קיפוח נפש. סעיף בהסכמים הקואליציוניים יאפשר תעסוקה במקצועות הבריאות עם תעודה בלבד ("גם ללא תואר ראשון") • אנשי מקצוע מכנים את הסעיף שערורייתי ומסוכן ("פגיעה ישירה בבריאות הנפש של הציבור כולו") • חלקם ממש התחננו בפני הח"כים שלא לקדם את החוק ("התנגדותי נובעת מחיבור עמוק למגזר החרדי ומתוך דאגה לשלומו") • והביעו חשש מיצירת מעמדות טיפוליים ("עם הכשרה אקדמית לעשירים ובלי הכשרה לעניים") • אספנו עשרות עדויות מצמררות של אנשים במגזר החרדי שכבר נפגעו ממטפלים לא מוסמכים ("היא שאלה אותי אם אולי בעצם נהניתי") • בעקבות התחקיר, מרואיינים קיבלו איומים וביקשו שנסיר את שמם מהכתבה ("זה עניין של חיים ומוות, אני בהתקף פאניקה מתמשך") • ח"כ יעקב אשר: "הטיפול הרגשי בילדים בפרט והחינוך בכלל יקרים מאוד לליבי. הניסיון לייצר מצג שווא שלפיו מטרתי לשנמך את המקצוע הוא היפוך האמת"
הממשלה תקדם חוקים מיוחדים להכשרת 'מטפלים' (המירכאות במקור), שיוכלו לעסוק במקצועות הבריאות בקהילה בלבד ללא תואר אקדמי, ועם הכשרה מקצועית שתינתן להם בידי מוסדות להכשרה מקצועית, גם ללא תואר ראשון"
אין ספק שסעיף זה, מתוך ההסכמים הקואליציוניים של יהדות התורה וש"ס עם הליכוד, יאפשר שילוב חסר תקדים של מטפלים שאינם מפוקחים על ידי המל"ג בתעסוקה הכללית ובשירות המדינה. וכמובן - רבים גם ישלמו את המחיר.
אמנם, התופעה רחבה יותר במגזר החרדי בשל הימנעות מעיסוק בתכנים לימודיים שקשורים למין, למשל, ובהם גם התיאוריות של פרויד או גישה מוסמכת לטיפול בפגיעות מיניות. אך טיפול נפשי ללא תארים מתאימים אינו דבר חדש, ואף מגזר אינו חסין מפני מטפלים שרלטנים. לא חרדים, לא חילונים, לא תושבי תל אביב ולא תושבי הפריפריה. רבים כבר הכתירו את עצמם למטפלים רגשיים ללא התמחות אקדמית מתאימה, ללא סטאז', ללא תואר שני או אפילו ראשון, ורבים כבר נפגעו - ולעיתים קרובות יצאו פגועים יותר לאחר הטיפול מאשר לפניו.
אנו מגישים לכם כאן את התחקיר המלא, על אף איומים מפורשים מגורמים שונים שקיבלתי במהלך העבודה עליו, ושמרואיינים שעימם דיברתי קיבלו לאחר שדיברו איתי. האיומים נמשכו עד הרגעים האחרונים לפני ירידת העיתון לדפוס. חלק מהמרואיינים חזרו בהם, ודרשו מאיתנו שלא לפרסם את דבריהם בעקבות האיומים שקיבלו, אחרים הסכימו שנפרסם את דבריהם בעילום שם. "קיבלתי איומים שנוגעים למשפחה שלי אם אתראיין בשמי. יש מחירים שאני לא יכולה לשלם", מסרה לנו אחת המרואיינות, והתחננה שלא נפרסם את תמונותיה הגלויות.
"אדבר בעילום שם, אני עוצרת גם את הצלמת, מתנצלת, חייבת לשמור על עצמי", כתבה לנו מרואיינת אחרת, שהצלמת היתה כבר בדרכה אליה.
"הבן שלי ממש מבקש ממני שלא להתראיין ואני מכבדת אותו", כתבה לי מטפלת נוספת שבתחילת הדרך התגייסה בהתלהבות לטובת התחקיר.
"תשמעי, זה עניין של חיים ומוות, את מוכרחה להוציא את השם שלי! אני בהתקף פאניקה מתמשך", כתבה לי מטפלת מבוגרת בעלת ניסיון מקצועי של שנים, שפנתה אלינו בעצמה וביקשה לקחת חלק בתחקיר.
"פנו מהמוסד של הבת שלי, ואמרו שאם אני מתראיינת, מוציאים אותה מבית הספר ולא יקבלו אותה לשום מקום" - חזרה אלינו מרואיינת מבוהלת באישון לילה.
אחת־אחת הן נשרו, משאירות רק מילים. הבנתי אותן. כאמור, גם אני ספגתי איומים חריפים במהלך הכנת התחקיר. נאמר לי שאצטער אם אפרסם אותו. שאני חייבת לעצור אותו מלהתפרסם. מובן שלמרות ניסיונות ההשתקה, ואף שכיבדנו את מי שביקשו שלא נפרסם את תמונותיהם, שנפרסם את דבריהם בעילום שם או שלא נפרסם אותם בכלל - התחקיר מובא כאן לפניכם.
סיפורי פוגי, מכיר המון לימודים אקדמאים, שהלימודים היו חצי יום בזום פעם בשבוע... וגם המצלמה סגורה, כל הכתבה הזאת דיבורים ודיבורים ללא שום ראיה, לא הבנתי מה הקשא של המניפולציה של איומים על הכתבת, והמצלמה, חוץ מליצור שנאה
סיפורי פוגי, מכיר המון לימודים אקדמאים, שהלימודים היו חצי יום בזום פעם בשבוע... וגם המצלמה סגורה, כל הכתבה הזאת דיבורים ודיבורים ללא שום ראיה, לא הבנתי מה הקשא של המניפולציה של איומים על הכתבת, והמצלמה, חוץ מליצור שנאה
אתה צודק אולי בתארים מסוג מאוד מסוים, אבל לא בתארים המכשירים אנשים להיות מטפלים מוסמכים וקליניים (אם זה פסיכולוג/עו"ס קליני, מטפל באמניות וכו')...
לגופו של דיון, אני באמת חושב שאם הבעיה היא רמת הלימודים אפשר לדרוש רמה גבוהה גם מהסמינרים, בלי לכפות עליהם לקרוא לזה "תואר"...
נשלח ב-8/1/2023 18:00
האם היום לא קיימים כבר (ובפרט בציבור החרדי) "מטפלים" בשם עצמם עם כל מיני תעודות שלא שוות את הנייר עליו הן מודפסות?
אם זה יביא לסטנדרטיזציה של המקצועות האלה ויישור קו עם רף מינימלי מסויים זה דבר מבורך, כל עוד זה באמת מנוהל ברמה מקצועית ולא בצורה של קומבינות ומשחקים חוקתיים..
לשם הדוגמא (ותקנו אותי אם אני טועה), אני לא חושב שמורות או גננות בציבור החרדי עוברות את אותה הכשרה כמו עמיתותיהן בציבור הכללי, אלא לרוב מסלול מקביל שאמור לכלול את היסודות והכישורים הבסיסיים הנדרשים.
נשלח ב-8/1/2023 18:15
הכל לגופו של עניין, למשל בציבור הכללי לומדים לתואר נשים וגברים יחד ולא פעם קשה להתרכז ככה.
יש מטפלים במצוקות קלות שעוזרים למטופל פי אלף מפסיכולוג /עם ראש קטן שמאוד מקפיד לא להנחות אותך/ והעזרה שלו מועטה, מה שטוב שמקרים חמורים הם יודעים איך לטפל /כנראה
האם מורות לחינוך מיוחד מהמגזר החרדי פחות מקצועיות ממורות שלמדו את זה באוניברסיטה? ואל תביאו מקרה בודד לדוגמה, מדבר עם הכלל. אם רוצים ויש תוכנית לימודים מסודרת עם מבחנים ופיקוח רציני אין שום סיבה שזה יהיה פחות מקצועי. לא חושב למשל שמתכנתות שלמדו הנדסאים בסמינר פחות טובות מכאלו שלמדו מדעי המחשב ב 99% ממקצועות המיחשוב. כמובן שכמו בכל מקצוע יש דברים מורכבים יותר שלהם צריך פרופסור ולא מספיק לימודי תעודה, אבל לרוב רובם של המקרים אין סיבה שלא. להיפך, זה יוריד עומס מהמטפלים הבכירים ויאפשר זמינות קלה יותר במקרים מורכבים. כמובן שהמל"ג והאוניברסיטאות וחלק מהמטפלים יתנגדו כי זה נוגד את האינטרסים שלהם.
נשלח ב-8/1/2023 18:38
muki28 כתב:
האם מורות לחינוך מיוחד מהמגזר החרדי פחות מקצועיות ממורות שלמדו את זה באוניברסיטה? ואל תביאו מקרה בודד לדוגמה, מדבר עם הכלל. אם רוצים ויש תוכנית לימודים מסודרת עם מבחנים ופיקוח רציני אין שום סיבה שזה יהיה פחות מקצועי. לא חושב למשל שמתכנתות שלמדו הנדסאים בסמינר פחות טובות מכאלו שלמדו מדעי המחשב ב 99% ממקצועות המיחשוב. כמובן שכמו בכל מקצוע יש דברים מורכבים יותר שלהם צריך פרופסור ולא מספיק לימודי תעודה, אבל לרוב רובם של המקרים אין סיבה שלא. להיפך, זה יוריד עומס מהמטפלים הבכירים ויאפשר זמינות קלה יותר במקרים מורכבים. כמובן שהמל"ג והאוניברסיטאות וחלק מהמטפלים יתנגדו כי זה נוגד את האינטרסים שלהם.
יש פער עצום ברמת הידע בין הנדסאי מחשבים למהנדס מחשבים
האם צריך את כל הידע הזה?
ממש לא תמיד, אבל אין מה להשוות ברמת הידע הבסיסי ביניהם.
מצד שני, יש הרבה הנדסאי מחשבים שהצליחו בעבודתם יותר ממהנדסי מחשבים.
כנ"ל יש הפרש עצום ברמת הידע של הנדסאי בניין, לבין מהנדס בניין,
באוניברסיטאות כמעט ולא מכירים בידע של הנדסאי בניין,
ודורשים מהנדסאים להוכיח שהם יודעים טוב מאוד את החומר שאותו הם מבקשים לוותר עליהם בלימודי מהנדס
הם גם דורשים שההנדסאים יקבלו ציונים גבוהים במבחני ההנדסאי,
מי שקיבל ציונים נמוכים והוא הנדסאי חוקי לכל דבר ועניין,
אינו מתקבל כלל ללימודים.
כנ"ל בלימודי אדריכלות,
לימודי אדריכלות בניין הם קשים וארוכים ביותר,
וקיים פער עצום ברמת הידע בין הנדסאי אדריכלות,
לבין אדריכל.
מצד שני יש הרבה הנדסאי בניין,
שיודעים לנהל בנייה בהיקפים גדולים מאוד לא פחות ממהנדסים,
אולם אף אחד לא חושב לבטל את לימודי ההנדסאי,
אלא מעודדים כמה יותר סטונדנטים שיהיו מהנדסים.
לגבי מקצועות טיפוליים, אין לי ידע בנושא,
יש רבים שטוענים שמה שהיה מותר פעם, צריך להמשיך הלאה ויש שלא,
אין לי ידע בנושא הזה.
תוקן על ידי רעיונוביץ ב- 08/01/2023 18:39:22
נשלח ב-8/1/2023 18:54
תוקן על ידי יוחנןש ב- 08/01/2023 18:54:28
נשלח ב-8/1/2023 19:56
עוד שלב בהסתה. תמיד המטפלים למיניהם יכלו לטפל, ובינינו האם אפשר למנוע ממישהו לשבת עם אדם מסכן על ספות יפות ולדבר על החיים? כל ההבדל הוא שהיה אסור לקרוא להם "פסיכולוגים" - אז לא קראו להם פסיכולוגים והכל היה בסדר. מי שחושב שניתן למנוע את התופעה הזו, טועה בגדול.
עוד שלב בהסתה. תמיד המטפלים למיניהם יכלו לטפל, ובינינו האם אפשר למנוע ממישהו לשבת עם אדם מסכן על ספות יפות ולדבר על החיים? כל ההבדל הוא שהיה אסור לקרוא להם "פסיכולוגים" - אז לא קראו להם פסיכולוגים והכל היה בסדר. מי שחושב שניתן למנוע את התופעה הזו, טועה בגדול.
העניין הוא להבנתי שרוצים לקבוע בחוק שכן יהיה מותר לקרוא להם פסיכולוגים, ויש אנשים שההסמכה הרשמית כן "עושה להם את זה", וכנראה מכאן מגיעה ההתנגדות...
נשלח ב-8/1/2023 20:08
העיסוק בנפש האדם ובמצוקותיו גובל בדיני נפשות. אסור להוריד את רף ההכשרה בתחום הזה. ההרשאה לטיפול נפשי צריכה להישאר בידי אנשי מקצוע כמו פסיכיאטרים, פסיכולוגים, ועובדים סוציאליים בעלי תואר שני בהתמחות קלינית.
נשלח ב-8/1/2023 21:04
עד לפני כמה שנים המקצועות המדוברים כעת לא היו נחשבים אקדמאים, לימדו אותם בהמון מכללות ברחבי הארץ, וגם בסמינרים היו מספר מסלולים של הכשרה במקצועות שונים להם היה ביקוש וצורך. המקצועות שנלמדו בסמינרים היו "מורת שפה" וכן "סייעת שיקומית". עובדות אלו שולבו במוסדות החינוך המיוחד והביאו תועלת רבה.
בשנת 2007 עברה רפורמה שבמסגרתה כל המקצועות הללו בוטלו והפכו ל"אקדמאיים" ובשליטת האוניברסיטאות בלבד, מה שאומר שהלימודים נרחבים ומקיפים הרבה יותר, וכוללים גם תכנים שהסמינרים מתקשים להכיל בתוכם (כגון התפתחות השפה וגוף האדם על פי המדע).
במסגרת הרפורמה כל מי שלמדה מקצוע, שכאמור הביא תועלת רבה. הפכה ללא רלוונטית. וכמובן נסגרו המסלולים שלימדו את זה בסמינרים.
מוסדות החינוך המיוחד נדרשו להביא במקום מורות שפה קלינאיות תקשורת אקדמאיות, ובמקום סייעות שיקומיות מרפאות בעיסוק ופיזיותרפסטיות מוסמכות בצורה אקדמית. מאז הרפורמה המצב בכל המוסדות שפשוט אין בהם את העובדות הנ"ל, אם מחמת שלא הוכשרו מספיק עובדות פרא רפואיות בגלל החמרת הכללים, ואם בגלל שהמדינה לא מתקצבת בשכר מספיק גבוה את המקצועות הפרא רפואיים (כטענת המרפאות).
בפועל ילדים שצריכים טיפול לא מקבלים לא את הטיפול מהמטפלות המומחיות, וגם לא מהמטפלות ה"פחותות" (מנסיון בתחום, במקרים רבים, הסייעות שיקומיות (לדוגמא) עם נסיון רב בעבודתן, היו טובות בהרבה ממרפאות בעיסוק שלמדו הרבה, אבל היו חסרות נסיון).
יצויין כי בתקופת הביניים עד ביטול המקצועות הנ"ל לגמרי, היו במוסדות במקביל גם קלינאיות מוסמכות שהיו אחראיות למשל על האבחונים וקביעת דרכי הטיפול, וגם מורות שפה שעבדו לפי ההדרכה של הקלינאיות (כאמור, במקרים רבים המורות שפה המנוסות היו לא פחות טובות בתחום הספציפי שלמדו והתנסו ממרפאות עם דיפלומה טובה יותר).
הצחוק הוא שבעקבות המחסור כיום, הומצאה ה"שיטה האינטגרטיבית" שבה הקלינאיות מדריכות את המורות הרגילות מה לעשות ולא עובדות בעצמן עם כל הילדים, בדיוק כפי שהיה קודם, רק את המורות עם תואר דומה אך פחות.
לסיכום:טוב שיש קלינאיות תקשורת, פיזיותרפיסטיות, ורמאפות בעיסוק עם הכשרה מושלמת.
גם אם יש מישהי שלמדה חלקים מסויימים שיכולים להביא תועלת לילדים אין סיבה לא לאפשר לה לעשות מה שהיא למדה ויודעת טוב לעשות.
כשעושים רפורמה צריך לעקוב אם לא מתפספס העיקר. למשל, אפשר לפתוח אקדמיה למטפלות של תינוקות, וללמד כל מטפלת קורס של 8 חדשים בפיקוח האונברסיטאות הגדולות, השאלה אם תאסור על מי שלא למדה את זה, האם בפועל תישארנה מטפלות. והאם המחיר שהיא תדרוש יהיה תואם למצב בשוק.
נ.ב. לפי הבנתי העובדה שהכניסו את נושא בריאות הנפש ומספרים כאילו הולכים "להכשיר פסיכולוגית ללא ללמד אותה על נושא של פגיעות מיניות" זה שקר מוחלט שנועד לנפח אוויר חם סביב הנושא, בפעילות הגופים בעלי האינטרס בנושא.
יש 2 דברים שתואר (כל תואר, אקדמי או אחר כל עוד הוא לא סתם נייר).
1. רמת הידע, אם לומדים יותר יודעים יותר. לעניין זה לא תמיד הידע רלוונטי. על פי רוב לא נשתמשים ברוב מה שלומדים ולעיתים קרובות הניסיון מלמד מה שהפסידו בלימודים ואף יותר מכך.
2. יכולת, מי שסיים תואר בהצלחה זה מעיד על יכולת הריכוז וכישורי הלמידה שלו. החברות מחפשות בוגרי תארים בעיקר מסיבה זו. זה סינון ראשוני מצוין.
גם אם נניח שיפתרו את בעיית הידע. על ידי כך שיקבעו סטנדרטים כלשהם גם אם הם נמוכים נשארת הבעיה השניה. היא עלולה להיות חמורה במיוחד בציבור החרדי שבו לפעמים מי שפונה ללמוד מקצוע עושה זאת בלית ברירה ומתוך הכרח כלכלי או מתוך חוסר סיפוק והצלחה מוחלטים בישיבה או בכולל.
נשלח ב-8/1/2023 22:22
מצדרביעי כתב:
מצדרביעי
הדיבוק כתב:
עוד שלב בהסתה. תמיד המטפלים למיניהם יכלו לטפל, ובינינו האם אפשר למנוע ממישהו לשבת עם אדם מסכן על ספות יפות ולדבר על החיים? כל ההבדל הוא שהיה אסור לקרוא להם "פסיכולוגים" - אז לא קראו להם פסיכולוגים והכל היה בסדר. מי שחושב שניתן למנוע את התופעה הזו, טועה בגדול.
עד לפני כמה שנים המקצועות המדוברים כעת לא היו נחשבים אקדמאים, לימדו אותם בהמון מכללות ברחבי הארץ, וגם בסמינרים היו מספר מסלולים של הכשרה במקצועות שונים להם היה ביקוש וצורך. המקצועות שנלמדו בסמינרים היו "מורת שפה" וכן "סייעת שיקומית". עובדות אלו שולבו במוסדות החינוך המיוחד והביאו תועלת רבה.
בשנת 2007 עברה רפורמה שבמסגרתה כל המקצועות הללו בוטלו והפכו ל"אקדמאיים" ובשליטת האוניברסיטאות בלבד, מה שאומר שהלימודים נרחבים ומקיפים הרבה יותר, וכוללים גם תכנים שהסמינרים מתקשים להכיל בתוכם (כגון התפתחות השפה וגוף האדם על פי המדע).
במסגרת הרפורמה כל מי שלמדה מקצוע, שכאמור הביא תועלת רבה. הפכה ללא רלוונטית. וכמובן נסגרו המסלולים שלימדו את זה בסמינרים.
מוסדות החינוך המיוחד נדרשו להביא במקום מורות שפה קלינאיות תקשורת אקדמאיות, ובמקום סייעות שיקומיות מרפאות בעיסוק ופיזיותרפסטיות מוסמכות בצורה אקדמית. מאז הרפורמה המצב בכל המוסדות שפשוט אין בהם את העובדות הנ"ל, אם מחמת שלא הוכשרו מספיק עובדות פרא רפואיות בגלל החמרת הכללים, ואם בגלל שהמדינה לא מתקצבת בשכר מספיק גבוה את המקצועות הפרא רפואיים (כטענת המרפאות).
בפועל ילדים שצריכים טיפול לא מקבלים לא את הטיפול מהמטפלות המומחיות, וגם לא מהמטפלות ה"פחותות" (מנסיון בתחום, במקרים רבים, הסייעות שיקומיות (לדוגמא) עם נסיון רב בעבודתן, היו טובות בהרבה ממרפאות בעיסוק שלמדו הרבה, אבל היו חסרות נסיון).
יצויין כי בתקופת הביניים עד ביטול המקצועות הנ"ל לגמרי, היו במוסדות במקביל גם קלינאיות מוסמכות שהיו אחראיות למשל על האבחונים וקביעת דרכי הטיפול, וגם מורות שפה שעבדו לפי ההדרכה של הקלינאיות (כאמור, במקרים רבים המורות שפה המנוסות היו לא פחות טובות בתחום הספציפי שלמדו והתנסו ממרפאות עם דיפלומה טובה יותר).
הצחוק הוא שבעקבות המחסור כיום, הומצאה ה"שיטה האינטגרטיבית" שבה הקלינאיות מדריכות את המורות הרגילות מה לעשות ולא עובדות בעצמן עם כל הילדים, בדיוק כפי שהיה קודם, רק את המורות עם תואר דומה אך פחות.
לסיכום:טוב שיש קלינאיות תקשורת, פיזיותרפיסטיות, ורמאפות בעיסוק עם הכשרה מושלמת.
גם אם יש מישהי שלמדה חלקים מסויימים שיכולים להביא תועלת לילדים אין סיבה לא לאפשר לה לעשות מה שהיא למדה ויודעת טוב לעשות.
כשעושים רפורמה צריך לעקוב אם לא מתפספס העיקר. למשל, אפשר לפתוח אקדמיה למטפלות של תינוקות, וללמד כל מטפלת קורס של 8 חדשים בפיקוח האונברסיטאות הגדולות, השאלה אם תאסור על מי שלא למדה את זה, האם בפועל תישארנה מטפלות. והאם המחיר שהיא תדרוש יהיה תואם למצב בשוק.
