אילוף הפילים החל לפני כ-4,000 שנה באזור עמק האינדוס והוא ייחודי בכך שבניגוד לחיות אחרות ככבשים וכלבים נעשה במרבית המקרים ללא ביות הפילים וזאת כנראה בשל מזגם הרע, המזון היקר וההתבגרות האיטית (כ-15 שנה עד להגעה לבגרות). הפילים נשבו בטבע ושימשו למגוון מטרות. סוג הפילים הראשון שאולף היה הפיל האסייתי והוא שימש למטרות חקלאות, השימוש המתועד הראשון בפילים בתור אמצעי צבאי הוא בשנת 1100 לפנה"ס ומוזכר במספר מזמורי סנסקריט.
מהמזרח השימוש בפילי מלחמה התרחב מערבה אל הפרסים אשר עשו בו שימוש במספר קרבות. המקרה הראשון הידוע בו התעמת צבא אירופאי עם פילי מלחמה הוא קרב גאוגמלה בו נלחמו הפרסים כנגד אלכסנדר הגדול. 5 שנים מאוחר יותר בקרב הידספס, ללא פילים משלו, ידע כבר אלכסנדר כיצד להתמודד מול פילי האויב. המקורות חלוקים בדבר השימוש בפילי מלחמה בקרב גאוגמלה. גם אם השתמשו הפרסים בפילים, נראה כי מספרם היה זניח ולא עלה על 10 עד 15 פרטים.
השימוש בפילים התפשט ברחבי העולם העתיק. יורשיו של אלכסנדר הגדול, הדיאדוכים, השתמשו במאות פילים הודים במלחמותיהם. המצרים והקרתגים החלו לאלף פילים אפריקאים לצורך דומה כמו גם הנומידים והכושים. החיה בה השתמשו הייתה פיל צפון אפריקני קדום שהיה נפוץ בצפון אפריקה והיה קטן יותר ממקבילו האסייתי, חיה שנכחדה לבסוף בשל ניצולה על ידי בני אדם. פיל סוואנה אפריקני שהוא הגדול מכל סוגי הפילים התגלה כקשה לאילוף למטרות לחימה ומעולם לא נעשה בו שימוש נרחב. בקרב רפיח בשנת 217 לפנה"ס, בו נלחמה מצרים התלמיית נגד הממלכה הסלאוקית, השתתפו פילים משני הסוגים; הסלאוקים השתמשו ב-103 פילים אסייתים ואילו המצרים עשו שימוש ב-73 פילים צפון-אפריקנים, אולם הדבר לא הבטיח ניצחון לצבא הסלאוקי והוא ניגף בפני המצרים.
על פי ספר חשמונאים א' גם במהלך מרד החשמונאים עשו הסלווקים שימוש בפילי מלחמה. על פי התיאור בפרק ו', במהלך קרב בית זכריה הסתער אלעזר המכבי (אחיו של יהודה המכבי) על פיל מלחמה של הצבא הסלווקי שהיה בעל שריון מיוחד. אלעזר שיער שהמלך אנטיוכוס החמישי נמצא על פיל זה, והחליט לסכן את חייו על מנת להציל את עמו ולהנציח את שמו בישראל. הוא רץ, שיסף את הפיל בחרבו, התמקם תחת בטנו ודקרו עם חניתו. הפיל מת אך בקריסתו אל הארץ מחץ את אלעזר. יוסף בן מתתיהו מסכם את הפרשה בכך שאף על פי שאלעזר הצליח להרוג חיילים רבים, לא הופקה תועלת ממעשהו חוץ משם העולם שעשה לעצמו.
במאות הבאות, עיקר השימוש בפילי מלחמה באירופה היה כנגד האימפריה הרומית, מקרב הרקלה (מלחמת פירוס, 280 לפנה"ס) ועד צעדתו של חניבעל דרך האלפים במלחמה הפונית השנייה, בה הפילים הפחידו את הלגיונות הרומים. כך, למשל מתאר פלוטרכוס את תפקידם המכריע של הפילים במלחמת פירוס
<* dir="rtl" style="unicode-bidi: isolate; border-right: 4px solid #eaecf0; padding: 8px 32px; color: #202122; font-family: sans-serif; font-size: 17.5px; background-color: #ffffff;">בעיקר עשו בהם (ברומאים) שמות כוחם ועצמתם של הפילים, כי אומץ לבם של הרומאים היה כאין וכאפס במלחמה נגדם, וסבורים היו שמן ההכרח הוא לפנות להם מקום כמו לנחשול מסתער או לרעש אדמה הרסני ולא לעמוד על עמדם ולמות חינם, או לסבול את הקשות שברעות ללא תועלת
אך כמו אלכסנדר הגדול גם הרומאים מצאו דרכים להתמודד מול הפילים. בקרב זאמה, הקרב האחרון של חניבעל, הכוחות הרומים הפכו את הסתערות הפילים לבלתי יעילה על ידי אימוצו של מערך קרב שסיפק לפילים מעברים דרכם יכלו עבור. בקרב תפסוס (46 לפנה"ס), צייד יוליוס קיסר את הלגיון החמישי, לגיון שהורכב על טהרת הגאלים, בגרזנים והורה ללגיונרים שלו לכוון את מכותיהם לרגלי הפילים. הלגיון עמד בהסתערות והפילים נעשו לסימלו. קרב זה היה הקרב האחרון בו נעשה שימוש משמעותי בפילים במערב.
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%99%D7%9C_%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%94
