שימו לב - יין מתוק לרוב הוא בתוספת סוכר וכהל מולאסה וקרמל

כתוב בשולחן ערוך סימן רע"ב סעיף ג'

מקדשין על יין שבפי החבית אף על פי שיש בו קמחין:

הגה: ויש אוסרין לקדש עליו אלא יסננו תחלה להעביר הקמחין (הגהות מרדכי פרק המוכר פירות ובית יוסף בשם אורחות חיים ותוספות):

ועל יין שבשולי החבית אף על פי שיש בו שמרים ועל יין שחור ועל יין מתוק ועל יין דריחיה חלא וטעמיה חמרא ומכל מקום מצוה לברור יין טוב לקדש עליו

שימו לב, יין מתוק נמצא בשולחן ערוך ביחד עם כל היינות שיש איתם בעיות,

כמו גם יין שבפי החבית עם כל השאריות שצפים שם, דהיינו שיש בו קמחין, או שריחו חומץ וטעמו עדיין יין,

כלומר אפשר לקדש עליו אבל מצווה לברור לו יין טוב לקדש עליו

בדקתי היום חלק מהיינות המתוקים שנמכרים בכל הסופרים,

ובכמעט כולם כתוב שהיקב מוסיף ליין סוכר (לא כתוב כמה....) וכוהל מולאסה בשיעור מסויים,

ובחלק מהיינות גם קרמל כדי שהיין יהיה בגוון חום !


אני אישית לא חושב שיין עם סוכר וקרמל עם כוהל מיובא הוא יין טוב לקדש עליו,

הכי מהודר הוא לקדש על יין אדום יבש  ללא כל מוספים ! ! !

הוא גם הרבה יותר בריא

לא משנה איזה יקב, כמעט כולם טובים, מי יותר ומי פחות.

מניסיון אישי כל היקבים הגדולים טובים, פחות או יותר וכמעט כל היקבים הקטנים.








והנה חיפשתי קצת ומצאתי שכיוונתי לדעת גדולים ממני,

הנה מאמר שקראתי אותו בעבר, (לא זוכר היכן - לפני לא מעט זמן)

שאף יצא כספרון וניתן להשיגו מודפס,

שכתבו הרב שרגא גבהרד שליט"א (לא מוכר לי)

אבל מעיון קל ניתן לראות שעבד היטיב היטיב על כתיבת המאמר,

שבו נכתב שהכי מהודר לעשות קידוש, על יין אדום יבש

כל מי שקצת מבין עניין יודע שיין ומתוק זה תרתי דסתרי, ולכן נקרא שמו יין פטישים על שם התוצאה