שמעתי על תפעה מעניינת: חסידים מן החצרות הכי גדולות שפורשים לטובת חיים בלי טישים וכו'

האם מדובר בתופעה גדולה שרק תלך ותגדל עוד יותר, או תופעה ספורדית שתמיד הייתה?

ואני דוקא התרשמתי שיש יותר ויותר מי שאינם חסידים שמטרפים ל"חיים עם טישים". מעניין.

זה לא מה שנקרא "כלל חסידי"??

מניח שאתה לא מתכוון לטיפוסים חומרניים/ליצנים ששקועים בעוה"ז ושעבורם הטיש זה סתם בזבוז זמן... 
אנחנו מדברים על בנ"א רציניים שמבינים שגם בחצרות החסידים אפשר לחיות בעלמא דשיקרא. 
לא מתאים להם לבוא להצגת ה'טיש' רק כדי שח"ו לא יגידו ש...לכן גם מבחינתם זה סוג של בזבוז זמן.
לזכותם ייאמר שהם אינם מתייאשים. אמנם 'האמת נעדרת' אבל הם לא מוותרים. הם זן של 'מבקשים' , הם משתוקקים  לקנות תובנות והרגשים אצל גדולי תורה, אנשי מחשבה ואנשי אמת שיש להם מה למכור.  ואם 'המשפיע' הוא  גם בנש"ק זו תוספת מעולה ותבוא עליו הברכה.
כן, יש ב"ה חסידים איכותיים שמחפשים רוחניות אמיתית  ולא רק 'שירה בציבור'
 יש להם סלידה מהסגידה ל'בשר ודם' רק בגלל היותו בנש"ק. 
דוגמא טובה לכך הוא הגאון הגר"ש אלתר שליט"א . שבין שומעי ליקחו יש 'מבקשים' מכל קשת היהדות החרדית  ואף חסידי גור שמוכנים לשלם מחיר אישי וכלכלי עבור כך.

הדיון יהיה עקר כל זמן שנתבסס על "שמעתי".
"תופעה" אינה משהו שמורגש בקושי
וע"כ נמתין שמישהו מבעלז/גור/ ויז'ניץ /קרלין/סלונים/ צאנז וכדו'
יעיד שלאחרונה הטישים נראים יותר מדוללים.
אם ישנם כמה אנשים שהחליטו להעדר פה ושם, זו עדיין אינה ''תופעה''.

או לחלופין לתת כותרת יותר פרטנית ולא איזה משהו כוללני בומבסטי אך בלי "בשר".

תוקן על ידי חצינזק ב- 14/11/2021 14:55:21