העסקה המוזרה של המושב החרדי: שתי חבילות מצות למשפחה במקום שכירות במיליוני שקלים
בזמן שביישוב הסמוך נמכרות וילות ב–6 מיליון שקל, במושב החרדי קוממיות הזמן עצר מלכת ■ לפני שנתיים הצליחו בני הדור הצעיר להיבחר לאגודה השיתופית המנהלת את המושב, והחליטו להביא להבראתו הכלכלית ■ מהר מאוד הם מצאו את עצמם בעימות חזיתי עם המאפייה המקומית, הטוענת כי אלמלא היא — איש לא היה נשאר לגור במקום
שלומית צור סימי ספולטר 03 במרץ 2023
ספק אם יש בישראל יישוב עם היסטוריה דומה לזו של מושב קוממיות. שנה אחרי קום המדינה, ב-1949, התגבשה קבוצה של חיילים משוחררים ששרדו את קרבות מלחמת העצמאות, במסגרת גרעין התיישבותי. לאחר הכשרה של כשנה בנחלת יהודה שליד ראשון לציון הם עלו על הקרקע באזור קריית גת. מושבים רבים הוקמו אז ברחבי המדינה הצעירה, אבל קוממיות היה שונה: לא רק שהוא התבסס על חיילים משוחררים, אלא שכל חברי הקבוצה היו חרדים־חסידיים. למושב שלהם הם קראו על שם המלחמה, ונראה שאין עוד מקום בישראל שבו אתוס התקומה של מלחמת הקוממיות מוזג עם אורח החיים החרדי.
מי שמבקר בקוממיות, המשתייך למועצה האזורית שפיר ונמצא במרחק 45 דקות נסיעה מתל אביב, מרגיש שהזמן קפא מלכת. ביישוב הסמוך ניר בנים מוצעות למכירה וילות ב-6 מיליון שקל, אבל פריחת הנדל"ן במרחב הכפרי פסחה על המושב. מתגוררות בו כ-100 משפחות, רובן בבתים ישנים. רוב דרכי המושב כלל לא סלולות, ובמקום פועל בית כנסת ישן אחד, צר מלהכיל, שאפילו שירותים אין בו. המקווה של המושב סובל מהזנחה ולא שופץ כבר עשרות שנים. הכנסות המושב מגיעות מחקלאות ומהשכרת מבנים במקום לתעשייה.
בעוד המושב לא מוכר למי שאינו גר באזור, המאפייה שפועלת בו מוכרת היטב בעשרות אלפי בתים בארץ, בזכות המצות שהיא אופה בכל שנה לקראת פסח. "מצות קוממיות" מופצות בכל המרכולים הגדולים בארץ, במיוחד אלה שבמגזר החרדי. מאחורי הפער הזה — בין המפעל המצליח לבין המושב המדשדש — מסתתרת הסערה הגדולה המעסיקה את המושב בשנתיים האחרונות.
הכל התחיל לאחר שקבוצה מבני הדור השני והשלישי ניצחה בבחירות לאגודה השיתופית המנהלת את המושב, והתושבים הוותיקים עזבו אותה לאחר עשרות שנים. בראש הקבוצה הוותיקה שהודחה ניצבו שניים: יהודה קוט ויונה באש. במקרה או שלא, שניהם בעלי תפקידים במאפייה: אביו של באש הקים אותה, והוא ממשיך את דרכו; כלתו של באש היא בעלת המניות במאפייה; קוט הוא מורשה חתימה במאפייה ומנהלה בפועל. החברים החדשים באגודה טוענים שהמושב סובל מהזנחה קשה, קופה מרוקנת ומשאבים שלא הניבו רווחה לתושבים.
במשך שנים נהנתה המאפייה מהסדר נוח, שקשה שלא לגחך למשמע פרטיו: כל משק בית במושב זכאי לרכוש בפסח שתי חבילות מצות בהנחה מהמאפייה, כחלופה לדמי שכירות. הנציגים החדשים, שנכנסו לאגודה ב-2021, טענים כי ההסדר הזה מונע מקופת המושב מיליוני שקלים משכירות, אף שהוא מצוי כבר שנים בגירעון. לטענת הצעירים המובילים את האגודה, המאפייה שפועלת במקום על קרקע מדינה ללא הסכמתה של רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), אינה משלמת דמי שכירות לאגודה השיתופית זה שנים, ובשל חריגות בנייה במבנה, לרבות בנייה על קרקע חקלאית, גם לא מאפשרת לאגודה לקבל אישורים מהמדינה כדי לפתח את המושב.
על רקע הדלות השוררת במושב, בולט מבנה רב־תכליתי חדש שהקימה המועצה האזורית לפני כמה שנים. גופים ממשלתיים רבים סייעו כספית בהקמתו, לרבות קק"ל והמשרד לפיתוח הנגב והגליל. המבנה היה אמור לעמוד לרשות כל התושבים, למשל לשמש כגן ילדים, מתנ"ס, מרכז כנסים או ספרייה, אלא שוועד האגודה הקודם הקצה אותו לעמותת פאר אהרון, שהקימה בו ישיבה של חסידות בעלז, שאותה פוקדים יותר מ-100 חסידים מחוץ למושב. מי שכיהן כחבר הוועד וכמורשה חתימה באותה עמותה הוא יהודה קוט.
בין האגודה השיתופית, רמ"י והמאפייה מתנהלות תביעות הדדיות. רמ"י תובעת את סילוק המאפייה מהמקום, וכך גם האגודה, שמסבירה שחריגות הבנייה של המאפייה מסכלות את האפשרות החוקית להשכיר שטחים במושב, שיניבו הכנסות. במאפייה, הפועלת שנים ארוכות ללא אישור משרד הבריאות וללא רישיון עסק, טוענים מנגד כי האגודה מסרבת לחתום לה על מסמכים הנדרשים להכשרת חריגות הבנייה.
קורבנות הסכסוך המר בין הצדדים הם התושבים, שנשארים ללא הכנסות וזוכים לרמת שירותים נמוכה. הקהילה במקום נקרעת: בכתב ההגנה שהגישה המאפייה בתגובה לתביעת האגודה, נטען כי יונה באש נאלץ לעזוב את קוממיות עם משפחתו לאחר שסבל מהתנכלויות במושב. לדברי תושבים אחרים בקוממיות, דווקא בעלי השליטה במאפייה הם שמתנכלים למי שמעביר ביקורת על התנהלותה של המאפייה. "כל מי שרק מתלונן על המאפייה, תוך יום פקחים של רמ"י אצלו בבית לבדוק אם יש לו חריגות בנייה", אומר אחד התושבים.
מאפיית קוממיות הוקמה ב–1962 על קרקע שייעודה תעשייה, וקיבלה היתר לכך מהוועדה המקומית לתכנון ובנייה שרונים (שקדמה לוועדה המקומית שפיר). עם זאת, העסקה להקמת המאפייה לא קיבלה מעולם את אישור רמ"י, כנדרש בעסקות שעושות אגודות שיתופיות במגזר הכפרי על קרקע מדינה.
התביעה של האגודה נגד רמ"י והמאפייה הוגשה ביולי 2022 לבית משפט השלום בקריית גת, ובה מבקשת האגודה להורות על פינוי המאפייה מהקרקע. לטענת האגודה, המאפייה אמנם החלה את דרכה על קרקע שמיועדת לתעשייה, אבל בהמשך פלשה לשטחים ולמבנים של האגודה ואף הקימה לעצמה מבנים ללא קבלת רשות או היתר בנייה כדין. לקראת 2020 היא פלשה גם לשטח חקלאי והקימה מבנים שלא כדין בניגוד לייעודם התכנוני. עוד נטען בתביעה, שהגיש עו"ד מוטי חזיזה שמונה ליועץ המשפטי של האגודה, כי במאי 2021 התקשרה האגודה בהסכם אופציה עם חברת אלומיי קפיטל בע"מ, לצורך הקמת פרויקט סולארי קרקעי ליצור חשמל בהתאם לנהלי רמ"י — כדי להניב הכנסות לחבריה, "אלא שאי־הסדרת השימושים הקיימים מונע מהאגודה לקבל הכנסות, לאור העובדה שלפי נהלי רמ"י כדי לקבל אישור רמ"י לפרויקט הסולארי נדרשת האגודה להסדיר את מלוא השימושים החורגים בשטח" .
בתביעה מציינת האגודה כי אף שבמועצה האזורית שפיר הבהירו שלמאפייה אין רישיון עסק, גם בתקופה האחרונה היא המשיכה להקים מחסנים נוספים תוך פלישה לשטחי המושב. לפי התביעה, המאפייה ניצלה את העובדה שהאגודה השיתופית חרדית ולכן שומרת שנת שמיטה ולא מגדלת גידולים חקלאיים בשטחים החקלאיים — מה שאיפשר להם לפלוש אליהם. מיד לאחר ראש השנה, עם תום שנת השמיטה, נזקקה האגודה לשטחים האלה, כדי לשתול גידולים חדשים. האגודה מציינת בתביעה כי כל פניותיה למאפייה בשנים האחרונות העלו חרס, והיא חוששת שמאחר שאינה יכולה להיענות לדרישת רמ"י ולטפל בפלישות, רמ"י תפקיע ממנה את הקרקע המדוברת.
ב-2020 הרשות לאכיפה במקרקעין במשרד האוצר קנסה את המאפייה בגין עבירות בנייה, מה שבין היתר הוביל את המאפייה לפנות לרמ"י, בבקשה להכשיר את הבנייה הקיימת.
רמ"י הגישה בתגובה לתביעה זו כתב הגנה וכתב תביעה נגד האגודה ונגד המאפייה לצורך סילוקה מהקרקע. בתביעה של רמ"י נטען כי על השטח המדובר פועלת מאפייה בלי שהעסקה דווחה ואושרה כדין על ידי רמ"י. עוד נטען כי השימושים כוללים כ-1,200 מ"ר שלא תואמים את התוכניות מבחינת שימושי קרקע.
רמ"י מבקשת מבית המשפט להוציא צו הפסקת השימושים הבלתי־חוקיים במגרש, צו לסילוק מהשטח והריסה ופינוי של כל המבנים הבלתי־חוקיים. בנוסף, מבקשת רמ"י לחייב את המאפייה והאגודה בדמי שימוש בסך 2 מיליון שקל בגין השימוש שנעשה בקרקע עד נובמבר 2022.
הבנייה הלא חוקית הזו בולמת גם את פיתוח הקרקע למגורים במושב. ביוני 2021 דנה הנהלת רמ"י בהקמה ובהרחבה של שש נחלות: על האגודה היה להסדיר את השימושים במושב תוך חצי שנה, כדי לקבל את האישור הנדרש, אך הדבר לא נעשה. רמ"י טענה כי האגודה יודעת על הפעלת מפעל המצות והשימושים החורגים כבר 12 שנה, אך לא פעלה בעניין.
בכתב ההגנה שהגישה המאפייה בנובמבר 2022, טוענת המאפייה כי מדובר בהתנכלות. לטענת המאפייה, היא פועלת בקרקע מכוח הסכם שכירות מוגנת, וכי בבסיס התביעה עומדת "צרות עין" נוכח העובדה כי לרשות האגודה עומדים 60 דונם המיועדים לתעשייה שלא טרחה לפתח, ומתוכם פועלת המאפייה ב–5 דונמים בלבד. "עינם של חלק מחברי הועד באגודה צרה במשפחת באש, קנאתם בה יוקדת ומעבירה אותם על דעתם", נכתב בכתב ההגנה. מצוין שם עוד כי עשרות מתושבי המושב מועסקים במאפייה שמספקת להם פרנסה מראשית ימיה.
המאפייה טוענת כי כל ניסיון להגיע להסכמות עם האגודה סוכל באופן מכוון תוך העלאת טענות "מופרכות וסחטניות", ומטרת האגודה לגזול מבאש את המאפייה באמצעות פרסומי דיבה. לפי המאפייה, כשלוי באש הקים את המאפייה בתחילת שנות ה-60, היה זה ביוזמת רב המושב בנימין מנדלזון, שרצה לספק ותעסוקה לחברי המושב. אותו מנדלזון כיהן כרב המושב במשך כ-30 שנה. בנו ירש אותו בתפקיד ושימש בו זמן דומה. כיום רב המושב הוא נכדו. לטענת המאפייה, מנדלזון הסב חיפש משקיע שיקים את המאפייה על חשבונו, יפעיל אותה בפיקוחו של הרב וישלם לאגודה 10% מהרווחים. לוי באש נענה לבקשה, וסוכם כי תושבי המושב יקבלו מצות מהמאפייה במחיר מופחת וכי ההפרש יחושב ויקוזז מתוך ה-10% מהרווחים המגיעים לאגודה. עוד סוכם, כי תושבי המקום יקבלו עדיפות בהעסקתם במאפייה.
לטענת המאפייה, לאור העובדה שהיו שנים שבהן לא היו רווחים, ולאור העובדה שחברי האגודה לא יכלו לפקח על הוצאות המאפייה, הוסכם להמיר את התמורה שתשלם המאפייה כך שכל משפחה הרשומה באגודה תקבל 2 ק"ג מצות יד לנפש במחיר 60 שקל לק"ג. המאפייה גרסה שעלות ייצורן של המצות גבוהה בהרבה, ומחירן בשוק 180 שקל ויותר.
לפי המאפייה, לקראת פסח חברי האגודה מעבירים לנציג המאפייה את מספר הנפשות במשפחה וכמות המצות המבוקשת, ובהתאם מקבלים מדי שנה 1,000 ק"ג מצות בשווי של 180 אלף שקל. המאפייה טוענת כי הסכם השכירות שלה הוא שכירות מוגנת, כמשמעה בחוק הגנת הדייר, וכי במשך השנים התרחבה המאפייה בתיאום עם האגודה.
"המושב מוכר בקרב הציבור החרדי אך ורק כמושב שבו נמצאת מאפיית קוממיות", טוענת המאפייה בכתב ההגנה. "אלמלא המאפייה, היה המושב בלתי־מוכר ובלתי־ידוע לאיש, ומן הסתם בשל מיקומו המרוחק לא היה נשאר לגור בו אף לא אחד מתושביו".
לטענת המאפייה, שאף הגישה תביעה שכנגד נגד האגודה, לפני חמש שנים הגיע למושב עזריאל ויסמן, ומאז הוא מתסיס את חברי האגודה נגד המאפייה ומכפיש את מנהליה, עד כדי כך שמשפחת באש נאלצה לעזוב את מקום מגוריה "בבושת פנים". לפי המאפייה, ויסמן האשים את המאפייה בגזילת כספי האגודה ושיכנע את חברי האגודה כי מדובר ב"מצות גזולות", שאין לקיים בהן מצוות אכילת מצות בפסח. בכתב ההגנה מודה המאפייה כי רמ"י אכן מצאה חלק קטן מהמאפייה שחורג מתחומי הקרקע המיועדים לתעשייה. לדבריה, הנהלת המאפייה הכינה תוכנית עם שינויים דרושים והגישה זאת לוועדה המקומית, אך האגודה — שויסמן חבר ועד מנהל בה — מסרבת לחתום על התוכניות.
האגודה מצדה טוענת כי המאפייה תובעת אותה כדי לגרום לויסמן להפסיק לשמש כחבר ועד, שכן הוא פעל כדי לחשוף את השחיתויות במקום ולמנוע שימוש בנכסי האגודה לטובתם האישית של חברי האגודה הקודמים. האגודה אף טוענת כי באש ובני משפחתו מפיצים פשקווילים ברחבי המושב שבהם הם מכנים את ויסמן "בן בליעל" ו"זרע עמלק".
האגודה דוחה את טענת המאפייה כי קיים הסכם שכירות מוגנת ביניהן: היא מתעקשת כי אינה קשורה לכל הנחה או מבצע שהמאפייה עורכת לתושבי היישוב, וכי לא כרתה שום הסכם עם המאפייה להעביר לידיה שטח בשווי מיליוני שקלים תמורת הנחה במצות לתושבי היישוב.
בוועד הנוכחי טוענים כי ההתנהלות הבעייתית של ההנהלה הקודמת גלשה מעבר לפעילות המאפייה. כך, עד 2021 הייתה האגודה מקבלת הכנסות של 950 אלף שקל בשנה מחקלאים שעיבדו שטחים חקלאיים שבבעלותה, ואילו כיום היא מקבלת פי ארבעה עבור אותם שטחים. עוד טוענים באגודה כי הכנסותיה מסתכמות — עם השכרת השטחים שפונו מפולשים — ב–5–6 מיליון שקל בשנה. לטענת הוועד, בשטח המאפייה ניתן על פי הערכות לבנות 4,000 מ"ר שטחי אחסנה ולקבל דמי שכירות של יותר מ–2 מיליון שקל לשנה. באגודה שואפים להשיג הכנסות של 9–12 מיליון שקל לשנה, הכוללים גם את מימוש ההסכם להקמת הפרויקט הסולארי, אשר ישרתו את צרכי התושבים כבר בשנתיים הקרובות — קפיצה של פי עשרה בהכנסות.
"לא נתנו אישור להקמת המפעל"
מבאי כוחה של המאפייה, עוה"ד אלימלך קורצווייל, זיו אימברג ודביר סיני, נמסר: "המאפייה קיימת ופועלת במקרקעין מאז 1962. היא נבנתה כדין ועל פי היתר. יודגש כי קיים גם אישור מפורש של רמ"י להיתר שניתן למאפייה. ההסכם קוים על ידי המאפייה ומשפחת באש לאורך עשרות של שנים. לפיכך, המאפייה היא בעלת זכות שכירות מוגנת והתמורה המשולמת מכוח ההסכם האמור היא התמורה שעליה סיכמו הצדדים. כך שהטענה שלפיה המאפייה אינה משלמת דמי שכירות היא שקרית.
"המאפייה מעסיקה כ–120 עובדים מתושבי האזור, רובם תושבי המושב. פגיעה במאפייה עלולה להביא לפגיעה אנושה בהעסקתם של עובדים אלה.
"המאפייה פעלה מול הרשויות כדי להסדיר את חריגות הבנייה הקיימות ואף קיבלה לכך אישור עקרוני. כל מה שחסר לצורך הסדרת חריגות הבנייה הוא חתימת האגודה על אישור הצרחת שטחים, פעולה פשוטה שלא גורמת כל נזק למי מהצדדים. מי שמנע זאת הייתה האגודה בעצמה, מתוך מטרה ברורה לשמר את המצב הקיים וכך להמשיך ולרדוף את המאפייה. האגודה משתמשת בחריגות הבניה הקיימות כדי להרוס את המאפייה.
"לאורך כל הדרך הסכימה האגודה לשלם דמי שכירות חודשיים לאגודה כחלופה לחלוקת מצות במחיר מוזל, אולם גם לזה סירבה האגודה שכן היא לא מעוניינת להגיע להסדר כלשהו, אלא אך ורק לפגוע ולהרוס את המאפייה.
"מבדיקה ראשונית עולה כי בתוך המושב יש בנייה בלתי־חוקית רבה. בבתי התושבים יש תוספות בנייה רבות שאינן חוקיות ושלא לפי היתר כלשהו. למיטב ידיעת המאפייה, עסקים נוספים פועלים בתוך שטח האגודה ללא כל היתר ומפי שמועה שהגיעה לאנשי המאפיה נודע כי דמי השכירות האלה אינם מדווחים.
"יונה באש כיהן לסירוגין בוועד האגודה החל מ–2005 עד 2020 ובמקביל ניהל את המאפייה בבעלותו. הדבר היה מפורסם לכל ולפי בחירת התושבים, שבחרו בו לוועד. במשך שנים רבות תרם באש ממרצו לטובת האגודה. מר קוט הוא מורשה חתימה במאפייה רק החל מ–2019. המאפייה מעולם לא פירסמה פשקוויל נגד מאן דהוא".
מרמ"י נמסר: "רמ"י הגישה תביעה בדצמבר 2022 להפסקת השימוש, פינויו ולתשלום דמי שימוש של כ–2 מיליון שקל. רמ"י לא נתנה בעבר אישור להקמת המפעל. מאחר שמדובר בהפרה ישנה ובתחום המושב, אין לרמ"י אפשרות חוקית לפעול באופן מיידי לסגירת המפעל והריסתו. הכלי היחיד המצוי ברשותה הוא הגשת תביעה, וכך עשתה. אין לרמ"י כל כוונה לערוך עסקה לגבי מפעל המצות, מה גם שהאגודה, שהגישה בעצמה תביעה נגד המפעל, היא היחידה שיכולה הייתה להיות המתקשרת בעסקה כזו משום שמדובר בחלקות ב'".
מהמועצה האזורית שפיר נמסר בתגובה: "המועצה אינה מתערבת בסכסוכים בין היישובים לתושביהם, ואינה עוסקת באכיפה בתחום השימושים החורגים, הרווחים למדי ביישובי המועצה. סוגיה זו, למיטב ידיעת המועצה, מטופלת על ידי רמ"י. מתן ההיתר למבנה הציבור, מרכז רב־תכליתי, נעשה לבקשת ועד האגודה ובהסכמתו המלאה. על ועד היישוב להחליט כי במבנה ייעשה כל שימוש ראוי לצורכי הציבור ותושבי המושב.
"כבר לפני כשנה יזמה המועצה תוכנית לשיפור משמעותי בחזות היישוב. לפני כחצי שנה, הוגשה בקשה לקק"ל לתקצב את הפרויקט בכ–3.4 מיליון שקל. בשלב זה הגישה המועצה, במימונה ועל חשבונה, תכנון אדריכלי בעלות של כ–700 אלף שקל. במושב הוקם גן שעשועים, שוקמה מערכת הביוב שופץ מבנה המשמש כיום לספרייה, הוקם גן ילדים, הונחו פחי אשפה מוטמנים, והמועצה מתקצבת פעילויות תרבות והשתתפות בתחזוקת היישוב באופן שוטף. בשל שנת השמיטה שהסתיימה באוקטובר, נמנעה המועצה מכל טיפוח גנני בתחומי יישוב זה.
"לגבי הקמת הפרויקט הסולארי, לצערנו במושבים רבים בישראל מסרבת רמ"י לאשר תוכניות של האגודה, בשל שימושים חורגים המבוצעים על ידי מי מחברי האגודה".
מהרשות לאכיפה במקרקעין במשרד האוצר נמסר: "הרשות לאכיפה במקרקעין פעלה להפסקת כלל עבירות הבנייה החמורות במושב קוממיות. בין היתר, הופסק שימוש של מפעל עורות שפעל בניגוד לחוק בשטח של כ–800 מ"ר. למפעל המצות יש היתר בנייה והוא פועל בייעוד קרקע לתעשייה. לצד זאת, הרשות איתרה במקום כמה חריגות, ואחת מהן הוסרה לאחר שהרשות הוציאה צו הריסה. חריגה קטנה נוספת מצויה בהליך הסדרה".
ממשרד הבריאות נמסר: "אישור ממשרד הבריאות לשם רישיון עסק ניתן על פי בקשה של הרשות המקומית שבתחומה נמצא העסק, ואולם במקרה הזה לא התקבלה בקשה כזו. במטרה לשמור על בריאות הציבור, ביצע המשרד במקום כמה ביקורות. בביקורת האחרונה, שבוצעה לפני כשנה, לא נמצאו ליקויים מהותיים שעלולים לסכן את בריאות הציבור. מאחר שמדובר במפעל הפועל לפני פסח, הביקורות מתבצעות בסמוך לחג, ובכוונת המשרד לבצע ביקורת נוספת במקום בזמן הקרוב".
