הרב שמואל אליה רוצח

מפורסמים בזה דברי הנשר הגדול הרמב"ם בשו"ת (בלאו) סימן קיא:
שאלה אנו שואלים מחסד אדוננו אור העולם מורינו ורבינו משה בר' מימון ז"ל, מה אומר מורנו ואדוננו ירום הודו הרב הגדול מופת הדור ופלאו ממזרח שמש ועד מבואו על איש מפורסם במשרת החזנות והוא תלמיד חכם ג"כ. ויצא עליו רינון שאין ראוי להזכירו, אבל לא קמה בו עדות בשני עדים כשרים, ולו אויבים. היסירוהו ממשרת החזנות אם לאו ומה הוא חייב בזה? ואם תתקיים עליו העדות ויקבל מה שהוא חייב בדין, היסירוהו ממשרתו, אחר שנענש, אם לאו? ואם מעיד עליו עד אחד מה ייעשה? יורנו רבינו ושכרו כפול מן השמים.
התשובה מה שצריך לידע כל משכיל וחכם, שאין ראוי להסיר שום בעל משרה ממשרתו בגלל שמועה בלבד, אפילו אין לו אויבים, ומכל שכן אם יש בזאת העיר בני אדם השונאים אותו ובעלי כוונות, לפי שבענינים כגון אלו בהכרח לא נאמר לא טובה השמועה לאומרם בכגון זה הני מילי היכא דליכא אויבים אבל אי איכא אויבים אויבים דמפקי קלא. וגם אם תתקיים עליו העדות, אין ראוי להסירו, אם קבל עליו מה שהוא חייב בדין שאין מורידין אדם מקדושתו מסנהדרי גדולה ועד חזן הכנסת אלא אם כן עבר עבירה בפרהסיא. ואם יצא עליו זה הרינון אין ראוי להסירו ולא לפרסמו, כמו שאמרו תלמיד חכם שסרח, אין מנדין אותו בפרהסיא, שנ' וכשלת היום וכשל גם נביא עמך לילה כסהו כלילה. ואלא צורבא מרבנן דמיחייב נידוי היכי נעביד כי הא דמערבא מימנו אנגדא דצורבא מרבנן ולא מימנו אשמתא. ומאחר שלקה ישאר במשרתו, שכיון שלקה הרי הוא כאחיך, וראוי ג"כ שיהיו המלקות בצנעה ואין ראוי לחסר מכבודו דבר דצורבא מרבנן קודשא בריך הוא תבע יקריה, ואל יטעה אתכם מעשה דרב יהודה בההוא גברא צורבא מרבנן, לפי שביארו זאת ואמרו, דעבד כר' אלעאי, שהלך למקום, שאין מכירין אותו, והיה עושה מה שלבו חפץ. והיה חייב לפרסמו אצלם, להיות האנשים ראו מעשיו ולא בשמועה לבד. והאיש אשר דבר בזה התלמיד חכם מבלי שראה בעיניו חייב נידוי לפי שלא תתכן אפקרתא גדולה מזה ולוקה משום מוציא שם רע, כי ההוא מעשה דטוביא חטא וכו' והזהרו בכבוד התורה, כי נר מצוה ותורה אור וכתב משה.