הפרזיטים שלא עושים צבא שודדים את צה''ל לאור יום
*קצינים בכירים בצה''ל שקלו לשלם פרוטקשן לבדואים*
עודד שלום, המוסף לשבת ידיעות אחרונות .
קצת אחרי שחולפים על פני שדה תפוחי אדמה והלולים של קיבוץ רביבים, יורדים אל תוך ערוץ נחל אטדים. זו נסיעת שטח קופצנית בתוואי טופוגרפי שאופייני לנגב באזור הזה: האדמה מחורצת, מלאה אבנים וסלעים קטנים ושיחי סירה קוצנית שלענפיהם צמודים חלזונות בקונכיות לבנות. שניים־שלושה קילומטרים מדרום לקיבוץ אתה מרגיש כבר כמו בחבל ארץ נידח במקסיקו הנשלט על ידי קרטל סמים ולא בשטחי האימונים של צאלים. הכל מלא בחממות גידול של קנאביס, בערוצים הנמוכים או בחפירים, מוסתרות ברשתות הסוואה.
צינורות השקיה, כמה בזנטים, מכלי מים ודשן שנקברו בחול. בחממות שבהן נתקלנו, פרחי הקנאביס כבר נקטפו, אבל הרשתות נותרו במקום וכך גם שאר הציוד. מדי כמה רגעים נשמע רעש ירי פגזים ועל גבעה רחוקה טס טנדר שנושא מכל מים גדול בדרך לחממות בעומק השטח. ככה זה בשטחי האש בצאלים, כוחות צה"ל מתאמנים והעבריינים מגדלים סמים. ממש כך, אלה לצד אלה.
הסיפור פה הוא על כאוס מוחלט, חוסר משילות ברמה הכי בסיסית. אין דרך אחרת לתאר את מה שקורה בשטחי האש ומרכזי האימונים של צאלים, המשמש כבסיס המרכזי להכנת כוחות המילואים למלחמה. אלה לא רק גידולי הסמים בשטח, המוערכים באלפי חממות. כל מילואימניק שהגיע לצאלים בשנים האחרונות יודע לספר על חבורות של בדואים שטסים בטרקטורונים וחגים סביב מתחמי אימונים. הם מחכים לרגע של חוסר תשומת לב כדי לגנוב אמל"ח או ציוד אישי. או על רוכבי טרקטורונים שמלווים צוותי טנקים הנעים במבנה מבצעי אל היעד במסגרת אימון ומורידים מהם ציוד תוך כדי תנועה. הסיפורים באמת מסמרי שיער. ולא מדובר במעשיות שעוברות מדור לדור בתוך הפלוגות, אלא בעדויות ממקור ראשון.
בסיסי צאלים עצמם היו יעד לפריצות בשנים האחרונות. בתחילת השנה נפרץ הבונקר בבסיס אוגדה 252 הנמצא מול הכניסה לבסיס האימונים. 93 אלף קליעי 5.56 מ"מ נגנבו שם. מאז השקיע הצבא עשרות מיליונים בחיזוק ההגנה. המחנות הוקפו בגדר חזקה וגבוהה, הוצבו עמודי תאורה, מגדלי תצפית ומצלמות אבטחה. גם הכוחות תוגברו. כוח האבטחה של אגד מחנות צאלים מונה כיום סד"כ של חצי גדוד שריון. זה כוח ענק המשמש רק לשמירה. מפקד צאלים מזה למעלה משנה, תא"ל דוד זיני, נחשב לקצין מוערך ואכפתי ובעיקר מבין את גודל הבעיה. "סיפור הפשיעה פה בנגב יצא מזמן מתחום האירוע הפלילי", הוא אומר, "זה כבר עניין של ביטחון לאומי".
רוצה להיות אלאור אזריה 2?
לפני כחודש, בכתבה אחרת על האלימות בדרום, פגשנו את ירון, שביתו בעומר נמצא בקו הבתים הראשון מול היישוב הבדואי תל שבע. הוא סיפר על ירי בלתי פוסק בסופי שבוע, איך גנבו לו את הרכב מהחניה מול הבית בזמן שברחוב טיילו אנשים עם הכלבים, אבל אמר שהסיפור האמיתי לא נמצא שם אלא בשטחי האימונים בצאלים. "אני קצין לוגיסטיקה של אוגדת מילואים. באוגוסט האחרון היינו בצאלים. הציבור הרחב לא מודע בכלל למה שקורה שם עכשיו. החיילים יורים במטווח, התרמילים עפים והבדואים פשוט אוספים אותם לידך. אפילו לא מחכים שתתקפל".
אין מי שיגיד להם ללכת? זה שטח אש, אסור להם להיות שם.
"אין אף אחד, כלום. רק מילואימניקים. הם נמצאים איתך במטווח, בפריקסט. גם כשאומרים להם ללכת וזה לא מעניין אותם בכלל, לא סופרים אותך, לא סופרים אף אחד. תמשיך לירות ותשתוק".
זה נשמע מופרך, אבל אמיתי לגמרי. יש גם תיעוד. הרשת מלאה בסרטונים עם בדואים בשטחי אש, נוסעים בפראות באזורי כינוס של כוחות חי"ר או שריון באמצע אימון. חזי ורדיגר, 43, חובש בגדוד חי"ר מילואים, עשה השנה כבר 100 ימי מילואים, רק באוקטובר האחרון טחן 11 יום בצאלים. "הבדואים מתנהלים בשטחי האש שם כאילו זה השטח שלהם, כאילו אתה עכשיו אצלם בחצר ולא תגיד להם מה לעשות. הם בעלי הבית, זה שלנו, תעוף מפה. באימון האחרון עשינו חסם בכניסה לשטח לקראת אימון רטוב ובאו שניים בטויוטה קורולה, עצרו לרגע, צחקו לנו בפנים ונתנו גז לתוך השטח. וזה שתיים בלילה והם לבושים במדי צה"ל, מסתובבים סביב המגנן של הפלוגה (מתחם מוקף סוללת עפר שנועד להגן על רכבים קרביים ועל הלוחמים), מתערבבים בתוכך ומחכים לשבריר שנייה של חוסר ערנות כדי לגנוב ציוד".
אתם לא שמים שומר על המאהל?
"נו אז שמים, אין לו סמכות לעשות כלום. הוא חסר אונים. אתה יכול לראות אותם גונבים ציוד ואף אחד לא רודף אחריהם. נסענו פעם בשיירה לתוך השטח עם משאית ריו מלאה ציוד צבאי. פתאום בא טרקטורון ונסע בצמוד אליה, זה שישב מאחור חתך בסכין את הברזנט, קפץ פנימה, זרק מתוכה ציוד לטרקטורון וקפץ חזרה לטרקטורון. זה כמו בסרטים על האינדיאנים. וכל זה קרה בתנועה. היו מקרים שחיילים העירו לבדואים שהסתובבו בשטח אימונים ובתגובה זרקו עליהם אבנים. צחקו עליהם. יש חבר'ה שלא רוצים להגיע יותר למילואים בצאלים, לא מתאים להם להתמודד עם העבריינות הזו".
יהודה, 33, לא מוכן יותר לחתום על נשק. הוא לוחם בגדוד של ורדיגר, היה קלע חוד במחלקת הצלפים. במהלך אימון שהשתתף בו עם הגדוד בצאלים לפני ארבע שנים נגנבו ארבעה תיקים מהמאהל בפלוגה. אחד מהם היה שלו. "הגניבה עצמה היא לא הסיפור, למרות שחוץ מציוד אישי היו לי בתיק גם שתי מחסניות מלאות", אמר השבוע. "הבעיה היא שזה קורה כבר שנים. אתה שואל את המפקדים, איך אני אמור להתמודד עם הרונדלים שהגנבים עושים, ואין להם תשובה. אתה לא יכול לעצור אותם, לא לצעוק עליהם, לא לירות באוויר כדי להרחיק אותם, כלום. הם חגים סביבך כמו להקת כרישים ונותנים תחושה שאתה הטרף שלהם. רגע קטנטן של אובדן ריכוז והופה הלכה משקפת לראיית לילה, משקפת צלפים, תיק אישי, צ'ימידן צבאי, מה שבא ליד.
"אחרי שגנבו לי את התיק הייתי מאוד מתוסכל. הלכתי למפקדים ואמרתי שבפעם הבאה שהם מסתובבים לנו בין הרגליים אני מבצע לעברם ירי מניעתי כדי להרחיק אותם. הרי זה שטח שאסור לכניסה. אם אתה כאזרח מסתובב בשטח צבאי סגור, אתה עובר על החוק וצריך לעצור אותך. המפקדים אמרו לי, מה אתה בא אלינו בטענות, תלך למי ששמר על התיקים. הפילו את האחריות על הש"ג. אבל הוא יש לו כולה שתי עיניים והם מסחררים אותך.
"אני אמרתי שכשאנחנו במדים, אנחנו מייצגים את צה"ל, אנחנו מחויבים לשמור על עצמנו ועל הציוד שלנו. ענו לי: 'מה אתה רוצה, להיות אלאור אזריה 2?' הלכתי עם זה עד המג"ד והוא אמר לי: 'אין מה לעשות, גם בפעם הבאה אתה לא רשאי לעשות כלום'. זהו, מאז אני לא מוכן לחתום על נשק. אם צה"ל לא מאפשר לי לשמור עליי ועל החברים שלי, אז אני לא צריך נשק. האמון שלי בצבא נשבר".
הצגה לרמטכ"ל הסיני
שטחי האש סביב צאלים עצומים. למעלה ממיליון דונמים שמתפרסים מאזור קיבוץ חצרים בצפון ועד אזור ניצנה בדרום. לשלוט בכל המרחב העצום זו משימה בלתי אפשרית. הסוגיה נדונה כבר פעמים רבות בכנסת ובגופי האכיפה. הציפייה הסבירה היא שמשהו ישתנה במרוצת השנים. שהאסימון ייפול.
קצין מילואים ביחידה מובחרת שעדיין עושה מילואים נזכר השבוע בתרגיל אוגדה שהתקיים בשטחי צאלים כששר הביטחון בני גנץ היה הרמטכ"ל. "התרגיל היה אמור להתחיל בתקיפת יעד של 16־F. הציבו רק"מ (רכב קרבי משורין) כמטרה, הגיע גנץ, כל הגנרלים תפסו מקום, ופתאום תצפית מזהה שאין מטרה. שהיא נעלמה. לכולם היה ברור שגנבים מהפזורה הרימו אותה. ברגע האחרון חדלו את הטייס ולא הייתה שום הפצצה. התרגיל התחיל דרדלה. תעשה חשבון מתי גנץ היה רמטכ"ל, הוא השתחרר ב־2015. שנים אנחנו מתאמנים בצאלים והבדואים יושבים עלינו, מתמקמים על כיפות חולשות, מתצפתים איפה אנחנו ישנים, לאן אנחנו מסתערים. פעם ראיתי פלוגה של שמונה טנקים שועטים קדימה וסביבם ספרנו שישה טרקטורונים עם בדואים שנראו חלק מהתרגיל. הם מנסים להוריד ציוד גם בתנועה".
אורי מלכה, מנהל הסיירת הירוקה של רשות הטבע והגנים נזכר בביקור של הרמטכ"ל הסיני בקיץ 2011. "הורידו אותו לצאלים, לראות תרגיל אש, ופחדו שבדואים יפריעו למהלך. טרקטורון אחד שחוצה את השטח באמצע תרגיל חודל את כל העסק. ישבו על הסיפור הזה שני תתי־אלופים ואלוף אחד, ואמרו לי, 'אתה חייב לוודא שלא יהיו הפרעות'. הבאתי את כל פקחי הסיירת הירוקה מכל הארץ ושמתי אותם על הגבעות. כל אחד ישב בטנדר שלו עם משקפת ודאג ליירט רכבים שניסו להיכנס לשטח".
מאיר דויטש, מנכ"ל תנועת "רגבים", הוא גם רס"ן במילואים. בשנים האחרונות "רגבים" מעלה לרשת סרטונים שמגיעים אליה ממילואימניקים. דויטש עצמו אומר שההפקרות המתמשכת בשטחי האש פוגעת מורלית בחיילי המילואים והסדיר. "הצבא נרדף בשטחי האימון שלו, החיילים כל הזמן דואגים מהשודדים שמזנבים בהם"
בינואר 2018 התכנסה ועדת החוץ והביטחון בכנסת לדון בתופעת הגניבות מהבסיסים ושטחי האש. עיקרי הדברים נסובו על מה שקורה בצאלים. יו"ר הוועדה דאז, אבי דיכטר, זימן נציגים מכל גופי האכיפה. הגיע נציג משטרת ישראל, קצין ממצ"ח, קצין מאגף המבצעים של צה"ל וגם קבוצת אנשי מילואים. דויטש אומר שבאותה תקופה היה צבר של אירועי גניבות שגרם לחבורת מילואימניקים מתוסכלים לפתוח קבוצת פייסבוק בשם "די להפקרות בצאלים".
"האווירה הציבורית הייתה כזו שהגיע הזמן שהמדינה תעשה משהו, שמישהו יתעורר", מספר דויטש. פרוטוקול הישיבה מדהים. קצין המשטרה אמר שמדובר בשטחים עצומים ושהמשטרה עושה את חלקה, אבל צריך שגם הצבא ייקח אחריות. קציני הצבא אמרו שאין להם סמכות על אזרחים. המילואימניקים נתנו כמה סיפורים ואמרו "יש עוד אין־סוף כאלו". באותו דיון התברר כי בשנת 2012 כבר עסקה ועדת החוץ והביטחון בנושא צאלים. כולם אמרו שצריך לעשות משהו, גם אחרי הדיון ב־2012 וגם בסוף הדיון ב־2018. אפילו יצאו הודעות לעיתונות בעניין. ובכן, את הספוילר נתנו כבר בתחילת הכתבה הזו. המצב בשטח רק החמיר.
למרות שכל הגופים האחראים הבינו שחייבים לתגבר את האכיפה, זה לא נעשה. לאורי מלכה מהסיירת הירוקה, הגוף האמון על האכיפה בשטחי האש, יש רק פקח אחד בצאלים. עמיחי בלוט, מנהל אגף המרחבים בארגון "השומר החדש" וגם מג"ד צנחנים במילואים שמתאמן הרבה בצאלים, אומר שהמצב הנוכחי בלתי נתפס. "הצבא אומר שזו אחריות המשטרה, המשטרה אומרת שזה הצבא, הצבא אומר שזו הסיירת הירוקה ולסיירת הירוקה יש רק פקח אחד! אחד!!! הפקח הזה תותח, הוא צריך לקבל פרס ישראל על כל מה שהוא עושה, אבל הוא רק אחד למען השם".
חשבנו שזו נענע וקטפנו
לקראת סוף 2013 הושלמו העבודות על מכשול הגדר החדש בגבול ישראל־מצרים. זה לא עצר לגמרי את הברחות הסמים דרך הגבול, אבל הפחית אותן משמעותית. תושב אחד היישובים באזור צאלים אומר שגידולי הקנאביס בשטחי האש התחילו כשנתיים אחרי הקמת הגדר. "בהתחלה ראית חממות בגודל שני מטרים על שני מטרים בעומק השטח, בערוצים קטנים, משהו שנראה כמו איזה עסק צדדי או כמו עציץ שתל־אביבי מגדל במרפסת שלו בפלורנטין. לאט־לאט צצו עוד ועוד מקבצי גידול וראית שהם משתכללים. היה ברור לכולם שמתפתחת פה תעשייה", אומר אותו תושב ומציין פרט חשוב: "היו מי שהפנו את תשומת לב המשטרה והצבא וביקשו מהם שיהרגו את העסק כל עוד הוא קטן. במקום זה הוא הלך וגדל, וכיום מדובר בתעשיית ענק. עוד מעט יצטרכו להביא תאילנדים כדי לתחזק את הגידולים. יש כאן צי של מכליות מים שנע בכבישים ובתוך השטח. טנדרים עם מכלי פלסטיק גדולים שדוהרים משתיים בצהריים ועד שתיים בלילה להשקות את הגידולים. מישהו ספר פה קרוב ל־100 רכבים כאלה, נוסעים בלי אורות, בלי לוחיות זיהוי או עם לוחיות גנובות".
"השטח מפוצץ בסמים", היא אומרת, "אנחנו משקיעים לא 100 אחוז מעצמנו אלא 150 אחוז, יחד עם המשטרה הכחולה, עם הצבא, עם המערך המוטס, הסיירת הירוקה, עם כל הגורמים, משמידים עשרות אלפי שתילים בכל שבוע, ועדיין אני מעריכה שבכל רגע נתון יש בשטח בסביבות אלף חממות. אתה משמיד להם אחת ולמחרת צצות במקומה שתיים חדשות. המאמצים שלנו באמת אדירים, אנחנו מנהלים מרדפים מסמרי שיער, שוברים את הרכבים שלנו, סוחטים את הדוושה כדי לבצע מעצר, ובסוף בבית משפט אני צריכה להוכיח עבירה. הם אומרים לשופט שהם סתם טיילו בשטח ופתאום ראו חממה, חשבו שזה נענע וירדו לקטוף. אמיתי לגמרי.
"פעם אחת הגענו לחממה עם אור ראשון ותפסנו נער קטין ישן בתוכה. כנראה עבד שם בלילה. אמר לנו, 'עברתי כאן ביום והיה חם וראיתי מקום עם צל לשים את הראש ונרדמתי'. הם יוצאים מזה בקלות. לא מעניין אותם כן שטח אש לא שטח אש, לא אכפת להם אם ברקע עפים פגזים. הם לא דופקים חשבון לצבא, ולא לאף אחד. אנחנו מצידנו עושים פה עבודה סיזיפית. כל מבצע כמו היום זה סירחון שנדבק לך לנשמה. כשאני חוזרת מיום עבודה של השמדת חממות הילדים שלי סותמים את האף ואומרים לי, 'איף אמא, שוב עשית סמים!'"
בלוט מארגון "השומר החדש" אומר שאובדן המשילות הזה עולה למדינה מיליוני שקלים. "תחשוב רק על הציוד שנגנב בשטחי האש. באימון של החטיבה שלי נגנבו שלושה אמצעי לחימה בשווי של למעלה מ־400 אלף שקל. אתה לא יכול להשאיר דקה אחת ציוד לבד ואני מדבר איתך על שטחי אש שאמורים להיות סגורים לאזרחים. תוסיף לזה את העובדה שהשטחים האלו הפכו לאסם הסמים של המדינה. בכל שבוע המתנדבים שלנו יחד עם מג"ב והסיירת הירוקה משמידים סמים בשווי מיליוני שקלים והשטח עדיין מפוצץ. נדרש פה מאמץ לאומי מגובה בהחלטת ממשלה. מאמץ שעתי, יומיומי, סביב השעון, לא ליום יומיים, שבוע שבועיים אלא לאורך זמן. וזה לא שאם לא נתגייס עכשיו, הגולם יקום על יוצרו. הגולם הזה קם כבר מזמן".
עמודי חשמל וטלפון נעלמו
זמן קצר אחרי שהסתיימה בנייתו של מתקן האימונים "רותם" בצאלים, בהשקעה של מיליונים רבים, נגנבו ממנו עמודי החשמל והטלפון. מדובר במתחם ענק המדמה מרחב אורבני עם מנהרות תת־קרקעיות, כמו אחיו הגדול יותר "שיקגו" הנמצא במרחק כמה קילומטרים ממנו. הפיקוד הבכיר של צאלים לקח את הגניבה הזאת קשה. היו קצינים בצאלים שהעלו את האפשרות לשלם פרוטקשן לבדואים כדי שהגניבות מהצבא ייפסקו. הרי יש גופים מוסדיים שמשלמים דמי חסות בדרום, אז למה שגם צה"ל לא יעשה זאת. אחד הקצינים הבכירים התעשת, דפק על השולחן וקבע: "צה"ל לא ישלם פרוטקשן, זה ביזיון לאומי!"
תושבים ביישובים הסמוכים לשטחי האש של צאלים מספרים כי בשיחות עם קציני צה"ל הם שומעים מהם תסכול גדול על התמשכות המצב. הקצינים מתארים מציאות הזויה שבה מגדלי הסמים והגנבים לא רק מסתובבים בשטחי האש בלי מורא, אלא גם עושים אצבע משולשת לחיילים שמנסים להרחיק אותם.
כולם רואים את ההתחפרות של הצבא. סביב מחנה קציעות הוקמה בשנה האחרונה גדר חדשה באורך של 2.5 ק"מ עם תלתלית הנמתחת לכל אורכה. צה"ל, כמו הקיבוצים והיישובים בנגב, מקיף עצמו לא רק בגדרות גבוהות אלא גם בתעלות נ"ט, סוללות עפר ותיל דוקרני. גורם צבאי בכיר אמר השבוע, כי מושקעים תקציבי עתק כדי לחזק את מערך הגנת הבונקרים והנשקיות.
גם בתחום המאבק בחממות הסמים נפל לצבא האסימון שצריך לצאת להתקפה. בשנת 2020 כולה הושמדו 628 חממות קנאביס בשטחי האש בדרום, רובן באזור צאלים, והשנה עד סוף אוקטובר הושמדו כבר כאלף חממות.
תא"ל זיני, מפקד צאלים, אומר שאין לו אמנם סמכויות אכיפה בתחום הפלילי, אבל ברור לו שזה לא פוטר אותו מאחריות. "בסוף הסיפור הוא שבשטחי האש של צה"ל גדלים סמים שמרעילים את בני הנוער שלנו, כך שמוסרית יש לנו אחריות מאוד גדולה לצאת למלחמת חורמה בתופעה הזו. חיל האוויר נרתם למשימה ויוצא לגיחות צילום פעם בשבוע וחצי־שבועיים ובאמ"ן יושבים ומנתחים את התצ"אות ומסמנים את שטחי הגידול. יש לנו גם הערכות מצב קבועות עם הסיירת הירוקה, עם מג"ב ועם המשטרה ואנחנו משמידים מתחמי גידול של סמים בקצב הולך וגובר".
האם המציאות הזו שבה נאלצים חיילי מילואים וסדיר להדוף גנבים בזמן האימונים, נראית לו תקינה ואיך מתמודדים עם מצב מתמשך של היעדר אכיפה, צה"לית או משטרתית, בשטחי האש על השאלות הללו מפקד צאלים לא השיב.
מדובר צה"ל נמסר: "צה"ל, בשיתוף משטרת ישראל וארגוני הביטחון הנוספים במרחב הדרום, פועל כנגד תופעת גניבות הנשקים, פריצה למחנות צה"ל וההברחות בגבולות. בשנה האחרונה הוא משקיע משאבים בפרויקטים שמטרתם שיפור אבטחת מחנות צה"ל. במסגרת זו הוקמה גם פלוגת 'מגיני הנגב' שמטרתה ביצוע הכשרות ייעודיות ליחידות צה"ל להתמודדות מול תופעת הפריצות למחנות ולבסיסים. בנוסף, מוקצים משאבים לשיפור תשתיות האבטחה והמיגון בבסיסי הדרום באמצעים טכנולוגיים שונים, בהם: התקנת מצלמות אבטחה חדשות, גידור הבסיסים, חיזוק אבטחתם של בונקרים ונשקיות, שיפוץ וסלילת צירים היקפיים במחנות ועוד. "נציין כי ניכרת ירידה משמעותית במספר גניבות ואובדני נשק בצה"ל".
נשלח מהאנדרואיד שלי
תוקן על ידי יו_טיוב ב- 13/11/2021 18:53:44
 |
|
|
