מסקנות (אחרות) מפרשת ח.ו. או מה נלמד מזה ללמד <?

חמור ביותר!

הכובס1 כתב: עשרות תאוות מקיפות את האדם, אך לית מאן דפליג שתאוות ניאוף כוללת את כל התאוות ושייכת לכל בני האדם, כולם כולל כולם. הן בראיות אסורות, הן ברדיפת שמלות, הן בהטרדות מיניות, הן בשיטוט באתרים אסורים (למי שלא מסונן) הן בשמיעת קול אשה, מחשבות אסורות ועוד ועוד כידוע לכל בר אינש אז יש כאלה שכבר עברו פחות או יותר את הגיל של יצרו תוקפו ביתר שאת ויתר עוז, ושרדו בקושי רב את התקופות שההורמונים שלטו בשכל, אבל מה תאמרו לנערים צעירים, לבעלי בתים צעירים שיוצאים לעולם הגדול ורואים עולם, האם נחשוב שהם באמת כאלה זכים וטהורים שאינם נכשלים באיסורים,  אז כמובן שעדיף שלא לחטוא אבל האם כאשר אנחנו שומעים סיפורים שנחשפים של אנשים גדולים ורמי מעלה שנכשלו, אם יש מי שחושב שרק הגדולים נכשלים, והקטנים והאנשים ללא תפקיד ממש זכים וטהורים, ? קשה לי להאמין שרק לגדולים יש יצר הרע, נוטה להאמין שלמפורסמים יש אולי יותר אנשים שירצו להפילם, או שהם נפלו עם יותר סיפורים, אבל בוודאי שרבים נכשלים ונופלים בחטאים, (ויעידו על כך מקרי הגירושין הרבים שצצים כפטריות אחרי הגשם, שלולא היו חושבים הגברים והנשים שאין מי שמחכה להם מעבר לפינה בוודאי שהיו מוותרים על גירושין על זוטות). אז מה תאמרו לאנשים שמתמודדים עם הניסיונות, האשה שיש להם טובה מספיק או לא, הזמנים טובים מספיק או לא, היצרים תוקפים בסביבת עבודה למי פחות ולמי יותר, ומה יעשה הבן ולא יחטא, אז באות הנשים ומדברות מהמקום שלהן, כאילו הגבר שחטא לא חטא איתן, אבל בסדר האשה תמיד היתה קשה בלקחת אחריות, והגבר נענש באי לקיחת אחריות, אז מה יעשה הגבר החוטא עם התאוות 1. שלא יצא מפתח הבית לעבודה ויישב בכולל וילמד תורה כל היום. 2. שישתדלו להתאפק ומקסימום יקיימו את הגמרא אמר רבי אלעאי הזקן אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ ואל יחלל שם שמים בפרהסיא 3. שיחטא עם עצמו ולא יחטיא ויחטא עם אחרים. 4. שישתדל לחטוא עם בגירים ולא יעבור על החוק. 5. שיקח כדור הרגעה כמנהג קהילות מסויימות. 6. שיילך לפסיכולוג פסיכיאטר והוא יחליט לו איזה כדור. 7. שימשיך לחיות בשקר שהוא בכלל לא מכור לתאוות ניאוף. אתם מוזמנים לתת עצות נוספות,

הסגנון הזה דוגמא, למה שנקטו בעולם הישיבות, וכיום ברוב עולם החסידות - הכי טוב לא לדבר על זה. 
הדיבור עצמו, על הזולות והגסות שבו, מזיק וחושף יותר ויותר.

בגדול - האיסור בתורה ובדברי חכמים, מיוחס יותר לנשים הנוהגות שלא כשורה, אשר הן הן אשר 'מפילות בפח' את האיש. הן מלהיבות אותו לבוא יחד לידי איסור.

וכך נקט הפייט (מן 'הגאונים') ליום שבועות על "לא תנאף":

"אֵשֶׁת כְּסִילוּת הוֹמִיָּה וְסוֹרֶרֶת. בֵּיתָהּ הַרְחֵק כִּי נְפָשׁוֹת עוֹכֶרֶת. גֶּחָלִים בְּחֵיק מְחַתָּה וּמַבְעֶרֶת. דְּרָכֶיהָ שְׁאוֹל וּמָוֶת חוֹדֶרֶת. הוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ לָטֶבַח מוֹסֶרֶת. וּכְעֶכֶס אֶל מוּסַר אֱוִיל מְיַסֶּרֶת. זַעַם מַרְבֶּה וְעֶצֶב מְמַהֶרֶת. חֲמַת גֶּבֶר וְשִׂנְאָה מְעוֹרֶרֶת. טִיף נֹפֶת בִּשְׂפָתֶיהָ מְדַבֶּרֶת. יוֹם אַחֲרִיתָהּ כְּלַעֲנָה מְמָרֶרֶת. כִּי אֵין הָאִישׁ בְּבֵיתוֹ אוֹמֶרֶת. לְיַד שְׁעָרִים לְפִי קָרֶת. מוֹדַע תִּקְרָא לַבִּינָה הַמְאֻשֶּׁרֶת. נֶצַח עֲדֵי עַד תְּהֵא עָלֶיךָ מְשַׁמֶּרֶת. שְׂמַח בְּאֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ הַמְחֻבֶּרֶת. עִמָּהּ תִּתְרַפֵּק וְלֹא בְאַחֶרֶת. פּוּצַת מַעְיְנוֹתֶיךָ חוּצָה עוֹבֶרֶת. צְמָחִים תַּרְבֶּה לְשֵׁם וּלְתִפְאֶרֶת. קַדֵּשׁ עַצְמְךָ בִּפְרִישׁוּת אַדֶּרֶת. רְצֵה לַעֲשׂוֹת מִשְׁמֶרֶת לְמִשְׁמֶרֶת. שְׁמַע מוּסָר וְעָנְדֵהוּ לְגַרְגֶּרֶת. תִּתֵּן לְרֹאשְׁךָ לִוְיַת חֵן וַעֲטֶרֶת".

[אם כי בפרשה שעל הפרק, מדובר בין השאר על קטינים (באם אכן לא מדובר בעלילה), שבוודאי אי אפשר להאשים אותן חלילה]

זה כמעט נכון כאשר הזוהמא לא שרצה ברחובות,
זה כמעט נכון כאשר הזוהמא לא שרצה בבתיהם של אנשים
זה כמעט נכון כאשר הזוהמא לא שרצה בכיסם של בני אדם

אבל אם בתקופות הישנות זוכרני כמה מעשים היו נעשים בחדרי חדרים, וכמה הטרדות נעשו על ידי אנשים ידועים לשבטיהם, מה נאמר בדורינו אנו אשר החושך יכסה ארץ, והיראת שמים מתקשה לשמור על עצמה במידה קבועה ונכונה ?

לא לדבר על זה כאשר כולם מדברים על זוהמא
לא לדבר על זה כאשר הרחובות מלאים בפריצות שלא היה בדורות הקודמים
לא לדבר על זה כאשר מספיק שבחור נער צעיר יספר לבן שלך על כמה דברים מעניינים וימשוך אותו איתו לבילוי בתל אביב ???

יוחנןש כתב: הסגנון הזה דוגמא, למה שנקטו בעולם הישיבות, וכיום ברוב עולם החסידות - הכי טוב לא לדבר על זה.  הדיבור עצמו, על הזולות והגסות שבו, מזיק וחושף יותר ויותר. בגדול - האיסור בתורה ובדברי חכמים, מיוחס יותר לנשים הנוהגות שלא כשורה, אשר הן הן אשר 'מפילות בפח' את האיש. הן מלהיבות אותו לבוא יחד לידי איסור. וכך נקט הפייט (מן 'הגאונים') ליום שבועות על "לא תנאף": "אֵשֶׁת כְּסִילוּת הוֹמִיָּה וְסוֹרֶרֶת. בֵּיתָהּ הַרְחֵק כִּי נְפָשׁוֹת עוֹכֶרֶת. גֶּחָלִים בְּחֵיק מְחַתָּה וּמַבְעֶרֶת. דְּרָכֶיהָ שְׁאוֹל וּמָוֶת חוֹדֶרֶת. הוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ לָטֶבַח מוֹסֶרֶת. וּכְעֶכֶס אֶל מוּסַר אֱוִיל מְיַסֶּרֶת. זַעַם מַרְבֶּה וְעֶצֶב מְמַהֶרֶת. חֲמַת גֶּבֶר וְשִׂנְאָה מְעוֹרֶרֶת. טִיף נֹפֶת בִּשְׂפָתֶיהָ מְדַבֶּרֶת. יוֹם אַחֲרִיתָהּ כְּלַעֲנָה מְמָרֶרֶת. כִּי אֵין הָאִישׁ בְּבֵיתוֹ אוֹמֶרֶת. לְיַד שְׁעָרִים לְפִי קָרֶת. מוֹדַע תִּקְרָא לַבִּינָה הַמְאֻשֶּׁרֶת. נֶצַח עֲדֵי עַד תְּהֵא עָלֶיךָ מְשַׁמֶּרֶת. שְׂמַח בְּאֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ הַמְחֻבֶּרֶת. עִמָּהּ תִּתְרַפֵּק וְלֹא בְאַחֶרֶת. פּוּצַת מַעְיְנוֹתֶיךָ חוּצָה עוֹבֶרֶת. צְמָחִים תַּרְבֶּה לְשֵׁם וּלְתִפְאֶרֶת. קַדֵּשׁ עַצְמְךָ בִּפְרִישׁוּת אַדֶּרֶת. רְצֵה לַעֲשׂוֹת מִשְׁמֶרֶת לְמִשְׁמֶרֶת. שְׁמַע מוּסָר וְעָנְדֵהוּ לְגַרְגֶּרֶת. תִּתֵּן לְרֹאשְׁךָ לִוְיַת חֵן וַעֲטֶרֶת". [אם כי בפרשה שעל הפרק, מדובר בין השאר על קטינים (באם אכן לא מדובר בעלילה), שבוודאי אי אפשר להאשים אותן חלילה]

יש מחללי שבת, יש שנכשלים בעריות, ויש שפוגעים באחרים - מהאחרונים צריך להגן

בקצרה: יש להתרחק מציבור שמנהגיו מקלים ראש ב"הבא על אשת איש " וטורחים להזכיר אתזה בשער בת רבים- בשעה שזה עלול להתפרש: "לא נורא לא קרה כלום" בסה"כ הוא "הלך" עם נשים אחרות ויקבל "גן-עדן" יתרה מזו: מבקשים להכחיש תקיפת ש נשים וטף. ובזה משדרים לציבור שדבר זה מותר ואין בו כל בעיה אדרבה. שאיפתם היחידה של חלק מהמנהיגים  בציבור הזה : איך מסבנים את העניים והטיפשים כדי למממן להם ולמקורביהם, פאות יוקרה, נופשים, דירות יוקרה, ושהות בבתי מלון- לצורכי הכרת איזה "אשת איש" משום שח"זל אמרו: כל עמלנו בעולם הזה" הוא כדי לעבור את הפרוזדור במלון, בדרך לסוויטת הטרקלין כדי לעשות השתדלות לרשת עולם הבא. לסיכום: הבחור הליטאי פורק את יצריו בשעה שהוא מנהל את מלחמת הראש ישיבה. או במאה הפגישות שהוא עושה כדי להכיר את ה"אשת איש" של חברו לספסל הלימודים. הבחור החסידי יצטרך נעבאך להסתפק בשער היראה ב" ראשית חכמה". כמובן, שכל הנכתב באשכול, זה סאטירה והומור שחור.

ובכלל יש להתרחק מנשים, כי רבו גם מקרי תלונות-שווא במטרה לסחוט קורבן, מכיוון שלרוב כששומעים על זה, מיד אוטומטית מאשימים את הגברים.