצד הנכון של הרב. אם לא - אתה שבור ומרוסק", אומר אחד מבוגרי הישיבה. "אבל הכי גרוע היה אם הוא לא היה מתייחס אליך בכלל, אז היית יוצא מדעתך ואוכל סרטים על עצמך - מה הוא כבר יודע שעשית".
עברו לתצוגת גלריה
ישיבת רש"י, בתחילת החודש. למצולם אין קשר לכתבהצילום: אמיל סלמן
וישנו גם העיסוק הנרחב במין, מעידים התלמידים לשעבר. לדבריהם, מילצקי נהג לתשאל את התלמידים על פעולותיהם המיניות ובמקרים מסוים אף עקב אחרי הרגלי האוננות שלהם. היו כאלה שמילאו טבלה ייעודית והעבירו אותה לבחינתו המוקפדת. הם תמיד אמרו וכתבו אמת. "לא שיקרנו", אומר אחד מהם ביחס לדיווחיו בנושא, "כי אמרו לנו שהוא יכול לראות על העיניים שלך אם אתה משקר או לא".
לדעת הכל, כל הזמן
ישיבת רש"י נוסדה בסוף שנות ה-90 בשכונת הבוכרים בירושלים. הרוח החיה מאחוריה היה מילצקי, בוגר ישיבת פוניבז' ובן למשפחה ירושלמית מוכרת ונחשבת בציבור החרדי. כשהיה בשנות ה-30 לחייו אסף סביבו תלמידים מישיבת מיר, שחיפשו עניין ופלפל בחיים. אט אט גדלה הקבוצה סביבו. היה שם מכנה משותף - אלה היו נוער שוליים (הידועים בעגה החרדית גם כ"שבאבניקים") או במילים אחרות, כאלה שלא הסתדרו במסגרות קודמות ונפלטו החוצה. עבור אלה הקים ישיבה, מעין הזדמנות אחרונה. בנוגע לניהולה נהג להתייעץ באופן תכוף עם מנהיג הזרם הליטאי-חרדי המנוח, הרב אהרן שטיינמן. אין זה המוסד היחיד מסוג זה, ישנן גם ישיבות אחרות כמו "שערי יושר" ו"דרך השם". לפחות כלפי חוץ, רש"י לא נופלת מהן, ואף נחשבת למוצלחת במיוחד.
עברו לתצוגת גלריה
עם הזמן הלכה הישיבה וגדלה, ובשנים האחרונות נפתחו סניפים נוספים בירושלים, פתח תקוה וגם במושב תפרח שבדרום. בסך הכל לומדים בכל שלוחותיה כ-400 תלמידים, החל מגיל 16. אך בשונה מישיבות אחרות, גם כאלה המיועדות לנוער שוליים, כאן התחלופה גדולה. לדברי התלמידים לשעבר ששוחחו עם "הארץ" גם ברקע לכך ההתנהלות החריגה בישיבה, כשהכוונה לשליטה המוחלטת של העומד בראשה בחיי התלמידים. הלשעברים מספרים כי למי שיש ספקות בהערצת הרב ובכניעה מוחלטת למרותו - אין תוחלת במקום. חבריהם לישיבה יבהירו להם כי אין זה מקומם. וזה לא שלא נעשים ניסיונות לטפח את הנאמנות הזו, האמונה בצדקת דרכו של מילצקי. על פי העדויות, בישיבה מטיפים לתלמידים כי העתיד של מי שיעזוב אותה קודר - הוא לא יצליח בחייו, יבגוד ברעייתו ויידרדר לסמים.
גישת מילצקי היא לדעת הכל על תלמידיו ועל מעשיהם, כל הזמן ובכל מקום. להם זה כבר מובן מאליו שהוא צריך לאשר להם כל פעילות - בישיבה או מחוצה לה. אם הם רוצים לצאת בערב, בזמנם הפנוי, עליהם לבקש את אישורו. רוצים לצרוך אלכוהול? אין בעיה, אבל רק הרב מאשר. כך גם באשר לעישון מריחואנה. מילצקי לא אוסר זאת - אבל כן חייב לאשר. אוי ואבוי למי שיעשן ג'וינט בלי ליידע מראש את הרב.
עברו לתצוגת גלריה
להסתיר ממנו זו אינה אפשרות, הם אומרים. מילצקי מקבל דיווחים מתלמידים אחרים המלשינים על חבריהם כדי לזכות בקרבתו. כך למשל בישיבה יודעים לספר על תלמידים שהיו בבית הוריהם אך סירבו לשתות יין בשמחות או בקידוש - מאחר שלא קיבלו לכך אישור ממילצקי. בעיני רבים מהתלמידים ששוחחו עם "הארץ" האישורים לכל פעולה ניתנו באופן שרירותי ללא הסברים, אולי למעט הסבר אחד - התלות במילצקי וברצונו.
הם גם ידעו מה יקרה אם ראש הישיבה יגלה שלא סרו למרותו. כל הפרה של הכללים גררה סנקציה חריפה, החמורה שבהן היתה סילוק מהישיבה. אבל לא מדובר רק באי־קבלת אישורים. "אם היית מגיע לתפילה מאוחר הוא היה יכול להעניש אותך 'היום אין לך ארוחת צהריים'", מספר בוגר הישיבה. ואילו בוגר אחר, שלמד במשך שנים רבות במקום, מוסיף: "הוא יצר דמות, שהוא אלוהים, והוא מחליט בעולם. מספיק שהוא אומר לך ליד כולם שהבדיחה שלך לא מצחיקה - אתה בן אדם מת".
התלמידים לשעבר ששוחחו עם "הארץ" הבינו את הקושי להסביר לאנשים מבחוץ את התחושות העזות כלפי ראש הישיבה. "מי שלא היה שם לא יבין", אומר אותו בוגר. "הוא מביא אנשים לדכדוך נפש. יותר מזה, הוא מביא אותך לדכדוך ואז כאילו מוציא אותך. ומה שהוא משדר לך זה 'אתה מבין שאני זה שאחראי - אני מעלה ואני מוריד'".
עברו לתצוגת גלריה
אדם אחר, שנחשף לאורך זמן לנעשה בישיבה, מתייחס גם הוא ל"משחק הזה של השליטה", כהגדרתו: "לקחת בן אדם ולשלוט לו בנפש. מצד אחד להשפיל אותו ואז להרים אותו, לשחק איתו, 'חכה לי חמש שעות ליד המשרד' ואחרי זה לפני מאות אנשים לעשות ממנו צחוק".
לא הכל מסכימים עם האבחנות הללו. תלמידים אחרים ומקורבים לרב אומרים שמדובר בסך הכל בשיטת חינוך לגיטימית, כזו הנדרשת בעבודה עם נוער בעייתי הנוטה לפרוק כל עול. "גם אם נעשו טעויות הכוונה היתה טובה והרבה תלמידים שלמדו שם חייבים לו את החיים שלהם", אמר אחד הבוגרים.
עברו לתצוגת גלריה
"כל תלמיד חדש מקבל מכות. זורקים עליו סלטים, שמן, להשפיל אותו, מתוך מטרה לבצע הסתגלות מהירה לישיבה"
על נקודה אחת מסכימים כל הבוגרים, תומכיו ומבקריו. הוא היה זמין עבורם בכל שעות היממה ובאופן מלא. גם אם חלקם תוהים על שיטותיו, הם לא מערערים על מסירותו להם. "הוא הקדיש את כל חייו לתלמידים", אומר אחד מהם ואחר הסביר כי מילצקי עשה את הפעולות המדוברות מתוך תמימות. את האלימות וההשפלות הסביר ב"צחוקים" ובהווי ישיבתי ממנו נהנו התלמידים.
אולם משיחות עם בוגרי הישיבה לדורותיה עולה כי רובם לא חשבו שהיה פה משהו מצחיק או היתולי. ודאי לא עבורם. לדבריהם, מילצקי החדיר בתלמידים תחושה ברורה לפיה הדרך היחידה הנכונה לחיות היא דרכו שלו. מי שלא ילך בתלם, כלומר יעזוב, יהפוך לאדם רע. "שנאנו את כל מי שיצא מהישיבה", מתאר אחד הבוגרים. "היינו אומרים שהוא יצא כי הוא חלש, מסכן, כי הוא דפוק, לא הולך לו בחיים. היינו משוכנעים שאנחנו המוצלחים. התחושה שהרב החדיר בנו היא שאם אתה יוצא לא תסתדר בעולם ותהיה זבל של בן אדם".
אחד שהיה בעברו מקורב לראש הישיבה אומר כי מילצקי לא מסתפק בהנמכת ערכו של מי שעוזב, וככלל מחזיק במסרים בעייתיים כלפי מי שאינם חלק מהקהילה. כך הוא מנסה לנתק את התלמידים מהחברה החיצונית ולעתים אף מהמשפחות שלהם. "הוא מביא כל בחור למצב שהוא מנתק אותו מכל העולם, ואחרי זה הוא שולט בו כמו בפלסטלינה", אמר. "ברש"י אין חברים מבחוץ, רק חברים מהישיבה. זה לא דבר שצריך לומר אותו, כולם מבינים את זה, ככה זה עובד".
עברו לתצוגת גלריה
אטרקציה כואבת
השליטה, אומרים הבוגרים, אינה באה לידי ביטוי רק במה שמותר ואסור לתלמידים לעשות - אלא גם במה שניתן לעשות להם. כך למשל הם מספרים שמילצקי נהג להשפיל תלמידים ולהפעיל נגדם אלימות באמצעות שליחים (כלומר תלמידים אחרים) כדבר שבשגרה, כחלק מה"חינוך".
כל הבוגרים ששוחחו עם "הארץ" תיארו סיטואציות שבהן מילצקי עודד תגרות בין התלמידים, ואף נהג לשלוח תלמידים להכות אחרים. הכל נעשה לעיני כולם ולהנאתו. גם אלו שהגנו על שיטותיו של מילצקי אישרו את הפרטים, אך הסבירו שהאלימות היתה בצחוק, "מצֶב" (במלעיל) כינו את זה. "הוא היה מבקש מתלמיד לעשות משהו, נניח לשיר מול כולם או להצטרף למשחק בישיבה ואם הוא מסרב או מתבייש הוא היה שולח תלמיד או שניים ש'יכניסו אותו לחבר'ה' באמצעות השפלה או אלימות", מספר אחד מהם. "הכל נעשה למטרה טובה, אבל לפעמים זה עבר את גבול הטעם הטוב וזה היה פחות מצחיק".
כמו ב', עבור רבים מסכת האלימות וההשפלות החלה עם הכניסה לישיבה בטקס החניכה אל מול כל התלמידים. הפרקטיקה הזו נהוגה גם היום. "כל תלמיד חדש מקבל מכות", מספר אחד הבוגרים, "זורקים עליו סלטים, שמן, משפילים אותו, מתוך מטרה לבצע הסתגלות מהירה לישיבה". המטרה הזו מקדשת את האמצעים, ממהרים כמה בוגרים לגונן על הפרקטיקה. "בחור מגיע לישיבה חדשה, בכל מקום אחר בעולם לוקח לו חודשיים עד שמישהו יודע איך קוראים לו ועוד חודשיים עד שמישהו נותן לו סיגריה", הסביר אחד מהם. "פה עושים לו כפכופים והוא ישר נכנס לעניינים".
עברו לתצוגת גלריה
אבל האלימות וההשפלות לא נעצרות בתום טקס החניכה. להלן "סדר שעמום": בלילות חמישי ומוצאי שבת, ערבים אטרקטיביים יחסית ליציאה לבילויים, נעשה בישיבה מאמץ גדול להשאיר את התלמידים במסגרת. יש שיאמרו "ליצור אטרקציה בתוך המוסד". במקרים אלה ראש הישיבה היה נוהג לבחור שני תלמידים, בדרך כלל חסונים, ואלו היו נלחמים זה בזה להנאת כולם, מעין קרב גלדיאטורים מקומי. רכות לא היתה שם. "השניים היו מפרקים אחד את השני", סיפר בוגר שציין כיצד מילצקי היה מתמוגג מהאירוע. "כשאתה בתוך זה", הוסיף אחר, "אין לך יכולת להסתכל על זה מבחוץ ולהבין מה באמת קורה".
אך האלימות לא משמשת רק אטרקציה בידורית לכלל. אחד הבוגרים סיפר כיצד יום אחד ביקש ממנו מילצקי להכות תלמיד חדש שהגיע לישיבה. "היינו בצפון והוא אומר לי 'אתה רואה את הבחור הזה, לך תדפוק לו מכות'. הלכתי ודפקתי לו מכות", נזכר. "ראש הישיבה הסתכל וצחק. לא ראינו את זה כמשהו בעייתי".
ישנה תקרית אלימה אחת שנצרבה היטב בזכרונם של בוגרים רבים. אז הקורבן היה תלמיד ממוצא תימני. מילצקי ביקש מכמה תלמידים להכותו, ומהתלמיד עצמו לצעוק "אני תימני כלב". "הוא היה בחור טוב", מספר אחד הבוגרים. "אני לא זוכר איך זה התחיל אבל שני חבר'ה בישיבה היו נותנים לו מכות, הבחור על הרצפה, ועד שהוא לא אומר 'אני תימני כלב' לא עזבו אותו". הוא היה עקשן, מספר הבוגר, ולא חזר על המילים הללו, והשניים "פירקו אותו" במכות, "עד שהרב היה מבקש להפסיק". בשיחה עם אותו תלמיד, הוא סיפר כי היה זה אירוע חד פעמי שנעשה כחלק מההווי. "הכל היה בצחוק וברוח טובה", אמר, "חלק ממשחק בישיבה".
עברו לתצוגת גלריה
ישיבת רש"י, בתחילת החודשצילום: אמיל סלמן
"משחק הפגנה"
אם נדמה שאת האלימות נגד תלמידים הפעילו רק "שליחים", כלומר תלמידים אחרים, הרי שלפי הבוגרים, לעתים גם מילצקי עשה זאת בעצמו. הם יודעים להצביע למשל על אירועים שהתרחשו לפני כ-15 שנה. אז הוא הגה רעיון חדש: "משחק הפגנה". זהו מעין משחק תפקידים שבו התלמידים משחקים מפגינים קיצוניים, ואילו הוא עצמו נכנס לנעליו של שוטר יס"מ. "הוא לקח אותנו ליער ירושלים או גן סאקר, שם אחד ממקורביו הרכיב אותו על אופנוע", מספר אחד התלמידים שנכח באירועים הללו. "התלמידים היו צועקים לו 'נאצי' והוא היה מכה אותם באלה כשהוא רכוב על האופנוע". תלמיד לשעבר נוסף שהיה במקום אומר שהכמיהה לרצות את מילצקי אצל חלק מהבחורים היתה כה עזה עד שהם היו נעמדים בכוונה בדרכו, כדי לקבל את המכות. גם פה המטרה היתה אחת - קבלת יחס.
אחד ממקורביו של ראש הישיבה מאשר כי חלק מאירועי האלימות הללו אכן התקיימו. לדבריו, היתה זו "דרך יצירתית" לעניין את התלמידים: "אתה יודע כמה יצירתי צריך להיות בשביל להצליח להשאיר את המופרעים האלה תחת שליטה ושיהיה להם מעניין?".
מבחינת ע', בוגר הישיבה, האלימות שחווה היתה פחות "צחוק, יצירתיות ורוח טובה", ויותר בכי וכאב. זה קרה באחת הפעמים שהישיבה יצאה לטיול ("קעמפ"). שם, סיפר, חטף "מכות רצח" מאחד התלמידים לעיני ראש הישיבה. "חטפתי על כלום, על איזו יציאה שזרקתי", תיאר. "הרב עומד שם ומסתכל וזה כאילו בקטע של צחוק. אלה היו מכות של בכי, בכיתי שם. הוא מפוצץ אותי במכות וכל הישיבה מסתכלת".
ולפעמים הקורבן היה זר. מישהו שהרב מילצקי רצה ברעתו. בוגרים מספרים על מקרים שבהם הוא שלח תלמידים להכות מישהו שנתפס גונב, מישהו שנחשד בתקיפה מינית או סתם בן של פוליטיקאי שהיה יריבו של מילצקי (בסביבתו של הרב הכחישו טענות אלו).
עברו לתצוגת גלריה
"הוא מביא כל בחור למצב שהוא מנתק אותו מכל העולם, ואחרי זה הוא שולט בו כמו פלסטלינה. ברש"י אין חברים מבחוץ, רק חברים מהישיבה"
אירועי האלימות לא פגעו רק בקורבנות. גם השליחים, אלו שנדרשו להרביץ, סוחבים צלקות. אחד מהם הוא י', מהתלמידים החסונים בישיבה שנשלח פעם אחר פעם להכות תלמידים אחרים. "הוא היה בחור חזק ומופרע, אמסטף", תיאר אותו אחד הבוגרים. "הוא היה שם את כף היד על הסנטר וזה היה סימן שכדאי שתברח". חבר שנמצא בקשר קרוב עם י' תיאר את שעובר עליו כיום: "עם דמעות בעיניים, בוכה, הוא אמר לי 'אתה לא מבין איזה לילות זוועה יש לי כשאני חושב על הימים שבהם הייתי מכניס מכות לאנשים סתם'. הוא אמר לי 'אני אדם עדין, הנפש שלי מרוסקת'".
וישנן גם ההשפלות שבהן הכאב הוא החלק המשני, אומרים הבוגרים, כפי שקרה ב"פרשת ותשפוך". "היה קטע שהוא היה שופך קפה על תלמידים", מספר אחד הבוגרים. "סתם בשביל הקטע". התיאור הזה שב ועלה, בסיפוריהם של בוגרים שונים. למשל תלמיד שריח הקפה עלה מבגדיו יותר מאחת, ומספר ש"הרב היה נכנס לבית המדרש, רואה מישהו שמתלבש יפה ושופך עליו קפה. בהמשך הבנו שתמיד הוא שפך קפה על מישהו שבא עם הרגשה טובה. זה היה להוריד".
גם ב' חווה את טקס ההשפלה הזה, שלושה שבועות אחרי שנכנס לישיבה וביקש לצאת לשיט עם חברים בחו"ל. כשהגיע לבקש אישור ממילצקי חיכתה לו הפתעה. "באתי אליו ואמרתי שאני רוצה להצטרף לחברים. הוא אמר לי 'אין בעיה, לך תכין לי קפה ותבוא'. אני מגיע ככה ביראת כבוד עם כוס הקפה הרותח, הוא לוקח את זה, שופך עליי ואומר לי 'איך מרגיש השיט, בסדר? עכשיו אתה יכול לשבת'".
צריך לדבר על מין
גן סאקר ויער ירושלים לא היו רק זירות ל"משחק ההפגנה". נקודות אלה, כמו גם אחרות באזור ירושלים, היוו תפאורה גם לדיונים באחד הנושאים שהעסיקו את מילצקי במיוחד: מין. הבוגרים מספרים כי הוא נהג להוציא אותם לשם בשעות המאוחרות של הלילה, בקבוצות קטנות, לשעות ארוכות של דיונים בהרגלי המין שלהם. לעיתים, היה זה גם הנושא של שיחות לא מעטות בתוך הישיבה.
עברו לתצוגת גלריה
אך זה לא הסתכם בשיחות בלבד. בתקופות שונות התבקשו התלמידים למלא טבלאות מעקב אחר הרגלי האוננות שלהם. מילצקי לא הגדיר זאת כחובה, אך מי שלקח על עצמו את האתגר וגם הצליח לעמוד בו במשך עשרה ימים זכה ל"עשירי קודש" - מסיבה קטנה לציון האירוע. השיטה עבדה כך: חץ כלפי מעלה משמעו שהתלמיד הצליח לא לאונן בלילה. כלפי מטה - שכשל. לשקר הם חששו, פן לא יאמין להם. אחד הבוגרים הסביר שגם שנים רבות לאחר שעזב את הישיבה, הוא נאלץ להתמודד עם רגשות אשם קשים בנוגע לאוננות, בעקבות החינוך של מילצקי. "רק לאחרונה הצלחתי לצאת מזה", סיפר. מעל תחושת האשמה, היתה תחושה נוספת, שמילצקי מנהל להם את החיים, שולט בהם. "עליי היו אומרים בדיחה", מספר אחד הבוגרים בחיוך, "שאני מקבל את הטבלה וישר עושה חץ למטה על הכל".
היחס לפעילות מינית, כך נדמה, הוא מורכב. דוגמה אחרת היא צפייה בפורנוגרפיה. זו למשל לא נאסרה כליל, אבל כן נדרשה בקבלת אישור. הרב היה צריך לדעת מי צופה ומתי. "אני הייתי מבקש ממנו לראות והוא היה מאשר", מספר אחד הבוגרים. "יום אחד הוא שאל אותי מה אני רואה, הוא לקח את הטלפון והסתכל". תלמיד נוסף תיאר מקרים דומים בהם מילצקי אישר לו ולחבריו לצפות בפורנוגרפיה בלילות במחשב של מזכירות הישיבה.
וישנו גם עולם הדייטינג. "אני הייתי ילד שובב אז יצאתי עם בחורות, והוא היה מנהל לי אותן", סיפר בוגר אחר. "כל בחורה שהייתי יוצא איתה, הייתי צריך לבוא לרב להגיד לו. הוא ביקש גם לראות את התמונות שלהן. בזמנו זה היה נראה לי סביר. היום אני מבין שזה לא תקין. מה ראש ישיבה מסתכל על תמונות של בחורות בנות 17?".
חלק מהתלמידים סיפרו כי מילצקי נהג לבקש מהם לפרט בפניו מה בדיוק עשו עם החברות שלהם. הם הבינו שכדי לזכות בתשומת לבו עליהם להמציא סיפורים. "כשהיינו רוצים יחס ממנו, והיינו רוצים, היינו לפעמים ממציאים לו סיפור על בחורה והוא מיד היה קורא לך לחדר ומתחיל לשאול שאלות", מספר אחד הבוגרים. "'איך נגעת, מה נגעת, איפה נגעת, מה חשבת, גמרת?'".
עברו לתצוגת גלריה
בסופו של דבר, אומר אחד הבוגרים, "הכל סבב סביב מין ברמה הכי נוראית שיש". פרט להתעניינות הגדולה של מילצקי בנושא, הוא השתמש במין גם כדי להגדיר מיהו אדם טוב ומי לא. "הוא היה מצביע על אחד ממקורביו ואומר 'מי שלא לומד כמוהו יבגוד באשתו'", הוא נזכר. "בשיחת הסיכום שלי בישיבה הוא אמר לי 'אם לא תהיה ככה אתה תבגוד'. אמרתי לו שאם אלו האופציות אני מעדיף לבגוד. רק היום, אחרי שנים, אני מבין שאין שום קשר. למה שאבגוד? אני אדם זבל? מה זה קשור?".
בסביבתו של מילצקי הסבירו את האירועים המתוארים ככאלה שנעשו כחלק מראייתו החינוכית להטמיע בתלמידים הכנה לחיי נישואים בקדושה. והשיחות? הן נעשו לבקשת התלמידים.
גם היום, שנים לאחר שעזבו את הישיבה ואחרי שחלחלה ההבנה שההתנהלות במקום לא היתה תקינה, קשה לבוגרים להיות חד־משמעיים ביחסם למילצקי. בשיחות עמם קל להבחין בבלבול על פניהם ובתחושות מעורבות. "אני יושב פה ולא נוח לי", אומר אחד הבוגרים. "אני מבין שהכל מעוות, ועדיין, לא רק שאני מרגיש 'לא בסדר' אלא אפילו אומר לעצמי - הלוואי שזה ייסגר בשקט". ואילו אחר מוסיף שהשליטה של מילצקי לא פגה, גם זמן רב אחרי: "היום, שנים אחרי שעזבתי את הישיבה, אני והחברים שלי עדיין חוששים ממנו".
עברו לתצוגת גלריה
למעשה מדובר ביותר משליטה, אלא בכמיהה אליו. "אני אוהב אותו, אבל במבט לאחור אני מבין את הדברים אחרת", סיפר בוגר אחר. "יהיו שיגידו שאנחנו ממורמרים, יהיו שיגידו ששיטת החינוך הזו לגיטימית כי אנחנו היינו מופרעים וככה היה צריך לטפל בנו, אבל השאלה היחידה שאני שואל את עצמי היא האם הייתי שולח לשם את הילד שלי, והתשובה היא חד משמעית לא".
מישיבות רש"י נמסר בתגובה כי הן "מובילות בטיפול בנוער בסיכון שנפלט ממסגרות החינוך המקובלות והצליחו להציל, פשוטו כמשמעו, אלפי בני נוער ולשלבם מחדש בחברה בצורה תקינה ונורמטיבית. צוות הישיבות מהווה כתובת טבעית להדרכה וייעוץ למסגרות העוסקות בתחום הטיפול בנוער מנותק במצבי נשירה שונים ומכווינה את קווי הטיפול המרכזיים בסוגיה כואבת זו, שהולכת ומתרחבת עם השנים".
עוד נמסר כי "מטבע הדברים ומורכבות המקרים בהם מטפל צוות ישיבות רש"י, בודדים מתוך אלפי בני הנוער עשויים לצאת מרוצים פחות. הדברים המתוארים בכתבה מופרכים, משוללי יסוד ומנותקים בצורה קיצונית מהקשרם. בין היתר, צוות הישיבות מטפל בהתמכרויות והתנהגויות קיצוניות ובבקרה עליהן, כחלק מרכזי וטבעי מהטיפול בנוער בסיכון".
