האגדה מספרת שב-1991, שנת השיא של העלייה מרוסיה, עם כמיליון איש שנחתו על ישראל ללא כל התראה מוקדמת, שר הבינוי דאז אריק שרון הצליח לבנות 100 אלף יחידות דיור בשנה בודדת. המציאות, כנראה, קצת פחות מדהימה: המספר היה קרוב יותר ל-85 אלף, כאשר חלק גדול מיחידות הדיור הללו היו יחידות זמניות (קראווילות), וזה היה לפני עידן חובת המכרזים ולפני ששונתה פעילות ועדות התכנון בישראל.
ובכל זאת, גם השיא של 85 אלף התחלות בנייה בשנה הוא שיא שומט לסתות: שר השיכון הנוכחי, זאב אלקין, יצליח להגיע השנה כנראה רק לכ-50 אלף התחלות בנייה, ובשנה הבאה הוא מתעתד לגבור על השיא של שר האוצר לשעבר משה כחלון ולעבור את הרף של 56 אלף התחלות בנייה בשנה. זה היה המספר הגבוה ביותר שפוליטיקאי כלשהו הגיע אליו מאז ימי שרון.
אף עיר לא אוהבת תושבים הפסדיים
הלהיטות לשבור את השיא האגדי של שרון משבשת מעט את שיקול הדעת במשרד השיכון. בכלל, ממשלת השינוי מנסה לעשות כמה שיותר וכמה שיותר מהר, כנראה כדי לספק הצדקות להקמתה. זאת מגמה מבורכת, רק שאסור להגזים איתה. שרון היה צריך למצוא פתרונות דיור למיליון איש בתוך שנתיים, מה שבהכרח הוביל לפתרונות קיצוניים ולא מיטביים. אלקין צריך להתמודד עם מיליון איש, אבל כאלה שיצטרפו בהדרגה בעשור הקרוב, ובקצב צפוי וידוע מראש. אפשר להוריד את רמות הלחץ בהתמודדות עם האתגר הזה.
אלקין ושקד קוברים את הרובע החרדי בקרית גת – ונותנים אור ירוק להקמת כסיף
"אנחנו לא נגדם, אבל 50 אלף חרדים שיגורו כאן יהפכו את העיר לבית שמש - והצעירים יברחו"
זאת, למשל, בכל מה שקשור לדיור לאוכלוסייה הצומחת ביותר בישראל - החרדים. משרד השיכון, השר אלקין והמנכ"ל אביעד פרידמן, מתכננים לעשות שינויים מרחיקי לכת בתוכניות הדיור לחרדים שכבר היו על השולחן. ההצעה להקים שכונה חרדית חדשה במערב קרית גת, שתוכננה לכ-11 אלף יחידות דיור, נגנזה בשל לחץ כפול. ראשית, במשרד השיכון לחוצים לבנות כמה שיותר יחידות דיור, כמובן כדי לשבור את השיא של שרון, והבנייה לחרדים מקטינה את מספר יחידות הדיור המוצעות בתוכנית בגלל המגבלה של מעלית שבת (פסיקה הלכתית מלפני כעשור שאוסרת על השימוש במעלית שבת), שלא מאפשרת בנייה מעבר לשש קומות בשכונות חרדיות. ביטול התוכנית החרדית והסבתה לתוכנית דיור רגילה תאפשר לצופף את שכונת קרית גת מערב ל-16 אלף יחידות דיור - 5,000 דירות יותר.
שנית, עיריית קרית גת לא התלהבה, בלשון המעטה, מההצעה להגדיל את אוכלוסיית העיר ב-40% עם חרדים בלבד. החרדים, במידה רבה באחריותם המלאה, קנו לעצמם שם של תושבים לא רצויים, משתי סיבות. האחת, הם עולים המון כסף לעיר (מקוואות, גני ילדים, בתי כנסת ועוד) אבל מכניסים מעט מאוד ארנונה, מפני שמדובר באוכלוסייה ענייה עם שיעורי תעסוקה נמוכים. בקיצור, החרדים הם תושבים הפסדיים, ואף עיר לא אוהבת את זה.
הסיבה השנייה היא שהחרדים קנו לעצמם שם של מי שמשתלטים על ערים ומשנים את אופיין, כמו שהם השתלטו על בית שמש והפכו אותה לעיר חרדית קיצונית. תהליך ההתחרדות שעבר על בית שמש מדיר שינה מעיניו של כל ראש עיר שצריך לקלוט לעירו תושבים חרדים רבים.
שילוב אינטרסים של ההתנגדות של קרית גת ביחד עם הלחץ במשרד השיכון להגדיל את מספר הדירות בשכונה שכבר מוכנה להתחיל להיבנות, הביא לביטול השכונה החרדית. אבל מאחר שהריבוי הטבעי החרדי מחייב בניית 100 אלף דירות לאוכלוסייה החרדית מדי עשור, במשרד השיכון שלפו מהבוידעם את התוכנית הישנה לבניית עיר חרדית נבדלת ומסוגרת ליד ערד - העיר כסיף.
"זורקים את החרדים מעבר להרי החושך"
היתרון של כסיף הוא שאפשר לבנות בלב המדבר עיר חדשה, עם עשרות אלפי יחידות דיור, יש מאין. החיסרון של כסיף הוא בדיוק זה: עיר בלב המדבר, מנותקת, מבודדת ובלי כל מקורות תעסוקה. למעשה, כסיף היא ההמשך הטבעי של פתרון דיור לחרדים שישראל נקטה בו כל השנים: לבנות להם ערי גטאות, בלי עבודה ובלי היטמעות בחברה הסובבת. עמנואל, ביתר עילית, מודיעין עילית, אלעד - כולן ערי גטאות חרדיות זולות, שהחריפו את מגמת ההתבדלות החרדית בשוק העבודה ומחוצה לו. החילונים טיאטאו את החרדים לערים נבדלות וזולות, ואחרי זה התפלאו שהחרדים הקימו לעצמם אוטונומיה מנוכרת למוסדות המדינה.
"קודם אנחנו זורקים את החרדים מעבר להרי החושך", אומר ד"ר חיים זיכרמן, שב-2016 בנה עבור משרד השיכון תוכנית אסטרטגית לפתרונות דיור לחרדים, "ואז מצפים שבגיל 18 הם לפתע יתגייסו לצבא ובגיל 22 ילכו ללמוד באוניברסיטאות שלנו. אין מה לשגות באשליות, זה לא יקרה".
התוכנית האסטרטגית של זיכרמן, שאומצה על ידי הממשלה, דיברה על פתרון הפוך לחלוטין במהותו מכסיף, וקרוב הרבה יותר לזה של קרית גת מערב: לפזר את החרדים בערים בכל רחבי הארץ וכך לאפשר להם להיטמע בחברה הישראלית ובשוק העבודה.
במקום ערים נבדלות, זיכרמן הציע שכונות נבדלות בכל עיר - לחייב ראשי ערים, במסגרת הסכמי גג, לבנות שכונות חרדיות כחלקם באוכלוסייה, כלומר, 15% מהתושבים בכל עיר. קרית גת מערב היא סוג של טעות, כי היא היתה אמורה להגדיל את נתח החרדים בעיר ל-40%, וזה אכן לא מאוזן. אבל פיצולה של קרית גת מערב לשתי שכונות, אחת חרדית ואחת רגילה, היה משרת את המטרה: החרדים היו מתגוררים בקרית גת, בסמוך לצירי תחבורה ראשיים ואזורי תעסוקה גדולים, מבלי לסכן את קרית גת בתהליך של התחרדות.
"בית שמש התחרדה, כי המדינה גרמה לכך", אומר זיכרמן. "הרבה מאוד זמן הציעו דיור לחרדים רק בבית שמש, אז בטח שכולם נהרו רק לשם. לכן, צריך לעשות הפוך: לבנות שכונות חרדיות בנתניה, אשקלון, חיפה, חדרה, נהריה ואשדוד. לפזר את החרדים בכל ישראל. אם אנחנו רוצים אוכלוסייה חרדית שהיא חלק מהמדינה, ולא אוטונומיה מבודדת ומנוכרת, צריך לאפשר להם לחיות בתוכנו.
"כולנו רוצים לגור ליד אנשים דומים לנו, וזה מה שעשינו ב-40 שנה האחרונות: שלחנו את החרדים לגור בחורים שלהם, העיקר שלא נראה אותם לידנו. את התוצאות ההרסניות של המדיניות הזו אנחנו רואים היום".
הלחץ של משרד השיכון לגבור על השיא ההיסטורי של שרון גורם שם לטעויות היסטוריות, לא פחות. קרית גת מערב היתה פתרון טוב לאוכלוסייה החרדית ולישראל, כסיף היא פתרון רע לחרדים ופתרון נורא למדינה.
האבסורד הוא שיש ביקוש אדיר לכסיף: האוכלוסייה הבדואית באזור משתוקקת לפתרון אורבני, עיר חדשה שמעמד בינוני בדואי יוכל לעבור אליה. עבור הבדואים, כסיף היא פתרון של התקדמות והתחדשות, עבור החרדים כסיף היא פתרון של נסיגה לאחור והידרדרות. אז נכון שיש משבר דיור, וצריך לבנות הרבה ומהר, אבל זה לא צריך לגרום לנו לבצע טעויות שיהיו בכייה לדורות.
